סיפורים ובדיחות יהודיים
סיפורים שמחממים את הלב ובדיחות שמעלות חיוך: מהתלמוד והמדרש, מהבעל שם טוב ומהרבי, וסיפורים אמיתיים על אמונה וחסד.
הבדיחה של היום
הצעד הראשון לסליחה
בדיחות יהודיותסיפורים על הרביסיפורי חסידיםמהתלמוד והמדרשסיפורים אמיתיים מעוררי השראהאמונה ואומץמשלים וסיפורי מוסר
בדיחות יהודיות 379
דוד חולץ אחרי עשרים שנה לבדו על אי בודד. "איך שרדת? איך שמרת על שפיות?" שאלו המחלצים כשהוביל אותם לסיור באי. "הייתה לי האמונה שלי. האמונה שלי כיהודי החזיקה אותי. בואו." הוא הוביל אותם לקרחת יער קטנה, ובה עמד בית כנסת מפואר, בנוי כולו מכפות תמרים, קליפות קוקוס ועשב קלוע. צלמי החדשות צילמו הכול, אפילו ספר תורה מעלי בננה שנכתב בדיו של תמנון. "לקח לי חמש שנים לבנות את זה." "מדהים! ומה עשית בחמש עשרה השנים הבאות?" "בואו איתי." הוא הוביל אותם לצד השני של האי, ושם, בחורשה מוצלת, עמד בית כנסת יפה עוד יותר. "זה לקח לי שתים עשרה שנה!" "אבל אדוני," שאל כתב, "למה בנית שני בתי כנסת?" "זה בית הכנסת שאני מתפלל בו. והמקום ההוא? הא! לבית הכנסת ההוא לא הייתי נכנס גם אם היו משלמים לי!"
תלמיד חכם צעיר מניו יורק הוזמן לכהן כרב של קהילה קטנה וותיקה בשיקגו. כבר בשבת הראשונה שלו פרץ ויכוח סוער: האם עומדים או יושבים בזמן קריאת עשרת הדיברות. למחרת ביקר הרב את מר כץ בן ה-98 בבית האבות. "מר כץ, אני שואל אותך בתור הזקן בקהילה," אמר הרב. "מה המנהג של בית הכנסת שלנו בקריאת עשרת הדיברות?" "למה אתה שואל?" אמר מר כץ. "אתמול קראנו את עשרת הדיברות. חלק עמדו, חלק ישבו. אלה שעמדו התחילו לצעוק על אלה שישבו שיקומו, ואלה שישבו התחילו לצעוק על אלה שעמדו שישבו..." "זה," אמר הזקן, "המנהג שלנו."
יוסי הקטן ומשפחתו אכלו ארוחת ערב אצל סבתא. כשכולם התיישבו הוגש האוכל, וברגע שיוסי קיבל את הצלחת שלו הוא התחיל לאכול. "יוסי, חכה בבקשה עד שנברך," אמר אבא שלו. "אני לא חייב," ענה יוסי. "ברור שאתה חייב," אמרה אמא שלו. "אנחנו לא תמיד מברכים לפני האוכל אצלנו בבית?" "כן, אבל זה אצלנו בבית," הסביר יוסי. "פה זה הבית של סבתא, והיא יודעת לבשל."
טליה רוזנברג, אמא צעירה, הכינה ארוחת בוקר לשני בניה הקטנים, מוישי בן החמש ושמואלי בן השלוש. הם רבו מי יקבל את הפנקייק הראשון. טליה רצתה לחנך אותם לערכים טובים, וביקשה מהם לחשוב על הרב הצדיק שלהם, הרב פלדר. "מה אתם חושבים שהרב פלדר היה עושה פה? אני חושבת שהוא היה אומר: 'שאחי יקבל את הפנקייק הראשון.'" מוישי פנה מיד לשמואלי ואמר: "אתה תהיה הרב פלדר."
סבא זקן סחב את הנכד שלו, האייניקל, דרך המכולת. הפעוט בכה, ולפעמים צרח בכל כוחו. כשהסבא הלך לאורך המעברים, אנשים שמעו אותו אומר בשקט: "כמעט סיימנו, יוסי. תנסה לא לבכות, יוסי. החיים ישתפרו, יוסי." בקופה הוא ניגב בעדינות את הדמעות של הפעוט ואמר שוב: "תנסה לא לבכות, יוסי. עוד מעט נהיה בבית, יוסי." בזמן ששילם, והפעוט עדיין בוכה, אישה צעירה שעמדה בתור מאחוריו אמרה: "אדוני, זה נפלא כמה שאתה מתוק ליוסי הקטן שלך." הסבא מצמץ פעמיים ואמר: "לנכד שלי קוראים ינק'לה. אני יוסי."
מוריס בא לרב ואומר: "עברתי עבירה, ואני רוצה לדעת איך לחזור בתשובה." "מה הייתה העבירה?" שואל הרב. "זה קרה רק פעם אחת," מרגיע אותו מוריס. "לא נטלתי ידיים ולא בירכתי לפני שאכלתי לחם." "נו, אם זה באמת קרה רק פעם אחת," אומר הרב, "זה לא כזה נורא. ובכל זאת, למה לא נטלת ידיים ובירכת?" "הרגשתי לא נעים, הרב," אומר מוריס. "אתה מבין, הייתי במסעדה לא כשרה." הרב מרים גבה. "ולמה אכלת במסעדה לא כשרה?" "לא הייתה לי ברירה," אומר מוריס. "כל המסעדות הכשרות היו סגורות." "ולמה כל המסעדות הכשרות היו סגורות?" "היה יום כיפור."
יום כיפור נגמר, הצום נשבר, והרבנית צנחה על הכורסה. "אוי! כמה שאני עייפה!" הרב הביט בה. "בימים הנוראים האלה הייתי צריך להוביל חמש תפילות מיוחדות, להיות בלי אוכל ושתייה ולשאת חמש דרשות. למה את כל כך עייפה?" "יקירי," ענתה, "גם אני צמתי וישבתי בכל זה. אבל חוץ מזה, כל דקה הייתי צריכה לשבת בשורה הראשונה, לקרון מגאווה ולהעמיד פנים שאני מתרשמת!"
גבאי ניגש לאורח בבית הכנסת ואומר: "אני רוצה לתת לך עלייה. מה שמך?" האיש עונה: "אסתר בת משה." "לא, אני צריך את השם שלך," אומר הגבאי. "אסתר בת משה," חוזר האיש. "איך זה יכול להיות השם שלך?" "יש לי בעיות כספיות רציניות," מסביר האיש, "אז הכול רשום על שם אשתי."
להציג את כל 379
אב ובנו בן העשר ביקרו בלונדון, מצאו בית כנסת ישן והחליטו להיכנס לתפילה. האב חיפש בכיסים, מצא רק מטבע של לירה אחת, ונתן אותו לבן שישים בקופת הצדקה בכניסה. כשיצאו שאל הבן: "אבא, מה חשבת?" האב רטן: "התפילה הייתה ארוכה מדי, הדרשה הייתה משעממת והשירה הייתה מזייפת. ומה אתה חשבת, בן?" "אבא, אני חושב שבשביל לירה אחת יצאנו די טוב!"
יהודי ירא שמים שהגיע לגיל 105 הפסיק פתאום לבוא לבית הכנסת. הרב, מודאג מהיעדרותו אחרי כל כך הרבה שנים של נוכחות קבועה, הלך לבקר אותו ומצא אותו בריא לגמרי. "איך זה שאחרי כל השנים האלה כבר לא רואים אותך בתפילה?" שאל הרב. הזקן הנמיך את קולו. "אני אגיד לך, הרב," לחש. "כשהגעתי לגיל 90, ציפיתי שה׳ ייקח אותי בכל יום. אבל אז הגעתי ל-95, אחר כך ל-100, אחר כך ל-105. אז הבנתי שה׳ מאוד עסוק וכנראה שכח ממני, ואני לא רוצה להזכיר לו!"
איש לבוש בהידור עולה במדרגות של בית כנסת גדול בראש השנה. בדלת הכניסה עוצר אותו מאבטח. "אדוני, אתה חבר בבית הכנסת הזה?" "לא." "קנית כרטיס לתפילות ראש השנה ויום כיפור כאן?" "לא, לא קניתי." המאבטח מתנצל. "אני מצטער, אבל אז אני לא יכול להכניס אותך לבית הכנסת." האיש נואש. "אבל יש לי הודעה חשובה מאוד למר בריאן גולדשטיין. זה עניין בעל חשיבות עליונה, למעשה מקרה חירום. אתה חייב לתת לי להיכנס לדבר איתו!" המאבטח מתרכך. "טוב, טוב, אני אכניס אותך. אבל אם אני תופס אותך מתפלל..."
עיתונאית אמריקאית בירושלים שמעה על רב זקן שבא לכותל המערבי להתפלל פעמיים ביום, כל יום, יותר מחמישים שנה. כדי לבדוק את הסיפור היא הלכה למקום הקדוש, והנה הוא שם. היא צפתה בו מתפלל כ-45 דקות, וכשפנה ללכת ניגשה אליו. "אני רבקה סמית מ-CNN. אדוני, כמה זמן אתה בא להתפלל בכותל?" "בערך 50 שנה," אמר לה. "מדהים! על מה אתה מתפלל?" "אני מתפלל לשלום בין יהודים לערבים. אני מתפלל שכל השנאה תיפסק, ואני מתפלל שכל הילדים שלנו יגדלו בביטחון ובידידות." "ואיך אתה מרגיש, אדוני, אחרי 50 שנה של זה?" "כאילו אני מדבר אל הקיר!"
ילד קטן מבית לא כל כך דתי חוזר מהיום הראשון שלו בתלמוד תורה, ואבא שלו שואל מה למד. "למדנו להגיד קדיש, אבא." האב בכלל לא שמח לשמוע את זה, אז הוא רץ לבית הכנסת ומתעמת עם הרב. "הרב, מה זה שמלמדים את הבן שלי להגיד קדיש? הוא לא צריך לדעת על דברים כאלה בגיל כזה צעיר. חוץ מזה, אני עצמי איש צעיר, בריא לגמרי, ואני מתכוון לחיות עוד הרבה שנים!" הרב ענה: "קודם כול, זה לא קדיש, זה קידוש! ודבר שני, הלוואי שתחיה רק עד שהוא ילמד את זה!"
מו ולני הולכים הביתה מבית הכנסת בשבת בבוקר, כשמונית חולפת במהירות, וחברם אירווינג רץ אחריה בטירוף ומנופף בידיים. "נו," אומר לני, "לא דמיינתי שהחבר הטוב שלנו אירווינג מחלל שבת! תראה אותו רץ אחרי המונית." "רגע," אומר מו. "לא קראת את הספר שהשאלתי לך, הצד השני של הסיפור, על המצווה לדון אנשים לכף זכות? אני בטוח שנמצא מאה תירוצים לאירווינג." "כמו מה?" "אולי הוא חולה וצריך להגיע לבית החולים." "בחייך! הוא רץ אחרי המונית במאה קמ"ש. הוא בריא יותר מארנולד שוורצנווייס." "אולי אשתו יולדת." "היא ילדה בשבוע שעבר." "אולי הוא צריך לבקר אותה בבית החולים." "היא בבית." "אולי הוא רץ לבית החולים להביא רופא." "הוא בעצמו רופא." "אולי הוא צריך ציוד מבית החולים." "בית החולים במרחק שלוש דקות הליכה בכיוון ההפוך." "טוב, אולי הוא שכח שהיום שבת!" "ברור שהוא יודע שהיום שבת. לא ראית את העניבה שלו? העניבה הבז' של ג'ובאני מאיטליה, 100% משי בדוגמת פייזלי. הוא אף פעם לא לובש אותה באמצע השבוע." "ואו, איזו עין חדה יש לך! אני בכלל לא שמתי לב שהוא לובש עניבה." "איך לא שמת לב? לא ראית איך היא נתפסה בפגוש האחורי של המונית?"
בשבת בבוקר אייב והיימי מטיילים עם הכלבים שלהם ליד בית הכנסת. "בוא ניכנס," אומר אייב. "שמעתי שיש להם כבד קצוץ מצוין בקידוש." "בחיים לא יכניסו אותנו עם הכלבים," אומר היימי. "פשוט תעשה כמוני," אומר אייב, ונכנס לבית הכנסת. ואכן, השמש אומר לו: "אסור להכניס כלבים." "אבל זה כלב הנחייה שלי," עונה אייב. "סליחה, לא ידעתי," אומר השמש. "בסדר, אתה יכול להיכנס." היימי נכנס אחריו, ושוב השמש אומר: "אסור להכניס כלבים." "אבל זה כלב הנחייה שלי," אומר היימי. השמש מסתכל עליו. "זה כלב הנחייה שלך? צ'יוואווה?" היימי נראה מופתע. "זה מה שנתנו לי?"
ארבעה רבנים ניהלו סדרה ארוכה של ויכוחים בענייני אמונה, ושלושה מהם תמיד הסכימו ביניהם נגד הרביעי. יום אחד, אחרי ה"שלושה נגד אחד, הרוב קובע" הרגיל שאמר שהוא הפסיד שוב, החליט הרב היוצא דופן לפנות לערכאה גבוהה יותר. "ריבונו של עולם!" קרא. "אני יודע בליבי שאני צודק והם טועים! בבקשה, תן לי סימן שיוכיח להם את זה!" היה יום יפה ושטוף שמש. ברגע שהרב סיים את תפילתו, ענן סערה חלף בשמיים מעל הארבעה. הוא רעם פעם אחת והתפזר. "סימן מה׳! רואים, אני צודק, ידעתי!" אבל שלושת האחרים לא הסכימו, והעירו שענני סערה נוצרים בימים חמים. אז הרב התפלל שוב: "ריבונו של עולם, אני צריך סימן גדול יותר שיראה שאני צודק והם טועים. בבקשה, סימן גדול יותר!" הפעם הופיעו ארבעה ענני סערה, התמזגו לענן אחד גדול, וברק פגע בעץ על גבעה סמוכה. "אמרתי לכם שאני צודק!" קרא הרב, אבל חבריו התעקשו שלא קרה שום דבר שאי אפשר להסביר בדרך הטבע. הרב התכונן לבקש סימן גדול מאוד, אבל ברגע שאמר "ריבונו של עולם..." השמיים השחירו, האדמה רעדה, וקול עמוק ורועם הכריז: "הוא צוווודק!" הרב שם את ידיו על מותניו ופנה לשלושת האחרים. "נו?" "אז," משך אחד מהם בכתפיו, "עכשיו זה שלושה נגד שניים."
שני דייגים היו בלב ים כשפתאום פרצה סערה נוראה משום מקום. נראה היה שהם עומדים להתהפך, כמעט בלי סיכוי לשרוד. אמר דייג אחד לשני: "כדאי שנתחיל להתפלל!" "מה זאת אומרת להתפלל?" אמר השני. "לא התפללתי לה׳ כבר שנים!" "אז כדאי שתתפלל קצת עכשיו, כי אנחנו צריכים נס כדי לא לטבוע!" וזאת הייתה התפילה שלו: "ריבונו של עולם, אני יודע שלא דיברתי איתך חמש עשרה שנה, אבל אם תחזיר אותי ליבשה בחיים, אני מבטיח שבחמש עשרה השנים הבאות לא אטריד אותך שוב!"
יוסי חיכה לאמא שלו מחוץ לסופרמרקט "פיק אנד פיי", כשאיש ניגש אליו. "בוקר טוב, בחור צעיר. אתה יכול להגיד לי איפה הדואר?" "בטח!" אמר יוסי. "לך ישר ברחוב הזה שני בלוקים ותפנה ימינה." האיש הודה לו בחום ואמר: "אני הרב החדש בעיר. הייתי רוצה שתבוא לבית הכנסת בשבת. אני אראה לך את הדרך לגן עדן." יוסי צחק. "זה בובה מעשה, נכון? אתה אפילו לא יודע את הדרך לדואר!"
אדם הולך ביער ופתאום נתקל בדוב. מפוחד עד מוות, הוא רץ כמה שיותר מהר ומתחבא במערה. לחרדתו, הדוב נכנס אחריו, ועכשיו הוא לכוד. הוא עוצם את עיניו ומתחיל לומר "שמע ישראל", בטוח שאלה רגעיו האחרונים. כשהוא מסיים, הוא פוקח את עיניו ונדהם לראות את הדוב עומד מולו בעיניים עצומות – גם הוא מתפלל. האיש חושב לעצמו: "איזה מזל יש לי, הדוב היחיד בעולם שהוא יהודי! אנחנו משפחה – ניצלתי!" ואז הוא מקשיב טוב יותר לתפילת הדוב: "...המוציא לחם מן הארץ."
אחרי ברית המילה של אחיו התינוק בבית הכנסת, חיים הקטן בכה כל הדרך הביתה במושב האחורי של המכונית. אבא שלו שאל אותו שלוש פעמים מה קרה. בסוף הילד ענה: "הרב אמר שהוא רוצה שנגדל בבית יהודי טוב, ואני רוצה להישאר אצלכם!"
תארו לעצמכם: עיירה קטנה במערב הפרוע, היום החם ביותר אי פעם. ענק של אדם, שני מטר גובה, נכנס לסלון, ניגש לדלפק, מכה עליו באגרופו ונוהם: "שמעתי שיש יהודי בבר הזה." אין תשובה. הוא מכה שוב: "שמעתי שיש יהודי בסלון הזה." באחת הפינות, חיים הקטן מתחיל לרעוד. "אוי," הוא חושב, "מה אני עושה עכשיו? למה הוא רוצה דווקא אותי? איך הוא בכלל יודע שאני כאן?" בפעם השלישית יורד האגרוף. "בפעם האחרונה – איפה היהודי בבר הזה?" נוהם הענק. חיים מחליט להודות. "א-א-אדוני, אני חיים, היהודי שאתה מחפש." הענק מסתובב, מביט לחיים ישר בעיניים ואומר, בשקט: "חיים, למה לא יצאת כבר בפעם הראשונה? בוא, מהר, אנחנו צריכים אותך למניין. עוד רגע מתפללים מנחה."
ג'ודי זלצברג היא צלמת מקצועית, והיא גאה מאוד בתמונות שלה. לכל מקום שהיא הולכת היא לוקחת אותן איתה כדי להראות את עבודתה. היא ובעלה הרולד הוזמנו לארוחת שבת אצל משפחת אפשטיין, וג'ודי הביאה את התמונות. "וואו," אמרה גברת אפשטיין, "אלה באמת תמונות יפות. בטח יש לך מצלמה מצוינת." ג'ודי רתחה מהרמז שכל הכישרון שלה מגיע מהמצלמה. היא חיכתה עד סוף הארוחה ואז הודתה למארחת: "תודה רבה, סעודת השבת הייתה טעימה מאוד." ואז, כאילו בדרך אגב, הוסיפה: "בטח יש לך תנור מצוין."
נעמי, בקי וג'וי באו לבקר את חברתן גיטל, אם לארבעה, שהייתה מרותקת למיטה בגלל כאבי גב. "אוי, איזה צער," נאנחה נעמי. "נכון," הסכימה בקי. "הכאבים, ועכשיו גם הניתוח. איזה צרות." "יקירתי," אמרה ג'וי, והאחרות הנהנו, "אנחנו נתפלל עלייך כל לילה!" אמרה גיטל: "תשטפו לי את הכלים. להתפלל אני יכולה לבד."
סבתא ונכדתה הקטנה והמתוקה הלכו לקניון. בזמן הקניות הן איבדו זו את זו. מאבטח ראה את הילדה הקטנה בוכה ושאל לשמה. היא ענתה: "שיינע-פונים-קיין-עין-הרע-טפו-טפו-טפו." הוא שאל שוב, והיא שוב אמרה: "קוראים לי שיינע-פונים-קיין-עין-הרע-טפו-טפו-טפו." אז הוא הכריז ברמקול שיש אצלו ילדה קטנה ומתוקה עם עיניים חומות ושיער חום שאיבדה את סבתא שלה, ושהסבתא מתבקשת לגשת לדלפק המודיעין לקחת את "שיינע-פונים-קיין-עין-הרע-טפו-טפו-טפו." עשר סבתות באו בריצה לקחת אותה!
בשבת אחת אמר הרב בלום לקהילתו: "בשבוע הבא הדרשה שלי תעסוק כולה בחטא השקר. כדי שתבינו אותה טוב יותר, אני מבקש מכולכם לקרוא עד השבוע הבא את ספר ויקרא פרק כ"ח." בשבת שלאחר מכן, בתחילת הדרשה, שאל הרב בלום: "כמה מכם קראו את ויקרא פרק כ"ח?" כל הידיים הורמו. הרב בלום חייך ואמר: "בספר ויקרא יש רק כ"ז פרקים. ועכשיו אמשיך בדרשה שלי על חטא השקר."
שני אסטרונאוטים נוחתים על מאדים. המשימה שלהם: לבדוק אם יש חמצן על כוכב הלכת. "תן לי את קופסת הגפרורים," אומר אחד. "או שזה נדלק ויש חמצן, או שלא קורה כלום." הוא לוקח את הקופסה ועומד להצית גפרור, כשלפתע מופיע חייזר ממאדים ומנופף בכל ידיו: "לא, לא, אל תעשה את זה!" השניים מביטים זה בזה בדאגה. אולי יש על מאדים גז נפיץ לא מוכר? בכל זאת הוא מוציא גפרור נוסף, והנה המון חייזרים היסטריים רצים לעברם, כולם מנופפים בידיים: "לא, לא, אל תעשו את זה!" אומר אחד האסטרונאוטים: "זה נראה רציני. ממה הם מפחדים? ובכל זאת, באנו לכאן למען המדע, לברר אם אדם יכול לנשום על מאדים." והוא מצית את הגפרור. הגפרור נדלק, נשרף עד הסוף – ולא קורה כלום! הוא פונה לחייזרים ושואל: "למה רציתם למנוע מאיתנו להדליק גפרור?" מנהיג החייזרים עונה: "שבת היום!"
בחורה באה לאביה ומודיעה לו שהיא מתכננת להתחתן. כשהאב שואל במה הבחור עוסק, היא אומרת לו שהוא חזן. האב אומר: "הבת שלי לא תתחתן עם חזן!" הבת והאם בוכות ומתחננות, אבל האב בשלו; הוא לא מוכן לשמוע על חזן בשביל בתו. בסוף הן משכנעות אותו ללכת לבית הכנסת ולשמוע את החתן המיועד בפעולה. אחרי התפילה האב ניגש לבתו ומאחל לה מזל טוב. הבת, מאושרת עד השמיים, שואלת מה שינה את דעתו על בחיר ליבה. הוא עונה: "שמעתי אותו, והוא לא חזן!"
אדם עובר ליד בית כנסת חדש שהוא שוקל להצטרף אליו. הוא רואה מישהו בכניסה ופותח בשיחה. "סליחה, הדרשות של הרב חשובות לי מאוד. אולי תוכל לדרג אותן בשבילי?" "מצטער, ידידי, אבל אני בעצם החזן כאן. פשוט לא יהיה ראוי שאביע דעה." "בסדר. אז לפחות תוכל לספר לי על הנוכחות? כמה אנשים מגיעים אצלכם?" "או, בשבת טובה אנחנו מרדימים 350."
איש עסקים עשיר ומצליח נזקק לסכום כסף גדול, מיליוני דולרים, למיזם החדש שלו. כשהכסף לא הגיע מהמקורות הרגילים, כשהבנקים והמוסדות הפיננסיים סירבו לעזור ומועד סגירת העסקה התקרב במהירות, הוא החליט לפנות למלווה האחרון שנותר: לה׳. הוא נכנס לבית הכנסת, עמד מול ארון הקודש ושפך את לבו לפני הקב״ה. "אני צריך כך וכך מיליוני דולרים, ובדחיפות," התחנן. פתאום הבחין שלידו עומד יהודי נוסף, איש עני שמבקש מה׳ כמה דולרים כדי להביא לחם הביתה למשפחתו הגדולה והגדלה. איש העסקים הוציא את ארנקו, שלף שטר של מאה דולר ונתן אותו לעני, שיצא מבית הכנסת שמח וטוב לב על מזלו הטוב. איש העסקים חזר למקומו ופנה אל הקב״ה: "עכשיו, ברשותך, אפשר לקבל את תשומת לבך המלאה?"
בוקר אחד, כשפטריק וג׳ון עוברים ליד בית הכנסת הגדול ברחוב גרייט פורטלנד, פטריק שואל: "נו, כמה אנשים לדעתך נמצאים בבית הכנסת הגדול הזה, ג׳ון?" "בדיוק תשע מאות תשעים ותשעה אלף תשע מאות תשעים ותשעה אנשים," עונה ג׳ון. "וואו!" אומר פטריק. "איך אתה יודע את זה?" "כי אתמול בבוקר," עונה ג׳ון, "שמעתי אחד מהם יוצא ואומר לעובר אורח שחסר להם אחד למיליון."
בבית כנסת קונסרבטיבי גדול בטורונטו היה פעם נשיא קהילה שהיה איש עסקים מצוין, אבל מבחינה יהודית, איך לומר, קצת מאותגר טקסית. בראש השנה הציע לו הגבאי עלייה לתורה. הנשיא נבהל: "לא, לא, לא. אני לא יודע לקרוא את הברכות בעברית. אני אתבייש." "אתה חייב לקחת איזה כיבוד," אמר הגבאי. "אתה הנשיא!" "אין משהו שבו לא צריך לדבר?" הגבאי חשב רגע והציע: "מה עם גלילה?" "מה זה גלילה?" שאל הנשיא. "פשוט מאוד," ענה הגבאי. "אתה עולה אחרי שמגביהים את התורה, וכששמים את המעיל, אתה שם את החושן ואת הכתר, ואז מתיישב." הנשיא נרגע וקיבל את הכיבוד. וכך, מיד אחרי ההגבהה, הנשיא עלה, שם על עצמו את החושן ואת הכתר, וחזר למקומו. הגבאי רץ אליו: "על התורה! על התורה!"
ג׳ו גרינברג היה מעשירי העיר. לכל ארגון צדקה שהתקשר אליו, דפק על דלתו או שלח לו מכתב בקשה, הייתה לו תמיד אותה תשובה: "בקרוב, בקרוב. אל תדאגו, עוד תראו." חודש אחרי חודש, שנה אחרי שנה, ג׳ו התעשר יותר ויותר, אבל תשובתו לא השתנתה: "בקרוב, בקרוב. אל תדאגו, עוד תראו." בשיבה טובה ג׳ו נפטר. הוא מעולם לא קיים אף אחת מהבטחותיו הרפויות. למעשה, הוא לא נתן פרוטה אחת לצדקה בכל חייו. כשהגיע לשערי שמים, השומרים בדקו את רשימת מעשיו הטובים. "ומה עם כל ה׳בקרוב, בקרוב׳ וה׳עוד תראו׳ שאמרת לארגוני הצדקה, לבתי הכנסת ולישיבות?" שאלו. "אין בעיה," אמר ג׳ו, שלף בשלווה את פנקס הצ׳קים שלו והתחיל לכתוב צ׳קים לכל ארגון שאי פעם פנה אליו. "אני מסדר הכול מיד," הכריז בביטחון. "מצטער," אמר המלאך. "כאן למעלה אנחנו מקבלים רק קבלות."
מר בלום מתפלל בבית הכנסת בדבקות אמיתית: "בבקשה, ריבונו של עולם, אני זקוק נואשות למאה לירות. בבקשה שלח לי אותן." הרב שומע אותו. לרב יש רק חצי מהסכום, אבל אף שזה לא מאה לירות שלמות, הוא מחליט לתת אותן למר בלום כדי לעזור לו. למחרת מר בלום מוצא מעטפה עם חמישים לירות ופתק מהרב שאומר שהכסף בשבילו. הוא מתפלל לה׳: "תודה על הכסף. אבל בפעם הבאה, אל תשלח אותו דרך הרב. הגנב השאיר חצי אצלו!"
שבת אחת הלך בוקר (קאובוי) לבית הכנסת. כשנכנס, ראה שהוא והרב הם היחידים שם. הרב שאל את הבוקר אם בכל זאת כדאי שישא את הדרשה. הבוקר אמר: "אני לא איש מלומד, אבל אם הייתי יוצא להאכיל את הבקר שלי ורק פרה אחת הייתה באה, הייתי מאכיל אותה." אז הרב התחיל את הדרשה. עברה שעה, אחר כך שעתיים, אחר כך שעתיים וחצי. כשהרב סוף סוף סיים, הוא ירד ושאל את הבוקר איך הייתה הדרשה. הבוקר ענה: "ובכן, אני לא איש מלומד, אבל אם הייתי יוצא להאכיל את הבקר שלי ורק פרה אחת הייתה באה, בטוח לא הייתי נותן לה את כל החציר."
מנכ״ל חברת העופות הכשרים ״אמפייר״ ביקר אצל הרב של בית כנסת מכובד. אחרי כמעט שעה של שיחה, המנכ״ל הגיע סוף סוף לעניין שלשמו בא. "רבי," אמר, "אני מוכן לתרום לבית הכנסת הזה חמישה מיליון דולר. אבל לפני כן, אני מבקש שהברכה המסורתית על היין בשבת תוחלף בברכה על עוף." הרב הופתע. "אלפי שנים אנחנו מברכים על היין," אמר למנכ״ל, "ועכשיו, ברגע אחד, אתה רוצה שאלך נגד המסורת העתיקה הזאת? אני לא חושב שאני יכול." המנכ״ל לא נרתע. "רבי, אתה מתמקח קשה. בסדר, אתן לכם עשרה מיליון דולר. אבל לא סנט אחד יותר." הרב הביט במנכ״ל, ואחרי כמה רגעים ענה: "אני אחזור אליך בעניין." המנכ״ל הלך, והרב כינס מיד ישיבה של הנהלת בית הכנסת. כשכל החברים הגיעו, הרב קם לדבר. "רבותיי, יש לי חדשות טובות וחדשות רעות." החברים הבינו שמשהו גדול קורה; הרב תמיד פתח כך כשעמד על הפרק עניין גדול. "זה עתה נפלו לידינו עשרה מיליון דולר!" חברי ההנהלה נשמו עמוק למשמע הסכום, וההתרגשות גברה. "אלה החדשות הטובות," המשיך הרב. "החדשות הרעות: זה עתה איבדנו את החשבון של מנישביץ."
בנו של הרב שאל פעם: "אבא, שמתי לב שכל שבת בבוקר, לפני הדרשה, אתה מנשק את ארון הקודש שבו ספרי התורה. מה אתה עושה?" הרב רוזנברג הסביר: "אני מתפלל לה׳ שיעזור לי לתת דרשה טובה." "הממ," חשב חיים. "אז ה׳ לא תמיד עונה לתפילות שלנו?"
היום הוא היום שרחל חיכתה לו: יום חתונתה. בתחילת הטקס אביה מלווה אותה במעבר אל החופה. היא נראית מהממת, וכל העיניים נשואות אליה. הם מגיעים אל החתן, ורגע לפני שאביה נפרד ממנה, רחל מחייכת ושמה משהו בידו. היושבים בשורה הראשונה רואים מה עבר מיד ליד ומתחילים לצחוק בשקט. בתמורה לכך שהוא מוסר את בתו לחתונה, היא מחזירה לאביה את כרטיס האשראי שלו.
מוישי הקטן פתח את החומש הישן של סבא, שעליו סיפרו לו שהוא במשפחה כבר שנים רבות. בהתפעלות דפדף בדפים הישנים, דף אחרי דף. ואז משהו נפל מתוך החומש. הוא הרים אותו והביט בו מקרוב: עלה ישן של עץ, שנכבש בין הדפים. "סבא, תראה מה מצאתי!" קרא מוישי. "מה זה, מוישי?" שאל סבא. בקול מלא השתאות ענה מוישי הקטן: "זאת החליפה של אדם הראשון!"
משה, חדש בבית הכנסת, מתבקש לעשות הגבהה. זה היה מראה עלוב: הוא בקושי מצליח להרים את ספר התורה, כמעט מפיל אותו ומתיישב מהר מאוד. נבוך, הוא מחליט ללכת הביתה ולהתחיל להתאמן. בחודשים הבאים הוא מרים משקולות ועושה שכיבות סמיכה, כפיפות בטן ומתח. הוא מוכן. בשבת הבאה משה מגיע לבית הכנסת נרגש ומוכן. פתאום הוא שומע את הגבאי קורא בשמו. הוא ממהר לבימה, תופס את ספר התורה, מרים אותו ופותח לפחות עשרה עמודים, מניף אותו שמאלה וימינה. הוא גאה מאוד. הוא פונה לגבאי ושואל: "נו, איך היה?" הגבאי עונה: "ההגבהה שלך הייתה מצוינת, אבל קראתי לך למפטיר."
הארי התקשר לחברו הוותיק ברני. "אפשר להיפגש בשבת בבוקר?" "אני עסוק," אומר ברני. "מה אתה עושה?" "אני הולך עכשיו לבית הכנסת בשבת בבוקר!" "באמת? אתה? אתה הולך לבית הכנסת?" שואל הארי. "אתה אתאיסט! ואתה בדיאטה, אז אתה אפילו לא יכול ליהנות מהקידוש." "אני אגיד לך," אומר ברני. "אתה זוכר את החבר שלנו יענקל מילר? מספרים שהוא התחיל ללכת לבית הכנסת בשבת בבוקר, ונהיה מיליארדר. אז גם אני התחלתי ללכת לבית הכנסת בשבת בבוקר." "באמת, ברני? ומה אתה עושה בבית הכנסת? מדבר עם ה׳? אתה אפילו לא מאמין שהוא קיים!" "לא," אומר ברני. "בחיים לא! זה מה שיענקל עושה בבית הכנסת. הוא מדבר עם ה׳. אני הולך לבית הכנסת כדי לדבר עם יענקל!"
מספרים על רב שבא לדבר עם ילדי החיידר על ראש השנה. מאחורי גבו הוא החזיק שופר. "מי יכול לנחש מה אני מחזיק מאחורי הגב?" שאל את הילדים. "אתן לכם רמז: מוצאים את זה בבית הכנסת רק שלושה ימים בשנה." "קל," ענה אחד הילדים. "זה אבא שלי!"
דוד רוזנברג היה אספן של ספרי יהדות נדירים. יום אחד הוא פגש את חברו הוותיק חיים יענקל, שסיפר לו שזה עתה זרק תנ״ך עברי ישן שמצא בקופסה ישנה ומאובקת. "זרקת אותו?! אסור לך!" נזף בו האספן. "בן כמה הוא היה?" "ממש ישן," ענה חיים יענקל. "ממש ממש ישן. יכול להיות שהוא בן אלף שנה, מי יודע?" "השתגעת?! קודם כול, אסור לזרוק חומש, הוא קדוש!" אמר האספן הזועם. "שנית, חומש עתיק יכול להיות שווה מאות אלפי דולרים לאספן הנכון. אלוקים, מה עשית?!" "אל תדאג," ענה חיים יענקל. "אני לא חושב שהספר הזה היה שווה משהו בכלל. היו שם הערות בעברית משורבטות בכל השוליים." האספן, מודאג עוד יותר, שאל: "שרבוטים? יש לך מושג מי כתב אותם?" "העברית שלי לא משהו, אבל זה נראה כמו מישהו בשם רש״י."
הפעמון צלצל והילדים רצו לחדר האוכל. בבית הספר היהודי הייתה ארוחת צהריים מיוחדת, עם ממתקים שההורים הביאו כדי לגייס כסף לבית הספר. בתחילת התור עמד סל מלא תפוחים. לידו הניחה מורה פתק קטן: "קחו רק אחד. ה׳ רואה." בהמשך התור עמדה צלחת גדולה של עוגיות, כבר חצי ריקה. אל הצלחת היה שעון פתק קטן, בכתב יד מרושל של ילד: "קחו כמה שאתם רוצים. ה׳ מסתכל על התפוחים."
רוכב יהודי קנה סוס מיהודי אחר. הסוס היה מושלם, אבל אילפו אותו בדרך משונה: הוא רץ רק לפקודה "ברוך ה׳" ועוצר רק לפקודה "שמע ישראל". הקונה שינן את הקוד ונפרד מהמוכר. ב"ברוך ה׳" רם הוא נעץ את עקביו בצידי הסוס ויצא בדהרה. הבעיה התבררה מהר מאוד: הוא לא זכר את הקוד לעצירת הסוס. הוא ניסה כל מה שעלה בדעתו. "שבת שלום!" "שנה טובה!" שום דבר לא עזר. הסוס טיפס על צוק, והוא ידע שבעוד שניות יעוף מעבר לקצה אל מותו. בייאוש ניסה להיזכר בקוד, ולא הצליח. מול פני המוות עצם את עיניו וזעק את מה שכל יהודי זועק על ערש דווי: "שמע ישראל!" הסוס נעצר בחריקה ממש בקצה הצוק. הרוכב פקח את עיניו בהיסוס והביט למטה. מזועזע מכמה קרוב היה למוות, הוא קרא בקול: "ברוך ה׳!"
היימי הולך לבוס שלו ואומר: "מחר אנחנו עושים ניקיון בבית לפסח, ואשתי צריכה שאעזור לה לנקות, לסחוב, להזיז ולגרור דברים." "חסרים לנו עובדים, היימי," עונה הבוס. "אני פשוט לא יכול לתת לך יום חופש." "תודה, בוס," אומר היימי. "ידעתי שאפשר לסמוך עליך!"
בניין בית כנסת ישן ומתפורר היה זקוק לשיפוץ, ולכן בדרשתו נשא הרב קריאה נרגשת לתרומות, כשהוא מביט ישר בעשיר העיר. בסוף הדרשה קם העשיר והכריז: "רבי, אני אתרום אלף דולר." באותו רגע נפל טיח מהתקרה ופגע בכתפו. הוא קם מיד ושאג: "רבי, אני מגדיל את התרומה לחמשת אלפים דולר!" לפני שהספיק לשבת נפל עליו טיח שוב, ושוב הוא כמעט צרח: "רבי, אני מכפיל את ההתחייבות האחרונה שלי!" הוא התיישב, וגוש טיח גדול יותר נפל על ראשו. הוא קם שוב וצעק: "רבי, אני נותן עשרים אלף דולר!" ואז צעק החזן: "תכה בו שוב, ריבונו של עולם! תכה בו שוב!"
קבוצת חברים שאני מכיר נסעה לצרפת והחליטה ללכת לבית חב״ד בעיירה קטנה, אף שאיש מהם לא הבין צרפתית. גם בבית הם לא היו בדיוק מתפללים קבועים, ולעקוב אחרי התפילה בשפה זרה היה קשה עוד יותר, אז הם החליטו לקום ולשבת כשכל הקהל קם ויושב. בשלב מסוים הרב דיבר, והאיש שישב לידם קם, אז גם הם קמו. כל הקהל פרץ בצחוק גדול. אחרי התפילה הם ניגשו לשליח, שדיבר אנגלית, ושאלו מה היה כל כך מצחיק. הרב אמר שהוא הודיע על לידה וביקש מהאבא לקום.
אדם חולה מאוד, ומפוחד בעליל, אמר לרב שלו: "תתפלל עליי, ואם אבריא אתרום עשרים וחמישה אלף דולר לקרן הבניין של בית הכנסת." כמה חודשים אחר כך פגש אותו הרב ברחוב. "מה שלומך?" שאל. "נפלא, רבי," ענה האיש. "רציתי לדבר איתך," המשיך הרב, "על הכסף לבית הכנסת." "על מה אתה מדבר?" "ביקשת שאתפלל עליך, ואמרת שאם תבריא תתרום עשרים וחמישה אלף דולר לקרן בית הכנסת החדש." "אם אמרתי את זה," קרא החולה לשעבר, "אז כנראה באמת הייתי חולה."
אחרי שהתחלתי דיאטה חדשה שיניתי את הדרך לחדר הכושר כדי לא לעבור ליד המאפייה האהובה עליי. הבוקר עברתי לידה בטעות, וכשהתקרבתי ראיתי בחלון שלל מעדנים. הרגשתי שזה לא מקרה, אז התפללתי: "ריבונו של עולם, זה בידיך. אם אתה רוצה שאוכל מהמעדנים האלה, תסדר לי חנייה ממש מול המאפייה." ואכן, הוא ענה לתפילתי: בסיבוב השמיני סביב הבלוק, הנה היא.
איך להישאר בטוחים בעולם של היום: 1. הימנעו מנסיעה במכוניות: הן אחראיות ל-20% מכל התאונות הקטלניות. 2. אל תישארו בבית: 17% מכל התאונות קורות בבית. (כבר 37%.) 3. הימנעו מהליכה ברחובות ובמדרכות: 14% מכל התאונות קורות להולכי רגל. (הגענו ל-51%.) 4. הימנעו מנסיעה באוויר, ברכבת או בים: 16% מכל התאונות קשורות לאמצעי תחבורה אלה. (זה מביא אותנו ל-67%.) 5. מתוך 33% הנותרים, 32% מכל מקרי המוות קורים בבתי חולים. יותר מכול, הימנעו מבתי חולים. ועכשיו תשמחו לשמוע שרק 0.01 אחוז מכל מקרי המוות קורים בבית הכנסת, ואלה בדרך כלל קשורים למחלות קודמות. ההיגיון אומר, אם כן, שהמקום הבטוח ביותר להיות בו בכל רגע נתון הוא בית הכנסת. לימוד תורה בטוח עוד יותר: מספר מקרי המוות בזמן לימוד תורה בבית הכנסת קטן מכדי להירשם בסטטיסטיקה. למען הבטיחות, לכו לבית הכנסת כמה שיותר.
בשכונה דתית בניו יורק עזב רב את הרבנות ופתח עסק. אחרי כמה שנים של עבודה קשה, כשסוף סוף הרוויח קצת כסף, החליט לקנות מכונית חדשה. ברגע שנכנס לסוכנות המקומית, איש המכירות זיהה אותו. "יש לי בדיוק את המכונית בשבילך!" קרא, בלי להסתיר את שמחתו על שמצא אדם דתי בעליל. הרב שהפך לאיש עסקים, בחליפה כהה ובזקן ארוך, הביט במוכר בחשש. "למה אתה מתכוון?" "אהה," אמר המוכר ושפשף את ידיו. "תן לי להראות לך את ההמצאה הטכנולוגית האחרונה: מכונית אמריקאית עם פקודות דיגיטליות ממוחשבות בתכנון ישראלי. אחת ויחידה, אני אומר לך. לא תאמין למראה עיניך." הוא פתח את דלת המכונית החדשה והמבריקה. "שב בבקשה. אתה רואה, למכונית הזאת אין דוושות. נכון: אין דוושת גז ואין דוושת בלם." "א-אבל איך עוצרים ומתניעים?" "אה, זה היופי. עם הטכנולוגיה הישראלית הממוחשבת, כל מה שצריך זה לדבר, והמעבד הדיגיטלי הופך את הקול שלך לאות אלקטרוני שאומר למנוע מה לעשות. תכנתו אותה בשביל הצרכן הדתי. כדי להתניע, פשוט תגיד 'ברוך ה׳'." כשהמוכר אמר את המילים, המכונית התחילה לנסוע. הרב נדהם. "וואו, אני לא מאמין! איך עוצרים?" "אין בעיה. כל מה שצריך להגיד זה 'שמע ישראל' והמכונית תעצור." כשאמר את המילים, המכונית נעצרה. "פשוט מאוד: 'ברוך ה׳' כדי להתניע, וכשרוצים לעצור, 'שמע ישראל'." הרב התרשם מאוד וקנה את המכונית בו במקום. הוא נכנס, אמר את מילות הקסם "ברוך ה׳", ועד מהרה היה בדרכו לכביש המהיר. עד מהרה השאיר את העיר מאחור והביט בנוף הכפרי היפה. תוך כדי נסיעה לא שם לב לשלט שאמר שהכביש סגור, והמכונית עלתה על גשר חצי בנוי. "אוי לא! אנחנו עומדים להתרסק!" רגליו חיפשו בלי משים את דוושת הבלם, אבל לא הייתה כזאת. "מה אני אומר? מה אני אומר?!" בבהלתו לא הצליח להיזכר במה שאמר לו המוכר. ראשו היה ריק, והמכונית התקרבה לקצה הגשר הלא גמור ולצניחה אדירה אל ערוץ בעומק מאות רגל. "זה הסוף," חשב הרב. בהכנה למוות התחיל להכריז על ייחוד ה׳: "שמע ישראל!" ובן רגע המכונית נעצרה בחריקה, חציה נוטה בסכנה מעבר לקצה הגשר. הרב, רטוב מזיעה, אמר: "ברוך ה׳!!"
מרווין מוזמן לבר המצווה של אחיינו. בהזמנה כתוב גם שהיו רוצים שיקבל עלייה לתורה. מכיוון שאינו מתפלל קבוע, הוא לומד את הברכה. כל יום הוא מתאמן: "ברכו את ה׳ המבורך... ברוך ה׳ המבורך לעולם ועד." ביום שלפני בר המצווה הוא חוזר עליה עוד כמה פעמים, וכשהוא הולך לישון באותו לילה הוא בטוח שהוא יודע אותה היטב. יום בר המצווה מגיע, ועד מהרה מגיע תורו לעלות. הוא עולה לבימה ואומר: "ברכו את ה׳ המבורך." כל הקהל מאחוריו עונה: "ברוך ה׳ המבורך לעולם ועד." "שקט!" הוא צועק. "אני יכול לבד!"
ליל שבת אחד הייתי בבית הכנסת והרב נשא את דרשתו הרגילה. בסופה אמר לקהל: "לפני שנמשיך, אני רוצה להודיע שבית הכנסת שלנו החליט לאסוף חפצים לנזקקים ביותר באזורנו. זו מטרה טובה ואנחנו צריכים את עזרתכם. הביאו לנו ביום ראשון כל דבר שמתגלגל אצלכם בבית ואתם יכולים לוותר עליו או שאינכם זקוקים לו במיוחד. אני בטוח שכל אחד מכם יכול לחשוב על משהו שיש לו בשפע." מאחוריי שמעתי אישה זקנה אומרת לשכנתה: "כן. צרות..."
הרב אפשטיין היה איש דת עיקש במיוחד, ולא יכול היה לסבול לראות יהודים משתכרים. יום אחד נכנס לפאב שיהודים נהגו לבקר בו. הוא נכנס וראה את סטן מבית הכנסת. "סטן, אתה רוצה ללכת לגן עדן?" "כן, רבי." "אז תעמוד שם ליד הקיר." אחר כך שאל הרב אפשטיין איש אחר שהכיר: "אתה רוצה ללכת לגן עדן?" "בוודאי, רבי." "אז תעמוד שם ליד הקיר." אז ניגש הרב אפשטיין לחיים יענקל רבינוביץ. "אתה רוצה ללכת לגן עדן?" "לא, רבי." הרב לא האמין. "אתה אומר לי שכשתמות אתה לא רוצה ללכת לגן עדן?" "אה, כשאמות, כן," אמר חיים יענקל. "חשבתי שאתה מארגן קבוצה ללכת עכשיו."
החודש תקעתי בקרן של איל, אכלתי ראש של דג, סובבתי תרנגול מעל הראש, התלבשתי בחליפה ונעלי ספורט, אחר כך לבשתי חלוק לבן והתפללתי וצמתי 25 שעות, בניתי ואכלתי באוהל עם תקרה מבמבוק (לפעמים בגשם), ביליתי שלושה ימים רצופים עם החמים ועוד שלושה עם ההורים, הסתובבתי עם ענף דקל ופרי הדר, חבטתי ענפי ערבה ברצפה, אכלתי בערך 8 קילו בשר, ניצלתי שישה ימי חופש בלי לצאת מהשכונה, וביליתי בבית הכנסת כמעט כמו במשרד.
מספרים על טיסה של SAA מלונדון ליוהנסבורג. זמן קצר לפני הנחיתה הודיע הקברניט שבגלל מזג אוויר סוער ביוהנסבורג הטיסה מופנית לקייפטאון. דיילת ראתה איש עם זקן וכיפה מוציא מכיסו ספר קטן עם אותיות מוזרות ומתחיל להתפלל. "איש טיפש," חשבה, "הוא חושב שהתפילות שלו ישפרו את מזג האוויר ביוהנסבורג?" אבל כמה דקות אחר כך הודיע הקברניט שמזג האוויר ביוהנסבורג השתפר והם ינחתו שם בכל זאת. מלאת חרטה, ניגשה הדיילת אל האיש. "אדוני, אני חייבת לך התנצלות. כשהקברניט הודיע בפעם הראשונה וראיתי אותך מתחיל להתפלל, פקפקתי אם התפילות שלך יעזרו למזג האוויר. ברור שהן עזרו. אנא קבל את התנצלותי." האיש ענה: "אין צורך להתנצל, גברתי הצעירה. התפילות שלי לא היו על מזג האוויר. את מבינה, אני גר בקייפטאון!"
שני אנשים רבו כל הזמן. לבסוף, לפני יום כיפור, הרב הפגיש ביניהם, והם התחבקו, התנשקו והשלימו. אחרי נעילה אומר אחד לשני: "התפללתי שיהיה לך כל מה שהתפללת שיהיה לי." "אתה מתחיל שוב?"
ילד ישב על ספסל בפארק, ידו מונחת על תנ״ך פתוח, ושיבח את ה׳ בקול רם. "הללויה! הללויה! ה׳ גדול!" צעק, בלי לדאוג אם מישהו שומע. עבר שם איש שסיים לא מכבר לימודים באוניברסיטה המקומית. הוא הרגיש נאור מאוד בדרכי האמת, והשתוקק להראות זאת, ולכן שאל את הילד לפשר שמחתו. "אין לך מושג מה ה׳ יכול לעשות?" אמר הילד. "קראתי עכשיו שה׳ פתח את גלי ים סוף והעביר את כל עם ישראל ממש באמצע." האיש הנאור צחק קלות, התיישב ליד הילד והתחיל לפקוח את עיניו ל"מציאות" של ניסי התנ״ך. "את כל זה אפשר להסביר בקלות. המחקר המודרני הראה שים סוף באזור ההוא היה עמוק רק עשרה אינץ׳ באותה תקופה. לבני ישראל לא הייתה שום בעיה לחצות אותו ברגל." הילד נותר ללא מילים. עיניו נדדו מהאיש בחזרה לתנ״ך הפתוח בחיקו. האיש, מרוצה שהאיר את עיניו של צעיר תמים ומסכן בדקויות התובנה המדעית, פנה ללכת. בקושי עשה שני צעדים והילד התחיל שוב לשמוח ולהלל, בקול רם עוד יותר. האיש הסתובב ושאל לפשר השמחה המחודשת. "וואו!" קרא הילד בשמחה. "ה׳ גדול יותר ממה שחשבתי! לא רק שהעביר את כל עם ישראל דרך ים סוף, הוא גם הטביע את כל צבא מצרים בעשרה אינץ׳ של מים!"
הרב רבינוביץ' התחנן שעה שלמה בפני ועד בית הכנסת שיקנו נברשת חדשה. כשישב לבסוף, תשוש, קם היושב ראש להשיב. "כבוד הרב, קודם כול, אף אחד כאן לא יודע אפילו לאיית נברשת. שנית, אף אחד כאן לא יודע לנגן עליה. ושלישית, מה שבית הכנסת הזה באמת צריך זה יותר אור!"
שלושה ילדים התווכחו של מי האבא הכי גדול. דוד אמר: "אבא שלי מתווך מניות עשיר." מיכאל אמר: "אבא שלי פוליטיקאי, האיש החזק ביותר באזור." משהלה אמר: "זה כלום. אבא שלי רב, והוא הבעלים של הגיהנום!" "איך אפשר להיות הבעלים של זה?" שאלו הילדים. "אתמול בלילה אבא סיפר לאמא שוועד בית הכנסת נתן לו אותו!"
רב אמר פעם לקהילתו שכל עלה דשא הוא דרשה. כמה ימים אחר כך עבר אחד המתפללים ליד ביתו וראה את הרב מכסח את הדשא. "נכון, כבוד הרב!" קרא לו. "תשמור על דרשות קצרות!"
אדם נתן לעני עשרה מטבעות כל יום במשך שנה. ואז ירד הסכום לשבעה וחצי. העני משך בכתפיו: עדיין עדיף מכלום. כעבור שנה ירד הסכום לחמישה. "מה קורה?" שאל העני. "הבן הבכור שלי התחיל ללמוד באוניברסיטה, אז נאלצתי לצמצם," אמר האיש. "עכשיו גם הבת הבכורה שלי התחילה, ואני צריך לצמצם עוד." "כמה ילדים יש לך?" "ארבעה." "טוב," אמר העני, "אני מקווה שאתה לא מתכוון ללמד את כולם על חשבוני!"
שלושים שנה אכל משה הזקן ארוחת צהריים בכל יום במעדנייה הכשרה של אייב. ואז יום אחד הוא לא בא. ויום שני. ביום השלישי אייב כבר התקשר למשה, לבתי החולים ולבתו של משה בישראל, והיה מוכן להזעיק משטרה. בדיוק אז ראה את משה נכנס למעדנייה של גולדברג מעבר לכביש, המתחרה הגדול שלו. אייב רץ החוצה וצעק: "איפה היית? לא ישנתי בלילה! ועכשיו אתה אוכל אצל גולדברג?" "תירגע, אברהם," אמר משה. "עשיתי טיפול שורש. הרופא אמר לי: כמה ימים תאכל בצד השני."
מארק טוויין סיפר פעם על נאום גיוס כספים ששמע. הדובר היה כל כך מרגש, שתרומת חמישים הסנט של טוויין גדלה לדולר, אחר כך לחמישה דולרים, ואחר כך לצ'ק גדול. אבל הדובר המשיך. והמשיך. הצ'ק התכווץ לעשרה דולרים, אחר כך לחמישה, לשניים ולאחד. כשהצלחת סוף סוף הגיעה אליו, סיפר טוויין, הוא הוציא ממנה עשרה סנט.
גברת גולדמן, מורה לכיתה ו', נתנה לתלמידים תרגיל. "אדם עשיר מת ומשאיר עשרה מיליון דולר. שליש לאשתו, חמישית לבנו, שישית לשרת, שמינית למזכירו, והשאר לצדקה. כמה מקבל כל אחד?" אחרי שתיקה ארוכה הרים מוריס הקטן את היד. "עורך דין טוב!"
בשטעטל, שבו מעטים ידעו לקרוא, קיבל ינקלה מכתב ורץ אל המלמד, משהלה, שיקרא לו אותו. משהלה קרא, וינקלה התעלף. אביו נפטר. הרשל, שראה עצמו פילוסוף, שאל: "מוזר! משהלה קרא את המכתב ולא התעלף. ינקלה רק שמע, והתעלף. למה?" ינקלה, שהתעורר, ענה: "אבל זה אבא שלי!"
שרה כהן הודיעה שהיא נוסעת להודו. סוכן הנסיעות התחנן שתשנה את דעתה: החום, הרכבות הארוכות, האוכל, המים. "אני נוסעת להודו," אמרה. היא עמדה שלושה ימים בתור באשרם, ונאמר לה שמותר לה לומר לגורו רק שש מילים. "בסדר." כשהגיעה אליו, שילבה ידיים, הביטה לו בעיניים ואמרה: "מלווין, זאת אמא. תחזור הביתה!"
קבצן נודד הגיע לעיירה קטנה בערב שבת, ובכל בית כבר היה אורח לשבת. היחיד שנשאר היה לנדאו, האיש העשיר ביותר בעיירה והקמצן הגדול שבה. הקבצן דפק בדלתו. "ר' לנדאו, כמה תשלם על יהלום מושלם בגודל ביצה?" עיניו של לנדאו נדלקו. "תישאר אצלי לשבת, ואחר כך נדבר עסקים!" הקבצן זכה ליחס של מלך. במוצאי שבת אמר לנדאו: "עכשיו, היהלום!" "איזה יהלום? רק שאלתי כמה היית משלם אילו היה לי. אסור לשאול שאלה תיאורטית?"
בחור צעיר עמד לחצות גשר ישן ורעוע. "ריבונו של עולם," אמר, "אם אעבור בשלום, אתן מאה לירות לצדקה." ברבע הדרך הכול היה בסדר. "ריבונו של עולם, אני לא כל כך עשיר. לא אכפת לך אם זה יהיה חמישים." באמצע הגשר התחיל הגשר לרעוד. "בבקשה, ה'!" זעק. "רק צחקתי!"
בארוחת חנוכה הציע סבא לתומי בן השש לבחור בין שטר של עשרה לשטר של עשרים. תומי לקח את העשרה. סבא ניסה שוב, ותומי לקח עוד עשרה. סבא הראה לכל הדודים ובני הדודים את הילד שבוחר בעשרה על פני עשרים. לבסוף לקח אבא את תומי הצידה. "אתה יודע איזה שטר שווה יותר?" "ברור," אמר תומי וחייך. "אבל אילו לקחתי את העשרים, אתה חושב שסבא היה משחק איתי את המשחק הזה עוד חמש עשרה פעמים?"
שני אחים שמעולם לא עבדו קיבלו כל אחד מאה מרק בחודש מבית רוטשילד. כשאחד האחים מת, בא השני לבד, והגזבר מסר לו מאה מרק. "מגיעים לי מאתיים!" מחה. "אחיך מת," אמר הגזבר. "החלק שלו בוטל." "בוטל? תגיד לי, מי יורש את אחי: אני או רוטשילד?"
אחרי ארבעים שנה פרש רב לגמלאות. במסיבת הפרידה אמר: "פגישת הייעוץ הראשונה שלי הייתה נוראה. חשבתי, 'אוי ואבוי, כולם כאלה?' תודה לה', מאז פגשתי אנשים כל כך נפלאים. הראשון היה היוצא מן הכלל." מאוחר יותר קם ראש העיר הוותיק לדבר. "יש לי הערכה עמוקה לרב. אנחנו מכירים מזמן. למען האמת, אני חושב שאני הייתי הראשון שבא אליו לייעוץ!"
הרב היה כל כך שקוע בטקסט, שמעולם לא הרים את עיניו אל תלמידיו. הוא המשיך לקרוא לאותו בחור יום אחרי יום, ומתוך כבוד איש לא אמר לו. אחרי ארבעה ימים ברציפות ביקש גולדברג עצה מחבריו. למחרת בבוקר אמר הרב: "גולדברג, תרגם והסבר." "גולדברג חסר היום," ענה גולדברג. "בסדר," אמר הרב. "אז אתה תתרגם ותסביר."
מורה בתלמוד תורה לימדה את עשרת הדיברות ילדים בני חמש ושש. אחרי שהסבירה "כבד את אביך ואת אמך" שאלה: "האם יש מצווה שמלמדת אותנו איך להתייחס לאחים ולאחיות שלנו?" בלי להסס ענה ילד קטן: "לא תרצח!"
בטיסה מלונדון לתל אביב, לאה בת השבעים הייתה זועמת. הארוחה הכשרה שהזמינה לא הייתה על המטוס. היא התלוננה בפני הדיילת ודרשה לראות את הקברניט. מעבר למעבר נטתה נעמי לעברה. "סלחי לי, אבל נראה לי שזה לא הוגן להאשים את חברת התעופה." "באמת? למה?" שאלה לאה. "כי היום יום כיפור."
איזי כהן רצה לשרת בחיל הים הישראלי, ולכן נפגש עם הפסיכיאטר של החיל. "נניח שאתה מסתכל מהחלון הזה ורואה ספינת קרב מתקדמת ברחוב. מה תעשה?" "אקח טורפדו ואטביע אותה," אמר איזי. "ומאיפה תשיג טורפדו?" "מאותו מקום שבו השגת אתה את ספינת הקרב!"
בעל מפעל בגדים, שהיה בצרה גדולה, שאל את הרב מה לעשות. הרב הזקן חשב זמן רב. "קח כיסא חוף ותנ"ך. שב ליד המים עם התנ"ך פתוח על ברכיך. תן לרוח להפוך את הדפים, וכשהם ייעצרו, קרא את השורה הראשונה שתראה. עשה מה שכתוב." כעבור שנה חזר האיש בחליפה מהודרת, עם צ'ק לבית הכנסת. "עשית כפי שאמרתי?" "בהחלט, כבוד הרב." "ומה היו המילים הראשונות שקראת?" "פרק אחד עשר." (פשיטת רגל, בחוק האמריקאי)
אמא ביקשה מרב גדול וקולני לדבר עם שני בניה השובבים, אחד אחד. הצעיר נכנס ראשון. הרב שאל בחומרה: "איפה ה'?" הילד בהה, פיו פעור. הרב שאל שוב, חזק יותר. שתיקה. בפעם השלישית, באצבע מאיימת: "איפה ה'?!" הילד צרח, רץ הביתה והתחבא בארון. כשאחיו הגדול חזר, לחש לו: "אנחנו בצרות אמיתיות. ה' נעלם, והרב חושב שאני לקחתי אותו!"
קבצן ביקש מהברון רוטשילד נדבה. הברון נתן לו מטבע, והקבצן הקמיט את מצחו. "בנך נתן לי פי שניים!" "נו," אמר הברון, "הבן שלי יכול להרשות לעצמו. יש לו אבא עשיר." (וגם לכולנו יש. אבינו שבשמים נותן בנדיבות.)
אמא מיואשת שאלה את בנה השובב: "איך אתה מתכוון להיכנס לגן עדן?" הילד חשב רגע. "אני ארוץ פנימה והחוצה, פנימה והחוצה, ואטרוק את הדלת, עד שהקדוש ברוך הוא יגיד: 'למען השם, יוסי, או שתיכנס או שתישאר בחוץ!'"
ילד קטן שאל את סבא בן כמה הוא וסבתא. סבא נאנח וחייך. "אנחנו כל כך זקנים, שכשהיינו בגילך, ים המלח היה רק חולה!"
לפני היום הראשון של בנה בבית הספר חיבקה אותו רחל כהן. "בהצלחה, בובלה! תתנהג יפה, בובלה, תאכל את כל האוכל, בובלה. אני כל כך גאה!" אחר הצהריים חיבקה אותו שוב. "בובלה, בובלה שלי! נו, מה למדת היום?" "טוב," אמר הילד, "קודם כול למדתי ששמי סמי."
חמשת אלפים מועמדים הגיעו לראיון למשרה בכירה. ביל גייטס ביקש מכל מי שאינו יודע ג'אווה לעזוב. אחר כך את מי שאין לו ניסיון בניהול. אחר כך את מי שאין לו תואר מעולה. מוריס כהן, שעזב את הלימודים בגיל חמש עשרה, נשאר בכל פעם. "מה יש לי להפסיד?" לבסוף ביקש גייטס מכל מי שאינו דובר סרבו־קרואטית לעזוב. נשארו רק מוריס ועוד אדם אחד. "נפלא," אמר גייטס. "בבקשה נהלו שיחה בסרבו־קרואטית." מוריס פנה אל האיש ואמר: "ברוך אתה ה'..." האיש ענה: "אלוקינו מלך העולם."
בלילה קר וגשום עמד האופה לסגור, כשמשה הקטן נכנס, ספוג מים, עם מטרייה הרוסה. "שני בייגלים לקחת, בבקשה." "רק שניים?" "אחד בשבילי ואחד בשביל מרים." "מרים היא אשתך?" "מה אתה חושב?" נזף משה. "אמא שלי לעולם לא הייתה שולחת אותי החוצה בלילה כזה! במיוחד בלי סוודר נוסף!"
משה רצה להפוך לאזרח, אבל לא ידע אנגלית. חברו אמר: "אל תדאג, השופט תמיד שואל אותן חמש שאלות. פשוט תשנן את התשובות." שם: משה וייס. ילדים: חמישה. מדינות: חמישים. הנשיא הראשון: ג'ורג' וושינגטון. הורים בחיים: ברוך השם, שניהם. אבל ביום הגדול הוא היה כל כך לחוץ שהתשובות התערבבו. השופט שאל: "מי היה הנשיא הראשון?" "משה וייס." "כמה מדינות?" "חמש." "מה שמך?" "ג'ורג' וושינגטון." "מי משוגע, אני או אתה?" "ברוך השם, שניהם!"
ליונל לא דיבר עם אמו שבוע שלם, אז התקשר אליה. "שלום אמא! מה שלומך?" "בסדר, תודה, בסדר," נשמעה התשובה. "אוי," אמר ליונל, "טעיתי במספר. סליחה על ההפרעה, גברתי!"
צעיר בעל תואר מהרווארד ביקש מגדול בתלמוד ללמד אותו. "קודם אבחן אותך בלוגיקה," אמר החכם. "שני גנבים יורדים בארובה. פניו של אחד נקיות ושל השני מלוכלכות. מי מהם רוחץ?" "המלוכלך!" "טעות, הנקי: הוא רואה את פני חברו המלוכלכות ומניח שגם שלו מלוכלכות." אחרי עוד שלושה סיבובים ("שניהם רוחצים", אחר כך "אף אחד") צעק התלמיד: "נתת לי ארבע תשובות סותרות לשאלה אחת! זה בלתי אפשרי!" "לא, בני," אמר החכם. "זה תלמוד."
שני חכמים מחלם, העיר המפורסמת בחכמיה השוטים, התווכחו למה פרוסת לחם עם חמאה תמיד נופלת על צד החמאה. אחד החליט לבדוק. הוא מרח חמאה, הפיל את הפרוסה, וקרא: "נו, ראית? היא נפלה על הצד הנקי!" השני צחק. "אתה חושב שאתה חכם! מרחת את הצד הלא נכון!"
אדם מחלם המציא חידה שאיש לא הצליח לפתור: "מה סגול, תלוי על הקיר ומשרוק?" כולם התייאשו. "דג לבן!" הכריז. "אבל דג לבן לא סגול." "את זה צבעו בסגול." "אבל מי תולה דג על הקיר?" "את זה תלו." "אבל דג לבן לא משרוק!" "נו, אז הוא לא משרוק!"
לקוח נכנס למכולת קטנה. "חצי קילו סלמון מעושן וקצת גבינת שמנת, בבקשה." ואז הביט סביב. "וואו, המדפים שלך מלאים מלח! בטח אתה מוכר המון מלח." "אני?" אמר המכולתניק. "אם אני מוכר קופסה אחת בשבוע זה נס. אבל האיש שמכר לי את המלח, וואו, הוא יודע למכור מלח!"
דייב וסמנתה לוי היו בטיול הראשון שלהם בישראל, עם רכב שכור, מדריכים ולוח זמנים עמוס. בדוכן פלאפל שאל דייב: "מהי הדרך המהירה ביותר לים המלח?" בעל הדוכן גירד בראשו. "אתה הולך או נוסע?" "נוסע." "אז זו הדרך המהירה ביותר!"
דוד עלה מלונדון לישראל. בתל אביב הלך לאופטיקאי: "קשה לי לקרוא. אפשר לבדוק לי את העיניים?" האופטיקאי הושיב אותו מול לוח האותיות. "אתה יכול לקרוא את השורה התחתונה?" "לא." "את זו שמעליה?" "לא." "אז את השורה העליונה, בבקשה." "אני לא יכול." "אולי אתה קצת עיוור?" "בשום פנים! פשוט אף פעם לא למדתי לקרוא עברית!"
בזמן סופת קרח התנהל הרב בזהירות במורד שביל הכניסה להביא את הדואר, הושיט יד אל תיבת הדואר, והרגליים נשמטו מתחתיו. מכבית חלפה במקום, והכבאים מיהרו אליו. "זה הרב! אתה בסדר?" "פשוט נעצר לי הנשימה," אמר. "וואו," אמר אחד. "צריך הרבה כדי לעצור את הרוח של רב!"
"אם אתה רוצה לעבוד כאן, בחור צעיר," אמר הבוס, "הדבר השני שעליך ללמוד הוא שאנחנו מקפידים מאוד על ניקיון. ניגבת את הנעליים על המחצלת כשנכנסת?" "כן, אדוני." "והדבר הראשון הוא שאנחנו מקפידים מאוד על אמת. אין כאן מחצלת."
בסוף היום החנה שוטר את הניידת מול התחנה. כלב הסיור שלו, ג'ייק, נבח מאחור, וילד קטן עמד והציץ פנימה. "זה כלב שיש לך שם מאחור?" "בהחלט." הילד הביט בשוטר, אחר כך בחלק האחורי של הניידת, ולבסוף שאל: "מה הוא עשה?"
בבדיקה השנתית שאל ד"ר מאיירס את מרים: "כמה את שוקלת?" "שישים ואחד קילו." המשקל הראה שמונים. "מה הגובה שלך?" "מטר שבעים ושלוש." הרופא מדד: מטר שישים ושבע. אחר כך מדד לחץ דם. "הוא גבוה מאוד, מרים." "אין פלא!" צעקה. "כשנכנסתי לכאן הייתי גבוהה וחטובה. עכשיו אני נמוכה ושמנה!"
גברת גולדברג לא הרגישה טוב, אז הלכה לרופא. הוא בדק אותה וחזר עם שלוש בקבוקוני כדורים. "קחי שלושה כדורים ירוקים בבוקר עם כוס מים גדולה. ארבעה כחולים לפני הצהריים עם כוס מים גדולה. עוד שניים אחרי הצהריים עם כוס מים גדולה. וחמישה אדומים לפני השינה עם עוד כוס מים גדולה." "זה המון כדורים! דוקטור, תהיה כן איתי, מה האבחנה שלי?" "את לא שותה מספיק מים."
דוור פגש ילד עם כלב. "הכלב שלך נושך?" "לא," אמר הילד. ברגע זה הכלב נשך את הדוור. "היי! אמרת שהכלב שלך לא נושך!" "הוא לא נושך," אמר הילד. "זה לא הכלב שלי."
רבקי שיינר בילתה כמה שבועות בקיץ אצל סבתא, וסבתא החליטה ללמד אותה לתפור. אחרי הסבר ארוך איך להשחיל את המכונה ולתפור בגד, רבקי נעמדה, שמה ידיים על המותניים ואמרה בתדהמה: "סבתא, אני לא מבינה. את יודעת לעשות את כל זה, ואת לא מצליחה להבין וואטסאפ?"
שאול אפשטיין נרשם למכון כושר בירושלים בשם "דודו", אבל אף פעם לא מצא זמן ללכת. כשהגיע מכתב שהמנוי יסתיים אם לא יחדש, מיהר לשלם. "תהיה כן," אמר לדודו, חצי בצחוק. "יש לך שם לבחורים כמוני שנרשמים ולא מגיעים?" "כן," אמר דודו. "רווח."
שמואל, שטס הרבה בין ניו יורק לתל אביב, החליט לנסות את אל על לשם שינוי. הוא נאבק להכניס את תיק היד העצום שלו לתא העליון, כשדיילת אמרה לו שיצטרך להפקיד אותו. "כשאני טס בחברות אחרות," אמר שמואל בעצבנות, "אין לי את הבעיה הזאת." היא חייכה. "כשאתה טס בחברות אחרות, גם לי אין את הבעיה הזאת!"
בנק בלונדון בדק את הסיסמאות של לקוחותיו וגילה שהארי לוי המבוגר משתמש בסיסמה ארוכה מאוד: אדםחוהנחמשהאברהםיצחקיעקבייוסףירושלים. המנהל התקשר. "מר לוי, למה סיסמה כל כך ארוכה?" "עשיתי רק מה שהמשרד שלכם אמר לי," ענה הארי. "ומה אמרנו לך?" "שהיא צריכה להיות לפחות שמונה תווים ולכלול אות גדולה."
טוני, בחור חזק באתר בנייה בניו יורק, אהב להתרברב בכוחו וללעוג לחיים, חשמלאי יהודי זקן. לבסוף אמר חיים: "בוא נראה כסף על השולחן. אני מהמר על שכר שבוע שאני יכול להוביל משהו במריצה לבניין ההוא, ואתה לא תצליח להחזיר אותו." "סגור, זקן!" אמר טוני. חיים אחז בידיות המריצה ואמר: "בסדר. תיכנס."
לחיימקה קץ היה חור גדול בשן, וזה אמר דבר אחד: ביקור אצל רופא השיניים. ד"ר כהן הושיב אותו בכיסא הגדול, הזריק לו חומר הרדמה ויצא לכמה דקות עד שיתחיל להשפיע. כשחזר, עמד חיימקה ליד המגש עם הכלים הנוצצים. "חיימקה, מה אתה עושה שם?" שאל הרופא. "מוציא את אלה שאני לא אוהב," ענה חיימקה.
דוור חדש צלצל בפעמון עם חבילה רשומה עבור גברת לוי. סיידי הציצה מחלון הקומה העליונה. "נו, מה יש?" "חבילה לגברת לוי, גברתי. אני צריך חתימה." "עטופה בנייר מהודר או בנייר חום פשוט?" "חום פשוט." "ממי היא?" "מחנות הכל-בו ג'ון לואיס." "איזה סניף?" "אוקספורד סטריט." "מה יש בה?" "כתוב: כלי כתיבה. תואילי לרדת ולחתום?" "סליחה, אי אפשר," אמרה סיידי. "אני סיידי כהן. גברת לוי גרה בבית ממול."
"יענקל, איפה שיעורי הבית?" שאלה המורה קץ בחומרה והושיטה יד. "הכלב שלי אכל אותם," אמר יענקל ברצינות. "יענקל, אני מלמדת בתלמוד תורה הזה שמונה עשרה שנה. אתה באמת מצפה שאאמין לזה?" "זה נכון, המורה קץ! הייתי צריך קצת לכפות עליו, אבל הוא אכל אותם!"
משה בן השמונים ושמונה הלך ליועץ הפיננסי שלו. "נו, איזו השקעה מתאימה לי?" "מצאתי השקעה נהדרת," אמר היועץ. "הכסף שלך יוכפל בעוד חמש שנים." "חמש שנים?" אמר משה. "בגילי אני אפילו לא קונה בננות ירוקות."
נהג מונית ישראלי לקח את המונית למוסך לתקן בלמים. המכונאי בדק הכול ונענע בראשו. "יש לי חדשות רעות. הבלמים במצב גרוע, זו עבודה גדולה, 6,000 שקל." "אם כך," אמר הנהג, "עזוב את הבלמים. תתקן לי רק את הצופר!"
ברני ואסטל רבו קשות והפסיקו לדבר. אחרי שלושה ימים הבין ברני שהוא צריך את עזרתה: יש לו טיסה מוקדמת. הוא לא הצליח לפתוח את הפה, אז השאיר פתק על הכרית שלה: "בבקשה תעירי אותי בחמש. אני חייב לתפוס מטוס." הוא התעורר לאור יום מלא. השעה הייתה תשע, והמטוס כבר המריא. אסטל זמזמה במטבח. על הכרית שלו המתין פתק: "השעה חמש. תתעורר."
משה ומרים יצאו לקניות. כל מה שמשה רצה היה חבילת סוללות, אבל אף אחד מהמוכרים בחנות האלקטרוניקה לא התייחס אליו. "יש לי רעיון," אמרה מרים. היא שלפה מהתיק סרט מדידה והתחילה למדוד טלוויזיה ענקית. תוך שנייה רץ אליהם מוכר צעיר. "אפשר לעזור?" "כן," אמרה מרים. "אנחנו רוצים לקנות את הסוללות האלה."
אדם נכנס לבר בירושלים ואומר לברמן: "אני מחפש רב." "בירושלים אתה לא מוצא רב?" אומר הברמן. "איזה סוג?" "רב עם יד אחת." "בשביל מה לך רב עם יד אחת?" "כי כל פעם ששואלים רב שאלה הוא עונה: 'מצד אחד כך, ומצד שני כך.'"
במסיבה עלה הנושא של ייעוץ זוגי. "אנחנו לעולם לא נצטרך את זה," אמר בעל אחד. "יש לי ולאשתי קשר נהדר. היא למדה תקשורת ואני למדתי תיאטרון. היא יודעת לתקשר, ואני מעמיד פנים שאני מקשיב."
זוג יהודי זכה בעשרים מיליון פאונד בלוטו ועבר לבית מפואר בנייטסברידג'. הם שכרו משרת בריטי מאוד מנומס. למחרת ביקשו ממנו להכין שולחן לארבעה, כי משפחת כהן באה לארוחת צהריים, ויצאו לקניות. כשחזרו, השולחן היה ערוך לשמונה. "למה שמונה?" שאלו. "אמרנו ארבעה." "גברתי," אמר המשרת, "משפחת כהן התקשרה. הם אמרו שהם מביאים את הבלינצ'עס ואת הקנישים."
אדם עצר מונית. "תזמון מושלם," אמר הנהג. "אתה מזכיר לי את משה כהן. האיש הזה עשה הכול נכון. הוא יכול היה להיות שחקן טניס מקצועי. הוא שיחק גולף עם המקצוענים. שר כמו זמר אופרה ורקד כמו בברודווי. זכר ימי הולדת של כולם, הבין ביין, ידע באיזה מזלג לאכול, ויכול היה לתקן הכול. ואני? אני מחליף נתיך וכל השכונה נשארת בחושך." "נשמע אדם מיוחד. הכרת אותו טוב?" "בכלל לא פגשתי אותו," אמר הנהג. "התחתנתי עם האלמנה שלו."
אישה ביקשה מבעלה: "אתה יכול ללכת לקנות קרטון חלב אחד? ואם יש ביצים, תקנה שש." אחרי זמן קצר הוא חזר עם שישה קרטונים של חלב. "למה שישה קרטונים של חלב?" שאלה. "היו ביצים," ענה.
אישה הכינה לבעלה ביצי עין לארוחת בוקר, והוא פרץ למטבח. "זהירות! תוסיפי עוד חמאה! את מכינה יותר מדי בבת אחת! תהפכי! תהפכי עכשיו! אל תשכחי מלח! המלח!" היא בהתה בו. "מה קרה לך? אתה חושב שאני לא יודעת להכין כמה ביצים?" "רציתי רק להראות לך," אמר בשלווה, "איך זה מרגיש כשאני נוהג."
"תירגע," אמרו לאייבי אנשי הצוות בבית החולים שוב ושוב, אבל זה לא עזר. אשתו ילדה, והוא היה אסופת עצבים. אחרי מה שהרגיש כמו שבוע יצאה אחות עם הבשורה. "זו בת!" "ברוך ה'," אמר אייבי. "היא לעולם לא תצטרך לעבור את מה שאני עברתי עכשיו!"
פול נכנס לבוס שלו. "אשתי נטלי אומרת שאני צריך לבוא אליך ולבקש העלאה בשכר. היא אומרת שמגיע לי." הבוס ענה: "בוא מחר. אני אשאל את אשתי אם לתת לך."
החזן חזר הביתה בליל כל נדרי וראה קצת מדוכדך. אשתו שאלה מה קרה. "שוורץ, השמש, אמר לי שלא הייתי טוב הערב." "שוורץ?" אמרה אשתו. "תשכח ממנו. הוא לא מבין כלום. הוא סתם חוזר על מה שכולם אומרים."
בערב אחד סביב השולחן אמרה האישה: "כשהתחתנו, אתה לקחת את חתיכת הסטייק הקטנה ונתת לי את הגדולה. עכשיו אתה לוקח את הגדולה ומשאיר לי את הקטנה. אתה פשוט לא אוהב אותי יותר." "שטויות," אמר הבעל. "פשוט את מבשלת יותר טוב עכשיו."
מפיק טלוויזיה מפורסם הגיע לתפילות ראש השנה בבית כנסת בהוליווד. הרב נשא דרשה בת ארבעים וחמש דקות על תשובה וקדושה. אחרי התפילה הציג עצמו המפיק. "כבוד הרב, אני מפיק תוכנית חדשות מצליחה מאוד. תוכל לקצר את הדרשה לשלוש דקות?" הרב, שכבר חלם על טלוויזיה ארצית, ענה: "כן! אפשר." "נו," אמר המפיק, "אז למה לא עשית את זה?"
אדם שטייל בבני ברק מצא חנות קטנטנה ובחלון שלושה תוכים. "כמה עולה זה שמשמאל?" "עשרים וחמישה אלף. התוכי הזה יודע חומש עם רש"י ועוד תריסר מפרשים." "והאמצעי?" "חמישים אלף. הוא יודע את כל התלמוד, בבלי וירושלמי, עם כל המפרשים." "והעליון, מאה אלף? מה הוא עושה?" "אני לא יודע," אמר בעל החנות. "אבל השניים האחרים קוראים לו 'רבי'."
צעיר שזה עתה סיים לימודי עסקים התראיין אצל בעלים עצבני של עסק קטן. "אני צריך מישהו עם תואר בחשבונאות," אמר האיש, "אבל בעיקר מישהו שידאג לי בנוגע לכסף." "וכמה המשרה משלמת?" "אתחיל אותך בשמונים אלף." "שמונים אלף! איך עסק קטן כזה יכול להרשות לעצמו?" "זו," אמר הבעלים, "הדאגה הראשונה שלך."
אדם נראה רץ במסדרון בית החולים רגע לפני הניתוח שלו. "מה קרה?" שאלו אותו. "שמעתי את האחות אומרת: 'זה ניתוח פשוט מאוד. אל תדאג, אני בטוחה שהכול יהיה בסדר.'" "היא רק רצתה להרגיע אותך." "היא לא דיברה אליי," אמר. "היא דיברה אל הרופא."
רב פתח את הדואר שלו בוקר אחד. באחת המעטפות היה דף יחיד ועליו מילה אחת: "טיפש!" בשבת שאחריה אמר לקהילה: "הכרתי אנשים שכותבים מכתב ושוכחים לחתום. אבל השבוע קיבלתי מכתב ממישהו שחתם על שמו ושכח לכתוב את המכתב."
היימי ישב בכיסא רופא השיניים, לקראת טיפול קוסמטי נרחב ויקר. הרופא שלו, משה, חייך. "היימי, יש לך מזל שבאת אליי. כשאסיים, תהיה אדם אחר לגמרי." "טוב לשמוע, משה," אמר היימי. "אז אל תשכח לשלוח את החשבונית לאיש האחר הזה."
אדם עיוור ישב על ספסל בפארק. רב התיישב לידו ולעס חתיכת מצה. מתוך רחמים שבר פיסה ונתן לו. כעבור כמה דקות טפח העיוור על כתפו של הרב. "מי כתב את הזבל הזה?"
חיים יענקל נכנס למלון בפעם הראשונה בחייו. חמש דקות אחרי שעלה לחדרו התקשר לדלפק. "נתתם לי חדר בלי יציאה. איך יוצאים מכאן?" "אדוני, זה מגוחך. חיפשת את הדלת?" "נו, דלת אחת מובילה לשירותים. דלת שנייה לארון. ויש דלת שלישית שעוד לא ניסיתי, אבל תלוי עליה שלט 'נא לא להפריע'."
שעת העומס בתל אביב, והרכב של איציק מת ברמזור אדום. הנהג שמאחוריו לחץ על הצופר בלי הפסקה. לבסוף יצא איציק, ניגש אליו ואמר בחיוך: "אני לא מצליח להניע את האוטו. תנסה אתה בשבילי? אני אשב באוטו שלך ואלחץ לך על הצופר."
הבוס שלי התקשר היום. "הכול בסדר במשרד?" "כן, הכול בשליטה. יום עמוס מאוד. לא עצרתי לרגע." "תעשה לי טובה?" "בטח. הכול." "תמהר ותבצע את המכה שלך. אני ממש מאחוריך בבור השביעי."
אחרי זמן מה שמע הרב החדש שמועה שהאנשים לא מרוצים. הוא שאל את נשיא בית הכנסת: "מה הבעיה? הדרשות שלי משעממות?" "לא, הן מעוררות השראה." "אני קפדן מדי?" "לא, בדיוק במידה." "אז מה?" "נו, הרב הקודם היה איתנו הרבה שנים. הוא היה זקן. זו לא אשמתך." "אני מבטיח לך," אמר הרב, "שאעבוד על כך שאזקין בכל יום."
סוף השבוע של הרביעי ביולי התקרב, והגננת סיפרה לילדים על תודה ועל חירות. "אנחנו חיים במדינה נהדרת," אמרה. "אחד הדברים שכדאי לשמוח בהם הוא שכאן כולנו חופשיים." ילד קטן ניגש מהקצה האחורי של החדר, שם ידיים על המותניים והכריז: "אני לא חופשי. אני בן ארבע."
שלושה עשר רבנים טסו לירושלים כשהמטוס נקלע לסופת רעמים עזה. אחד מהם קרא לדיילת. "אנא אמרי לטייס שלא ידאג. יש במטוס שלושה עשר אנשים דתיים מאוד." כעבור כמה דקות חזרה הדיילת מתא הטייס. "הטייס אומר שהוא שמח לשמוע שיש על המטוס שלושה עשר אנשים קדושים. אבל הוא היה מעדיף מנוע תקין אחד."
זקנה קטנה מכרה בייגלה בפינת רחוב, בעשרים וחמישה סנט כל אחד. בכל יום בצהריים יצא בחור נחמד ממשרד סמוך, השאיר לה רבע דולר ולא לקח בייגלה. שלוש שנים הם לא החליפו מילה. יום אחד, כשהשאיר את הרבע כהרגלו, פנתה אליו. "אדוני, אני מעריכה את העסק שלך. אתה לקוח טוב. אבל אני חייבת לומר לך שהמחיר עלה לשלושים וחמישה סנט."
רגע לפני סוף שבוע ארוך של חג חיכה רב בתור בתחנת דלק. המתדלק עבד מהר, אבל היו הרבה מכוניות לפניו. לבסוף סימן לרב לגשת למשאבה פנויה. "כבוד הרב, אני מצטער על העיכוב," אמר הבחור. "נראה שכולם מחכים לרגע האחרון כדי להתכונן לנסיעה ארוכה." הרב חייך. "אני מבין אותך. אצלי בעסק זה אותו דבר."
אדריכל, מנתח וכלכלן התווכחו מי מהם בעל המקצוע החשוב ביותר. המנתח אמר: "הדבר הראשון שהקב"ה עשה היה ניתוח: הוא לקח את חוה מצלעו של אדם." האדריכל אמר: "רגע. הקב"ה היה קודם כול אדריכל. הוא בנה את העולם בשישה ימים מתוך תוהו." הכלכלן חייך. "ומי לדעתך יצר את התוהו?"
ילד בן שמונה לא אמר מימיו מילה. אחר צהריים אחד, באמצע הארוחה, פנה לאמו ואמר: "המרק קר." האם נדהמה וקראה: "אתה מדבר! חיכיתי כל כך הרבה זמן לשמוע את קולך. למה לא אמרת כלום עד עכשיו?" הילד משך בכתפיו. "עד עכשיו הכול היה בסדר."
בבית חולים בתל אביב אחות שואלת כל מאושפז חדש על אלרגיות וקושרת לו צמיד מיוחד כדי שכל הצוות ידע. כששאלה זקנה אחת, היא ענתה שאינה יכולה לאכול בננות. בהמשך היום יצא בנה, איציק, בסערה מהמחלקה. "מי אחראי שכתבו על אמא שלי 'בננות'?"
צ'ארלי, אורח בניו יורק בשיא עונת התיירים, חזר למסעדה כשרה שאהב בביקור קודם. סוף סוף תפס את מבטו של מלצר עמוס. "אתה יודע, עברו יותר מחמש שנים מאז שהייתי כאן בפעם הראשונה." "סליחה, אדוני," אמר המלצר בקסם ניו יורקי אמיתי. "תצטרך לחכות לתור שלך. אני יכול לשרת רק שולחן אחד בכל פעם."
יוסף עבר זה עתה את מבחן הנהיגה ושאל את אביו אם יוכל להשתמש באוטו. "תעלה את הציונים, תלמד קצת תורה, תסתפר, ונדבר," אמר האב. חודש אחר כך שאל יוסף שוב. "אני גאה בך," אמר האב. "הציונים עלו ולמדת. אבל לא התספרת." אמר יוסף: "אבא, לשמשון היה שיער ארוך, לאברהם היה שיער ארוך, לנח היה שיער ארוך, אפילו למשה היה שיער ארוך." "נכון," אמר האב, "והם הלכו ברגל לכל מקום."
משה ראה תור ארוך, ובלי לדעת בשביל מה הוא, הצטרף. אחרי זמן מה חשב: "בשביל מה אני מחכה?" הוא שאל את האיש שלפניו, שענה: "אני לא יודע. ראיתי תור אז עמדתי." כך גם האיש שלפניו, וגם זה שלפניו. לבסוף הגיע משה לאיש הראשון. "בשביל מה התור הזה?" "התכופפתי לקשור שרוך," אמר, "וכשקמתי היה תור מאחוריי." "אז למה אתה עדיין עומד כאן?" "עכשיו כשאני ראשון, אתה חושב שאוותר?"
הרב בלום והרב לוי ישבו בדלי הכשר השכונתי והזמינו שתי כוסות מים. אחר כך שלפו מכיסי המעילים כריכים ביתיים והתחילו לאכול. משה, המנהל, ניגש אליהם. "אני אתן לכל אחד מכם חטיף על חשבון הבית. אבל בבקשה, אסור לאכול כאן כריכים שהבאתם מהבית." שני הרבנים החליפו מבט נוצץ. בלי מילה הם משכו בכתפיים, החליפו ביניהם כריכים והמשיכו לאכול.
שלושה פילוסופים היו שקועים בשיחה בתחנה, ופתרו את בעיות העולם, עד ששכחו את הזמן. נשמעה שריקה, דלתות נטרקו והרכבת התחילה לנסוע. הם רצו. הצעיר קפץ פנימה בקלות. השני, מבוגר וכבד יותר, בקושי הספיק. השלישי, הוותיק מכולם, לא הספיק, וישב על ספסל נראה אומלל. עובד רכבת אמר: "אל תתאכזב, אדוני. תהיה עוד רכבת בעוד חצי שעה." הפילוסוף הרים עיניים. "אתה לא מבין. אני הייתי צריך לעלות על הרכבת. החברים שלי באו רק ללוות אותי."
שלושה גברים ישבו בחדר ההמתנה של המיילדות בהדסה. רופא אמר לראשון: "מזל טוב! אשתך ילדה רביעייה." אמר האיש: "איזה צירוף מקרים! אני גר בקרית ארבע. ארבע זה ארבע." רופא אחר אמר לשני: "מזל טוב! שביעייה." "לא ייאמן! אני גר בבאר שבע. שבע זה שבע." אז השלישי התעלף על הרצפה. הרופאים החיו אותו. "אדוני, מה קרה?" הוא חייך חלושות. "אני גר במאה שערים."
דייוויד ובטי גולדשטיין טיילו בתרמילים בישראל כשהבחינו במסעדה קטנה בצד הדרך. על הלוח נכתב: "המנה המיוחדת של היום: מרק ירקות, שניצל עוף וירקות על האש." שניהם הזמינו את המיוחדת. כשהאוכל הגיע, קרא דייוויד למלצר בזעם. "במרק אין ירקות! הירקות לא על האש, הם אפויים! וזה לא שניצל עוף, אלה קציצות!" המלצר לא התרגש. "חביבי, אתה צודק לגמרי. בגלל זה היא כל כך מיוחדת."
זוג קשישים נכנס בצעדים איטיים למסעדת מזון מהיר והזמין ארוחה אחת. האישה חתכה בזהירות את הכריך לשניים והתחילה לאכול את חלקה, ובעלה ישב והסתכל. לקוח אדיב הציע לקנות להם ארוחה נוספת. "לא, תודה, אנחנו חולקים הכול." לקוח שני הציע את אותו הדבר וקיבל אותה תשובה. לבסוף לא יכול עוד אחד מהנוכחים. "אם אתם חולקים הכול, למה אתה לא אוכל?" "אני מחכה לשיניים," אמר הבעל.
רב נשא נאום, וכמו שרבנים עושים לפעמים, המשיך ועוד המשיך, הרבה מעבר לזמנו. לבסוף עצר, שם לב והתנצל. "סליחה, השארתי את השעון בבית." קול קרא מהקהל: "אבל כבוד הרב, יש לפניך לוח שנה!"
בפינת רחוב סואנת בתל אביב עמדו זקן, זוג מבקרים ובחור ישיבה צעיר וחיכו שהרמזור יתחלף. חסר סבלנות, רץ הצעיר מעבר לכביש נגד התנועה. הזקן נענע בראשו ואמר לזוג: "תראו אותו. מאות שנים הוא מחכה למשיח, ולרמזור הוא לא מסוגל לחכות."
דייב עלה זה עתה לישראל ועדיין למד איך הדברים עובדים כאן. יום אחד הגיעה אליו "התראה שנייה" בנוסח חריף מרשות המסים: המסים שלו באיחור. דייב מיהר למשרד, שילם והתנצל: "כנראה פספסתי את ההתראה הראשונה." הפקיד חייך. "אצלנו לא שולחים התראה ראשונה. גילינו שההתראות השניות עובדות הרבה יותר טוב."
בחנוכה אחד החליטה אמא להפסיק לרדוף אחרי הילדים בעניין מכתבי התודה. וכך קרה שסבתא לא שמעה מילה על הצ'קים הנדיבים שנתנה להם. השנה שאחרי הייתה שונה. סבתא סיפרה בגאווה לחברתה: "הילדים באו אליי בעצמם להגיד תודה!" "איזה יופי! מה השתנה?" "אה, פשוט," אמרה סבתא. "השנה לא חתמתי על הצ'קים."
יקר תכנן נסיעה ברכבת מתל אביב לירושלים. שבועות מראש הוא אמר לסוכן הנסיעות בדיוק איפה הוא רוצה לשבת: עם הפנים לכיוון הנסיעה. ביום הנסיעה הכול היה מושלם, חוץ מזה שהמושב שלו פנה אחורה. כשהגיע לירושלים התקשר בכעס לסוכן. הסוכן התנצל ושאל: "למה לא ביקשת מהנוסע שמולך להחליף איתך?" "הייתי מבקש," אמר יקר, "אבל המושב היה ריק."
סועד במסעדה הריץ את המלצר שוב ושוב. קודם חם לו ורצה להגביר את המזגן, אחר כך קר לו ורצה להנמיך, וכך במשך חצי שעה. המלצר נשאר רגוע ומחייך כל הזמן. לבסוף שאל סועד אחר: "למה אתה לא זורק אותו החוצה?" "אה, לא אכפת לי," אמר המלצר בחיוך. "אין לנו בכלל מזגן."
בן דודי מוריי מנהל בית משכון, אז ביקשתי ממנו להעריך את הכינור הישן של סבא שלי. "כינורות ישנים לא שווים הרבה, חבל," אמר. "ומה עושה אותו 'כינורון' ולא כינור?" "אם אתה קונה אותו ממני, זה כינור משובח. אם אני קונה אותו ממך, זה סתם כינורון."
אב ובנו בן הארבע עשרה שכבו על הדשא בפארק והביטו בעננים. "אבא," שאל הנער, "למה אנחנו כאן?" האב נשם עמוק. "אני חושב שאנחנו כאן כדי ללמד ילד לחבוט בכדור, ללבוש כובע אהוב ובלוי בשבת בבוקר בלי שום מקום להגיע אליו. משמעות החיים היא לא לדאוג למה שיבוא אחר כך, אלא לטעום את הרגעים הקטנים שלפניו. מבוגרים רודפים אחרי הבית המושלם בזמן שהאושר חולף על פניהם על אופניים. עניתי לך?" "לא ממש," אמר הנער. "התכוונתי, למה אנחנו כאן כשאמא ביקשה שניקח אותה לפני ארבעים דקות?"
סבתא סיפרה לי איך נישאה לסבא. בשנות העשרים שלה, הבחור שיצאה איתו יצא למלחמה. "היינו מאוהבים," אמרה, "וכתבנו זה לזה מדי שבוע. אז גיליתי כמה נפלא סבא שלך." "אז התחתנת עם סבא כשהחייל חזר?" "לא התחתנתי עם האיש שכתב את המכתבים," אמרה. "סבא היה הדוור."
הבת שלי, בת שלוש, הושיטה יד והכריזה: "תראי, אמא, הרגתי זבוב!" היא אכלה באותו רגע מלפפון חמוץ עסיסי, אז מיהרתי לשטוף לה את הידיים בסבון. אחר כך הושבתי אותה לסיים את המלפפון ושאלתי בהערצה קלה: "איך הצלחת לתפוס את הזבוב לבד?" בין ביס לביס היא אמרה: "הכיתי אותו עם המלפפון."
יעקב בן תשעים ושתיים ורבקה בת שמונים ותשע עמדו להינשא בבית הגמלאים שלהם בפלורידה. הם יצאו לטיול לדבר על החתונה ועצרו בבית מרקחת. "אתה הבעלים?" שאל יעקב את הרוקח. "אנחנו מתחתנים. יש לכם תרופות ללב?" "כמובן." "לזרימת הדם? לשיגרון? לזיכרון? ויטמינים, כדורי שינה?" "בהחלט, הכול." "כיסאות גלגלים והליכונים?" "בכל המהירויות והגדלים." "מצוין," אמר יעקב. "אנחנו רוצים להירשם אצלכם לרשימת מתנות החתונה."
במסיבה של בתה, גברת כהן הזקנה שמעה אורח שקראו לו "דוקטור" וניגשה אליו בביישנות. "דוקטור, אפשר לשאול שאלה? בזמן האחרון יש לי כאב מוזר כאן, מתחת ללב..." האורח התפתל. "אני מצטער מאוד, גברת כהן, אבל אני דוקטור לפילוסופיה." "אוי, סליחה!" היא הסתובבה, אבל הסקרנות ניצחה. היא חזרה. "עוד שאלה אחת, דוקטור. איזו מחלה זאת פילוסופיה?"
משפחת ג'ונסון עברה דירה, ואשתו של הפרופסור, שידעה כמה הוא שכחן, החביאה בכל כיס שלו פתק עם הכתובת החדשה. אבל במהלך היום הוא השתמש בכל הפתקים לרישום הערות ומסר אותם לתלמידיו. בערב נכנס לרכב ופתאום נזכר שזה יום המעבר. הוא לא ידע לאן לנסוע. אז נסע אל הבית הישן, ושם שיחקה ילדה קטנה. "שלום, מתוקה," אמר. "את יודעת לאן עברו משפחת ג'ונסון?" "בטח," אמרה. "זה מעבר לפינה ושני בתים הלאה, אבא."
אמא עבדה במטבח כשבנה בן השש קרא: "אמא! את יודעת את האגרטל היפה בחדר האוכל, זה שעובר מדור לדור?" "כן," אמרה. "מה איתו?" "טוב," אמר הילד, "הדור האחרון בדיוק שבר אותו."
הרב בלום ראה ילד קטן מאוד מנסה להגיע לפעמון דלת שהיה גבוה מדי בשבילו. "רוצה עזרה?" קרא. "לא!" אמר הילד. בכל זאת חצה הרב את הרחוב, הניח יד טובה על כתף הילד, התכופף והצלצל בפעמון צלצול נאה וחזק. אחר כך כרע לגובה הילד וחייך בחום. "עוד משהו שאפשר לעזור לך בו, חבר קטן?" "כן," אמר הילד. "תברח מהר!"
אחרי תפילות שבת בבית כנסת בקנטקי, אמא סיפרה לרב איך גרמה לבנה בן השבע, שלא ידע מנוחה, לשבת בשקט בזמן הדרשה. באמצע הדרשה היא התכופפה ולחשה: "אם לא תשתוק, הרב כהן יאבד את המקום וייאלץ להתחיל את כל הדרשה מההתחלה!" זה עבד נהדר.
שמואל כהן, הבכור משבעה ילדים, עזב את בית הספר מוקדם כדי לעזור לפרנס את המשפחה, ומעולם לא למד לקרוא. כשפתח חשבון בנק פשוט חתם על צ'קים "XX". שנים אחר כך עסק החייטות שלו בלונדון שגשג והוא נעשה עשיר מאוד. ביום חמישי אחד התקשר הבנק. "מר כהן, שנים אתה חותם "XX". על הצ'ק הזה יש שלוש איקסים. רצינו לוודא שזה באמת שלך." שמואל נאנח. "מאז שהתעשרתי, אשתי החליטה שמגיע לי שם אמצעי."
כמה שבועות אחרי שצעיר התקבל לעבודה, זימן אותו מנהל כוח האדם. "מה פירוש הדבר? אמרת לנו שיש לך חמש שנות ניסיון, ועכשיו מתברר שזו העבודה הראשונה שלך." "נו," אמר הצעיר, "במודעה שלכם כתוב שאתם מחפשים מישהו עם דמיון."
ביום כיפור, בין מוסף למנחה, ניגש גרג שפירא הצעיר אל הרב של אביו. "הרב פולק, אני יודע שצמים, אבל אני צמא כל כך. בבקשה תן לי לשתות משהו!" "אני מצטער," אמר הרב ברכות אך בתקיפות, "רק כשיש סכנה ממשית מותר להפסיק את הצום." גרג המשיך להתחנן שהוא עומד להתעלף, עד שהרב נכנע והורה לגבאי להביא כוסית מים. גרג גמע אותה בנשימה אחת ונאנח: "זו הפעם האחרונה שאני אוכל הרינג מלוח לארוחת בוקר ביום כיפור!"
שרלוק הולמס ודוקטור ווטסון חנו באוהל. באמצע הלילה העיר הולמס את חברו. "ווטסון, הבט למעלה. מה אתה רואה?" "מיליוני כוכבים." "ומה זה אומר לך?" "שעכשיו בערך שתיים בלילה, לפי הכוכבים. שהיום ה-15 בחודש, לפי הירח..." "ווטסון," אמר הולמס, "זה אומר שמישהו גנב לנו את האוהל."
שושנה ודוד אפשטיין עמדו להינשא, ושושנה ביקשה מאסתר, אמו של דוד, ללבוש את שמלת הכלולות שלה. ביום שבו מדדה אותה לראשונה ירדה במדרגות להראות לחמותה לעתיד. השמלה התאימה בדיוק לגזרתה הדקה, ועיניה של אסתר דמעו. "את לא מאבדת בן," אמרה שושנה ברכות. "את מרוויחה בת." "אוי, עזבי את זה!" התייפחה אסתר. "פעם הייתי נכנסת לשמלה הזאת!"
שמעון פחד שכל לילה מישהו מסתתר מתחת למיטה שלו. הוא הלך לד"ר בלום, פסיכיאטר מפורסם, שאמר: "אני יכול לרפא אותך, אבל זה לוקח פעמיים בשבוע במשך שלוש שנים, ב-515 דולר לפגישה, מחיר מיוחד לחבר." "אוי, דוקטור, זה יותר מדי בשבילי," אמר שמעון. חודשים אחר כך נפגשו בסופרמרקט. "למה לא באת אליי?" שאל הרופא. "אז הרב שלי ריפא אותי בחינם," אמר שמעון. "כל כך שמחתי על החיסכון שנסעתי לחופשה של חודש בתל אביב." "ואיך הרב ריפא אותך?" "פשוט. הוא אמר לי לנסר את הרגליים של המיטה."
סולי ורזיאל הזמינו את הרב לארוחת ערב. בזמן שהם בישלו במטבח, שוחח הרב עם בתם בת החמש, חנה. "תגידי, חנה, את יודעת מה אוכלים הערב?" "עז," אמרה חנה. "עז? את בטוחה?" "בטח, הרב. שמעתי את אבא אומר לאמא: 'היום זה יום טוב כמו כל יום להזמין את הזקן לארוחה.'"
המורה שמה לב שג'יי נראה מדוכדך. "מה קרה, ג'יי?" "אמא שלי בבית החולים ואבא שלי בתחנת המשטרה." "אוי, כל כך צר לי, יקירי. רוצה ללכת הביתה?" ג'יי אמר שכן ויצא. המורה פנתה לכיתה. "למה אבא של ג'יי בתחנת המשטרה ואמא שלו בבית החולים?" "כי אבא שלו שוטר," אמר חבר לכיתה, "ואמא שלו אחות."
אישה קיבלה בעבודה טלפון שבתה הקטנה חולה בחום. היא עצרה בבית המרקחת לקנות תרופה, ואז יצאה למכונית וגילתה שנעלה את המפתחות בפנים. היא הרכינה ראש ובקשה מה' שישלח לה עזרה. תוך דקות עצר על אופנוע ישן גבר מזוקן עם בנדנה ישנה וביקש לעזור. תוך רגע המכונית הייתה פתוחה. היא חיבקה אותו ובעיניים דומעות אמרה: "תודה רבה, אתה איש כל כך נחמד!" "גברת, אני לא איש נחמד," אמר. "יצאתי אתמול מהכלא. גניבת רכבים." היא חיבקה אותו שוב וקראה: "תודה לך, ה'! אפילו שלחת לי מקצוען!"
אדם ניסה בכל כוחו להשתחרר מחובת חבר מושבעים, לעצבנות השופט. "תגיד לי," נזף השופט, "יש סיבה טובה שאתה לא יכול לשרת?" "אני לא רוצה להיעדר מהעבודה כל כך הרבה זמן." "הם לא יכולים להסתדר בלעדיך?" "כן," הודה האיש. "אבל אני לא רוצה שהם יבינו את זה."
שתי נשים שלא התראו שנים נפגשו ברחוב. "מה שלום הבת שלך, זאת שהתחתנה עם הכירורג?" "הם התגרשו." "אוי, כל כך צר לי." "אבל אחר כך היא התחתנה עם עורך דין." "מזל טוב!" "גם הם התגרשו. אבל עכשיו הכול בסדר. היא נשואה לרואה חשבון מצליח מאוד." הראשונה הנידה בראשה. "מממ, כל כך הרבה נחת מבת אחת..."
דניאל ורבקה חגגו חמישים שנות נישואין בארוחה בבית בנם אהרן. כל הערב התרגש אהרן לשמוע את אביו קורא לאמו "יקירתי", "פרחי" ו"מתוקה שלי". כשרבקה יצאה מהחדר, נישק אהרן את אביו. "אבא, זה נפלא שאחרי חמישים שנה אתה עדיין קורא לאמא בשמות המתוקים האלה." דניאל נראה נבוך. "הדברים לא תמיד כפי שהם נראים, בני. האמת היא ששכחתי את שמה של אמך לפני שנתיים."
אייב ביקר בישראל לראשונה. נהג המונית היה ידידותי ומלא עצות, אז אייב שאל: "תגיד, ישראל זה מקום בריא?" "בטח, מאוד," אמר הנהג. "כשהגעתי לכאן לא יכולתי להגיד אפילו מילה אחת, כמעט לא היה לי שיער, לא היה לי כוח לחצות חדר, ובכל יום הייתי צריך עזרה לצאת מהמיטה." "מדהים!" אמר אייב. "כמה זמן אתה כאן?" "נולדתי כאן."
תייר אמריקאי עמד מול היכל התרבות על שם מן בתל אביב, לפני קונצרט של הפילהרמונית הישראלית, והתפעל מהכניסה המרשימה. "הוא נקרא על שם תומאס מאן, הסופר המפורסם?" שאל את חברו. "לא, על שם פרדריק מן מפילדלפיה." "לא שמעתי עליו. מה הוא כתב?" "צ'ק."
חיים יענקל המותש גרר את עצמו למשרדו של ד"ר שפילמן. "דוקטור, כלבים נובחים בשכונה שלי יום ולילה ואני לא מצליח להרדים עין!" "יש לי חדשות טובות," אמר הרופא והתחטט במגירה. "כדורי שינה חדשים, חזקים כמו חלום." כמה שבועות אחר כך חזר חיים יענקל נראה גרוע מתמיד. "דוקטור, התוכנית שלך לא טובה. אני עייף יותר מקודם!" "בלתי אפשרי! אלה הכדורים החזקים ביותר בשוק." "אולי," אמר חיים יענקל בעייפות, "אבל אני עדיין ער כל הלילה ורודף אחרי הכלבים. וכשאני סוף סוף תופס אחד, קשה לגרום לו לבלוע את הכדור!"
דב, שחקן יהודי מרושש, ענה למודעה: "דרוש שחקן לתפקיד קוף." התברר שגן החיות הוציא יותר מדי על שיפוצים ולא היה לו כסף לקוף חדש, אז עד אז דב ילבש תחפושת קוף. בהתחלה הרגיש מגוחך, אבל עד מהרה אהב את תשומת הלב והציג מופע: התנדנד על ענפים והלם בחזהו. יום אחד החליקה ידו והוא עף מעל הגדר לגוב האריה. מבוהל, כיסה דב את עיניו וצעק: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד!" האריה פער את לועו ושאג: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד!" "שקט, שניכם!" לחש פנדה מהכלוב הסמוך. "אתם תגרמו לפיטורים של כולנו!"
לכל רב יש לפחות אחד כזה, מתפלל שנרדם בדרשה כל שבוע. לרב אחד הייתה תחרות ארוכת שנים עם המתפלל שלו, ובדרך כלל המתפלל ניצח. בשבת אחת, כשהרב התעצבן מהבעת האושר על פניו של האיש, הרים את קולו: "כל מי שרוצה ללכת לגיהינום, שיקום עכשיו!" המתפלל התעורר בבהלה, שמע קריאה, והיות שהיה אדם טוב לב קם על רגליו. הוא הביט סביב ואמר: "אני לא יודע על מה אתה מבקש, רבי, אבל נראה שרק שנינו מצביעים בעד."
בשביל אלה מאיתנו שלא מבינים פייסבוק, אני מנסה לעשות חברים באותה שיטה, רק בלי מחשב. כל יום אני הולך ברחוב ומספר לעוברים ושבים מה אכלתי, איך אני מרגיש, מה עשיתי אתמול בלילה ומה אעשה אחר כך. אני מחלק תמונות של המשפחה ושל החתול שלי, וסלפי שלי מול ציוני דרך. אני מקשיב לשיחות שלהם, נותן להם אגודל למעלה ואומר להם שאני "אוהב" אותם. זה עובד בדיוק כמו פייסבוק! כבר יש לי ארבעה עוקבים: שני שוטרים, חוקר פרטי ופסיכיאטר.
הביסטרו של איציק בתל אביב היה מלא, כמו תמיד בערב במה פתוחה. להקה ניגנה, ושוקי וחברו דודו ישבו ליד הבמה, לא מרוצים בכלל. בסוף קרא שוקי לראש הלהקה: "אלו, אפשר לנגן משהו לפי בקשה?" ראש הלהקה קרן. "בטח! מה שתרצה." "אז שבו ותשחקו שש-בש," אמר שוקי, "שאוכל לסיים את הארוחה."
איזי טייל ברחוב וול סטריט עם חברו יעקב כשאמר: "ידעת שאני כלכלה מהלכת?" "מה זאת אומרת?" "נו, קו השיער שלי בשפל, הכרס שלי קורבן של אינפלציה, ויחד הם מכניסים אותי לשפל עמוק."
משה'לה ושלומי'לה, חברים הכי טובים, שוחחו בהפסקה. "אני ממש מודאג," אמר שלומי'לה. "אבא שלי עובד שתים עשרה שעות ביום כדי לתת לי בית נחמד ואוכל טוב. אמא שלי מנקה ומבשלת בשבילי כל היום. אני חולה מדאגה!" "על מה יש לדאוג?" אמר משה'לה. "נשמע שסידרת את עצמך!" "מה אם הם ינסו לברוח?"
מוסקוביץ ופינקלשטיין ישבו בקפיטריה עם כוס תה. מוסקוביץ בחן את הכוס ונאנח: "אה, ידידי, החיים הם כמו כוס תה." פינקלשטיין חשב על זה. "אבל למה החיים הם כמו כוס תה?" "מאיפה אני יודע?" אמר מוסקוביץ. "אני פילוסוף?"
רוז וסיידי היו חברות יותר מחמישים שנה, ועכשיו הפעילות שלהן הצטמצמה למשחק קלפים פעמיים בשבוע. בזמן שרוז חילקה קלפים, אמרה סיידי: "אל תכעסי עליי. אנחנו חברות כל כך הרבה זמן, אבל אני לא מצליחה להיזכר בשם שלך. ניסיתי חמש דקות. בבקשה, תגידי לי איך קוראים לך." רוז בהתה בה רגע ארוך. "עד מתי את צריכה לדעת?"
שני חברים ותיקים נפגשו אחרי שנים והלכו לבית של אחד מהם להתעדכן. אחרי זמן מה אמר האורח: "כבר מאוחר. מה השעה? אני צריך ללכת." "חכה רגע," אמר חברו. הוא ניגש לארון והוציא שופר. "מה אתה עושה?" "מגלה מה השעה," אמר ותקע תקיעה עזה. מהבית הסמוך נשמעה צעקה: "אתה משוגע? השעה אחת בלילה!"
שני חברים עמדו להתחיל לשחק גולף כששם אחד לב שלשני יש כדור אחד בלבד. "אין לך כדור רזרבי? מה אם תאבד אותו?" "זה כדור מיוחד. אני לא אאבד אותו." "ומה אם הוא ייפול לאגם?" "הוא צף." "ומה אם הוא יאבד בין העצים?" "יש בו משדר איתור." "ומה אם נשחק עד החשיכה ותפגע בבור חול?" "הוא זוהר בחושך." לבסוף, כשהיה מרוצה, שאל החבר: "איפה השגת כדור כזה?" "מצאתי אותו."
נהג בכביש בטקסס פגע והרג עגל שחצה את הכביש. הוא הלך אל בעל החווה, הסביר מה קרה ושאל כמה שווה החיה. "בערך 200 דולר היום," אמר בעל החווה. "אבל בעוד שש שנים הוא היה שווה 900. אז הפסדתי 900." הנהג התיישב, כתב צ'ק על 900 דולר ומסר אותו. "בבקשה. הוא דחוי בשש שנים מהיום."
לראש צוות בבנייה היו עשרה פועלים עצלנים מאוד, אז יום אחד ניסה תחבולה. "יש לי היום עבודה קלה בשביל העצלן שבכם. העצלן ביותר, בבקשה להרים יד." תשע ידיים עלו. "למה אתה לא הרמת?" שאל את העשירי. "יותר מדי טרחה," ענה.
ארכאולוג במדבר בישראל מצא ארון ובו מומיה. "מצאתי זה עתה מומיה בת 3,000 שנה של אדם שמת מאי ספיקת לב!" הכריז. בדיקות אישרו זאת. "איך ידעת שזו אי ספיקת לב?" שאל עיתונאי. "פשוט. בידו היה פתק שכתוב בו: '10,000 שקל על גוליית.'"
רב השקיע ימים בהכנת הדרשה שלו לכל נדרי. הוא נשא אותה בבית כנסת מלא והרגיש שזו הדרשה הטובה ביותר שלו אי פעם. כמה ימים אחר כך, בתור בסופרמרקט, שמע את אחד המתפללים שלו משוחח עם חבר מבית כנסת אחר. “נו, על מה הרב שלכם דיבר ביום כיפור?” שאל החבר. “אה,” אמר המתפלל, “בערך עשרים דקות.”
אדם חיפש זוג ג'ינס במכירת מוצרים משומשים. למוכר היו כמה זוגות ליווייס במידות 36, 38 ו-40. אבל הוא היה צריך 42. “יש לך מידה 42?” שאל. הבעלים הניד בראשו. “אני עדיין לובש את ה-42. תחזור שנה הבאה.” אמרו פעם שהטעויות שלנו קצת כאלה. בשנה שעברה הן היו 38, השנה הן גדלו ל-40. ראש השנה הוא הזדמנות טובה לעצור את הגדילה לפני שנגיע ל-42.
אוהד כדורגל עבר שוב ושוב ליד חנות חיות, ושם בחלון עמד תוכי שהטיח עלבונות בקבוצה האהובה עליו. בפעם השלישית הוא נכנס בסערה ואמר לבעל החנות: ”עוד מילה אחת מהציפור הזאת, ואני גומר איתה!“ בעל החנות החרד הלך אל הרב שלו, שבמקרה היה לו תוכי זהה לגמרי, וביקש להחליף ציפורים לשבועיים. הרב הסכים. למחרת אחר הצהריים עבר האוהד ליד החלון, ושוב נהם אל התוכי את העלבון. הציפור הביטה בו בשלווה ואמרה: ”שה' יענה לתפילותיך. שה' יענה לתפילותיך.“
איש מכפר קטן הגיע ליום כיפור לבית כנסת גדול בעיר. בתפילת ”עלינו“ הוא התפלא לראות את כולם מכסים את הראש בטלית ומשתחווים עד הרצפה. ”מה קורה כאן?“ לחש. שכנו, שהבחין בתמימותו, אמר: ”אה, כולנו לוקחים שם ביס מהיר.“ בשנה שלאחר מכן בא האורח מוכן, עם שוק עוף בכיס. כשכולם השתחוו, הוא התכסה ונכנס לעבודה. הרבה אחרי שהקהל כבר קם, הוא עדיין שכב על הרצפה ולעס. האנשים הביטו בו ותהו איזו תפילה עמוקה יכולה להימשך כל כך הרבה זמן. כשסוף סוף קם, שאלו אותו מה עשה שם. הוא הופתע ואמר: ”יש אנשים שאוכלים מהר, ויש שלוקח להם יותר זמן!“
אדם נרדם בבית הכנסת והתחיל לנחור. השמש טפח על כתפו: ”בבקשה, אדוני, אתה מפריע לאחרים.“ ”תשמע,“ אמר האיש בכעס, ”שילמתי את דמי החבר לכל השנה, ואני אעשה מה שבא לי!“ ”ודאי, אדוני,“ אמר השמש ברכות. ”אבל אתה מונע מכל השאר להירדם.“
אדם שבכל שבת בבוקר היה הולך לדוג, התחיל פתאום להגיע בקביעות לבית הכנסת. הרב שמח מאוד, ובסיום התפילה אמר לו: ”איזה יופי לראות אותך כאן כל שבוע עם אשתך הטובה!“ האיש משך בכתפיו: ”האמת, כבוד הרב, זו שאלה של בחירה. אני מעדיף לשמוע את הדרשה שלך מאשר את שלה.“
ילד קטן החליט שכשיגדל הוא רוצה להיות רב, ולכן הוריו שלחו אותו לראיין את הרב שלהם. ”שאל אותי כל שאלה על הרבנות,“ אמר הרב בהתנשאות. ”טוב,“ אמר הילד, ”חוץ מדרשה של רבע שעה בשבת בבוקר, מה אתה עושה כל השבוע?“ הרב כמעט צעק: ”אתה לא רוצה להיות רב! עם שאלות כאלה, כדאי לך להיות יו״ר בית הכנסת!“
בשבתון בישראל שמע רב אורח מברך ”שהכול“ על פרוסת אבטיח. הוא שיבח אותו על שבירך, ואז העיר ברכות שעל פרי האדמה הברכה הנכונה היא ”האדמה“. ”אני יודע,“ אמר האיש, ”אבל אני מברך שהכול.“ הם התווכחו הלוך ושוב עד שהרב שאל: למה? ”שירתי ביחידת טנקים במלחמת יום הכיפורים,“ סיפר האיש. ”הוקפנו. המפקד שאל אם מישהו יודע להתפלל, ואחד החבר’ה ידע רק דבר אחד: שהכול. הוא צעק אותה, ופגענו בטנק של האויב. אמרנו כולנו יחד, ובום, עוד אחד. המשכנו כך וכולנו חזרנו הביתה בריאים ושלמים. אם שהכול הספיק לטנקים, הוא מספיק גם לאבטיח!“
בקי חברה בקבוצה של בית הכנסת שמבקרת ועוזרת לחולים, ובאחד הימים, באמצע הסבב, נגמר לה הדלק. הג’ריקן היחיד בתחנה הסמוכה הושאל, והיא כבר איחרה לחולה הבא. ואז היא הבחינה בקערית החולים שתמיד החזיקה ברכב. בתושייה רגילה היא נשאה אותה אל התחנה, מילאה בדלק, והלכה בחזרה אל המכונית, שהייתה מכוסה מדבקות ומדבקות פגוש בעברית. בעודה שופכת את הדלק למיכל, שני גברים מעבר לכביש התבוננו בפליאה. אחד מהם אמר לשני: ”אם המכונית הזאת מתניעה, מחר אני נהיה יהודי!“
חנה מינתה את עצמה לשומרת המוסר של בית הכנסת, ותמיד תקעה את האף בעניינים של אחרים. כולם סבלו אותה. אבל אז טעתה: היא ראתה יום אחד אחר הצהריים את מכוניתו של משה, חבר חדש, חונה ליד הבר היחיד בעיירה, והכריזה בקול רם שכל מי שעובר שם יידע מה הוא עושה. משה, איש של מעט מילים, הביט בה רגע והלך. הוא לא הסביר ולא התגונן. בערב הוא חנה בשקט את מכוניתו מול ביתה של חנה, הלך הביתה ברגל, והשאיר אותה שם כל הלילה.
ידעתם שמשה עלה להר סיני פעם שלישית? אחרי טיפוס ארוך הוא הסיר את נעליו, כרע ברך ואמר: ”רבונו של עולם, עמך שלח אותי בחזרה עם שאלה על עשרת הדברות.“ ”מה השאלה?“ הרעים הקול של הקב״ה. ”הם רוצים לדעת,“ אמר משה, ”אם הדברות מסודרות לפי סדר עדיפויות.“
איזי והווארד היו אחים עשירים שאיש בעיירה לא אהב. כשאיזי נפטר, הלך הווארד אל הרב בלום ואמר: ”אתרום מיליון דולר לבית הכנסת אם בהלוויה תגיד שאחי היה מנטש.“ הרב חשב זמן רב והסכים. בהלוויה הוא סיפר בהרחבה על כל מה שאיזי עשה לא בסדר, ואז סיים: ”אבל לעומת אחיו, הוא היה מנטש!“
יענקל ושיינא היו בוועדת הקבלה של בית הכנסת, ולכן הזמינו את השכנים החדשים, אייב ושרה, לארוחת בוקר מאוחרת ביום ראשון. אחר כך הנשים יצאו לקניות, ויענקל לקח את אייב להפלגה בסירת המפרשים שלו. סערה פרצה. השפל חשף את הקרקעית, הסירה נתקעה בתעלה צרה, ושני הגברים נאלצו לקפוץ למים ולדחוף בכל כוחם. אייב עמד בבוץ עד הקרסוליים, הרוח פרעה את שערו והגשם זרם על פניו. הוא חייך אל יענקל ואמר: ”בכל זאת עדיף על קניות.“
שני חיילים יהודים שירתו ביפן אחרי המלחמה. בוקר אחד התעורר אחד מהם ואמר ביידיש: ”אייב, שטיי אויף, דער זון שיינט!“ כלומר: ”אייב, קום, השמש זורחת!“ חייל מיחידה אחרת שמע את זה והניד בראשו בהערצה. ”השניים האלה מדהימים,“ אמר. ”עשרה ימים במדינה הזאת, וכבר הם מדברים יפנית!“
אדם עני הצליח להשיג פגישה עם נדבן עשיר כשהבטיח לו דרך בטוחה להרוויח חמישה מיליון דולר. ”נו, בוא נשמע,“ אמר הנדבן. ”זה פשוט,“ אמר האורח. ”שמעתי שכשבתך תתחתן, אתה נותן לה נדוניה של עשרה מיליון דולר. אז באתי להגיד לך שאני מוכן לשאת אותה תמורת חצי!“
אדם האכיל ברווזים בבריכה בפארק כשראה כלב נאבק במים. עוד לפני שהספיק לזוז, איש יהודי שישב בקרבת מקום כבר מסר את מעילו לאשתו, את כובעו לבנו ואת נעליו לבתו, וקפץ למים. הוא גרר את הכלב אל הגדה ואפילו החיה אותו בנשימה מפה לפה. הכלב התנער, ליקק את פני מצילו ורץ משם כשהוא מנענע בזנבו. הצופה, נדהם, ניגש אליו. ”זה היה נפלא. אתה וטרינר?“ ”וטרינר?“ ענה האיש. ”אתה לא רואה? אני רטוב עד לשד עצמותיי!“
יועץ בטיחות בדרכים נשא הרצאה בפני ועד הורים. בסיומה הודתה לו יושבת ראש התוכנית בחום ומסרה לו המחאה על חמישים דולר. ”ההרצאות הן חלק מהעבודה שלי,“ אמר. ”אפשר לתרום את הסכום לאחת המטרות שלכם?“ ”איזה יופי!“ אמרה. ”יש לנו בדיוק את הפרויקט המתאים. אנחנו אוספים כסף כדי שנוכל להרשות לעצמנו מרצים טובים יותר.“
בלאנש גורפיין, עמוד תווך בקהילה, התגאתה בכישורי השידוכים שלה. יום אחד התקשר אליה מר גרינטל, גרוש. ”בלאנש! האלמנה הזאת שהשכנעת אותי לצאת איתה?“ ”אישה נפלאה,“ אמרה בלאנש. ”נפלאה? היא צולעת נורא!“ ”רק כשהיא הולכת!“ השיבה השדכנית בחדות.
ד״ר לוין, מומחה מפורסם, סיים לבדוק את נתן. ”כמה אני חייב?“ שאל נתן. ”עשרים וחמישה דולר.“ ”עשרים וחמישה! יותר מדי. אין לי.“ ”אז חמישה עשר.“ ”חמישה עשר? לא בא בחשבון!“ ”חמישה?“ ”למי יש חמישה דולר? אני אדם עני!“ הרופא איבד את סבלנותו. ”אם אין לך כלום, איך העזת לבוא למומחה יקר כמוני?“ ”בשביל הבריאות שלי,“ קרא נתן והלם בחזהו, ”שום דבר לא יקר מדי!“
אלמן ואלמנה, שהיו חברים לכיתה בתיכון, נפגשו שוב במפגש המחזור ה־60. היה להם ערב נהדר, ולבסוף הוא אזר אומץ ושאל: ”תינשאי לי?“ אחרי שש שניות בערך היא אמרה: ”כן. כן, אשמח!“ למחרת בבוקר הוא היה מוטרד. האם אמרה כן או לא? הוא לא זכר. בחשש התקשר אליה, הסביר שהזיכרון שלו כבר לא מה שהיה, ושאל. ”איש מתוק שלי,“ אמרה, ”אמרתי כן, ואני מתכוונת לזה בכל הלב! ואני כל כך שמחה שהתקשרת, כי לא זכרתי מי שאל אותי!“
שרה הלכה אל הרב שלה והעבירה שעות בהתלוננות על כאבי הראש הנוראים ועל חייה הקשים. לפתע קראה בשמחה: ”כבוד הרב, הנוכחות הקדושה שלך ריפאה אותי! כאב הראש חלף!“ ”לא, שרה,“ אמר הרב. ”הוא לא חלף. הוא עכשיו אצלי.“
סמי הקטן שאל את אביו: ”אבא, מה זו הבורסה?“ ”אתה צעיר מדי כדי להבין,“ אמר האב. אבל סמי התעקש: ”אני לא רוצה להתחיל את החיים עני כמוך, ממכירת בגדים משומשים. אני רוצה לדעת עכשיו!“ אז האב הסביר: ”קונים שתי תרנגולות. הן מטילות ביצים, הביצים בוקעות, ובקרוב יש לך אלפי תרנגולות. זו הבורסה. הבנת? ואז יום אחד השמיים נפתחים, יורד גשם כמו בימי נח, והשיטפון סוחף את התרנגולות. נשארות לך שתיים או שלוש. גם זו הבורסה.“ הוא נאנח: ”היית צריך לקנות ברווזים.“
השופט הזעיף פנים אל הפורץ העייף. ”אתה מודה שפרצת לאותה חנות שלושה לילות ברציפות?“ ”כן, כבוד השופט.“ ”למה?“ ”אשתי רצתה שמלה.“ השופט בדק את התיק. ”אבל כתוב כאן שלושה לילות ברציפות!“ ”כן, אדוני,“ נאנח האיש. ”היא שלחה אותי להחליף אותה פעמיים.“
קבוצת קשישים ישבה והשוותה מחלות. ”הידיים שלי כל כך חלשות שאני בקושי מרים את הקפה,“ אמר אחד. ”הירידה בראייה כל כך קשה שאני אפילו לא רואה את הקפה,“ אמר שני. ”הידיים שלי כל כך נוקשות שלא הייתי מצליח לחתום,“ אמר שלישי. ”אני לא יכול לסובב את הראש,“ אמר רביעי. ”הגלולות גורמות לי סחרחורת,“ אמר חמישי. ”אני שוכח לאן אני נוסע,“ אמר שישי. ”זה המחיר של הזקנה,“ נאנח זקן, וכולם הנהנו. ”תספרו את הברכות שלכם,“ אמרה אישה בעליזות. ”ברוך ה', כולנו עדיין נוהגים!“
יהודי הצטרף לריטריט של אנשים רוחניים מאוד. הגורו הראשי אמר לו שעליו לקבל על עצמו נדר שתיקה, חוץ מדבר אחד: פעם בשנה הוא רשאי לומר לגורו שתי מילים. אחרי שנה של עבודה מפרכת בכרמים עמד לפני הגורו ואמר: ”מיטה קשה.“ ”תודה על התרומה,“ אמר הגורו. ”חזור לעבודה.“ עברה עוד שנה, והוא הרזה. ”אוכל גרוע,“ אמר. ”שוב תודה,“ אמר הגורו. ”חזור לעבודה.“ עברה שנה שלישית. ”אני עוזב,“ אמר האיש. ”לא מפתיע,“ אמר הגורו. ”מאז שהגעת לא עשית דבר חוץ מלהתלונן.“
הקב״ה עמד למרגלות הר סיני, ומשה בדיוק ירד. שני הלוחות היו מרוסקים לאלף חתיכות. ”מה עשית?“ תבע הקב״ה. ”לא אמרתי לך למסור את עשרת הדברות לבני ישראל?“ ”כן, ריבונו של עולם,“ אמר משה. ”אבל אדם במדים חומים, במרכבה חומה מעופפת עם אותיות זהב בצד, הופיע בהר ואמר שהוא ימסור אותן. חשבתי שאתה שלחת אותו.“ ”בהחלט לא,“ אמר הקב״ה. ”איזה אותיות היו על המרכבה?“ משה התכופף וכתב שלוש אותיות בחול: U-P-S. ואז הגה אותן: ”אופס.“
הסערה השתוללה, והקברניט הבין שהספינה טובעת במהירות. ”מישהו כאן יודע להתפלל?“ קרא. איש אחד התקדם. ”כן, קברניט, אני יודע.“ ”מצוין,“ אמר הקברניט. ”אתה תתפלל, ושאר כולנו נלבש חגורות הצלה. חסרה לנו אחת.“
אסטל רוזנשטיין, לקוחה קבועה במסעדה במיאמי שאוהבים אותה קשישים, הטרידה שוב את המלצר. קודם ביקשה שיגביר את המזגן כי חם לה, אחר כך שיוריד כי קר לה, וכך חצי שעה. המלצר שמר על קור רוח וחייך כל הזמן. לבסוף שאל אותו לקוח אחר למה הוא לא פשוט מעמיד אותה במקום. ”לא אכפת לי,“ אמר המלצר בחיוך. ”אין לנו בכלל מזגן.“
בטיסה הביתה מצרפת הבחנתי באם מותשת שנכנסת לבדיקת המכס עם שמונה ילדים, כולם מתחת לגיל עשר, והר של מזוודות. פקיד מכס צעיר התבונן בה בחוסר אמון. ”גברתי, כל הילדים והמזוודות האלה שלך?“ ”כן, אדוני,“ נאנחה. ”יש לך נשק, סחורה אסורה או סמים?“ ”אדוני,“ השיבה בשלווה, ”אם היה לי משהו מזה, כבר הייתי משתמשת בו.“
ארבעה תלמידי ישיבה היו הטובים בכיתת הגמרא, ובטוחים בעצמם לקראת המבחן ביום שני. אז ביום ראשון הם בילו אצל חברים בעיר אחרת, והתכוונו לחזור בזמן. אבל הם נרדמו, והגיעו הביתה רק ביום שני אחר הצהריים. הם הלכו אל הרב עם סיפור: תקר בדרך חזרה, אין גלגל רזרבי, והיו צריכים לחכות שהמוסך ייפתח. הרב, בטוב לבו, אפשר להם לגשת למבחן למחרת בבוקר. הם למדו בשקידה כל הלילה. למחרת הושיב אותם בחדרים נפרדים. השאלה הראשונה, בשווי חמישה אחוזים, הייתה קלה. הם נשמו לרווחה והפכו את הדף אל השאלה השנייה, בשווי תשעים וחמישה אחוזים: ”איזה גלגל התפנצ’ר?“
ג’ון ומרי סמית קנו בית ישן בצפון מדינת ניו יורק מסדי ואלפרד הורוביץ. החורף התקרב, ובבית לא היה בידוד. אבל ג’ון היה בטוח בעצמו: ”אם הם גרו כאן כל השנים, גם אנחנו נסתדר!“ בלילה אחד בנובמבר ירדה הטמפרטורה מתחת לאפס, והזוג סמית התעורר וגילה כפור על הקירות מבפנים. ג’ון התקשר להורוביץ ושאל איך שמרו על חום בבית. אחרי שיחה קצרה הוא סגר ומלמל למרי: ”מסתבר שבשלושים השנים האחרונות הם נסעו כל חורף לפלורידה.“
אב ובתו הקטנה הצטרפו אלינו לתפילה בבית חב״ד. בקידוש התכופפתי ושאלתי אותה: ”איך קוראים לך?“ ”שרה,“ אמרה. ”איזה שם מיוחד! את יודעת שאישה מיוחדת מאוד בהיסטוריה היהודית נקראה שרה?“ קיבלתי מבט ריק, אז המשכתי: ”היא הייתה אשתו של אדם מפורסם, היהודי הראשון, ושמו אברהם.“ פניה אורו. ”לא ידעתי שאברהם לינקולן היה יהודי!“ אביה, עורך דין, הסמיק, הביט בי ואמר: ”איזה חוש הומור!“
בחור צעיר קיבל מאביו עצה לפני הדייט הראשון שלו. ”אם נגמר לך הנושא, זכור שלושה דברים: משפחה, אוכל ופילוסופיה.“ הוא פגש את הבחורה, ותוך דקה לא היה להם מה להגיד. אז ניסה את שלושת הדברים. ”יש לך אחים או אחיות?“ ”לא.“ עבר לשני. ”את אוהבת גפילטע פיש?“ ”לא.“ בייאוש שאל: ”נו, אם היו לך אחים או אחיות, את חושבת שהם היו אוהבים גפילטע פיש?“
זוג שהיה במשבר פנה אל הרב בתקווה להציל את נישואיהם הצעירים מאוד. ”מה הביא אתכם עד לכאן?“ שאל הרב את הבעל. ”בשישה השבועות שאנחנו יחד,“ אמר הבעל, ”לא הסכמנו על שום דבר.“ ”שבעה שבועות,“ אמרה האישה.
קוורטרבק יהודי באוניברסיטת מישיגן הזמין את הוריו, מהגרים, לראות אותו משחק. הם לא הבינו מה הבן שלהם עושה באוניברסיטה, אבל התפקעו מגאווה. מקו החמישים יארד הם צפו באימה כששחקנים ענקיים ושריריים שוב ושוב נפלו על הבן שלהם. בהפסקה הוא ניגש אליהם. ”נו, אמא ואבא, מה אתם חושבים?“ האב אמר: ”מוישלה, תן להם כבר את הכדור, ואני אקנה לך חדש!“
אדם שפרש מעסקי הלבשה העביר אותם לבנו. ”הכול שלך,“ אמר. ”התפרנסתי יפה בזכות שני עקרונות: יושר וחוכמה. יושר פירושו שאם הבטחת סחורה עד האחד באפריל, אז לא משנה מה קורה בחנות, אתה מספק עד האחד באפריל.“ ”בטח, אבא,“ אמר הבן. ”ומה עם חוכמה?“ ”הדבר החכם ביותר,“ אמר אביו, ”הוא לא להבטיח שום דבר.“
אדם הזמין פרחים ליום הנישואין שלו, אבל הם הגיעו כניצנים סגורים. הוא התקשר לחנות להתלונן. ”תן לזה כמה ימים,“ נאמר לו. ”הם יפתחו מעצמם.“ ”ואם לא?“ ”אז אתה מוזמן לפתוח אותם בעצמך.“ שלושה ימים אחר כך חזר בעל החנות והתקשר בזעם. ”אין כסף בחשבון הבנק של ההמחאה שלך!“ ”אה,“ אמר האיש, ”זו המחאה מסוג מיוחד. תן לזה כמה ימים, והחשבון ייפתח מעצמו.“ ”ואם לא?“ ”נו, אז אתה מוזמן לפתוח אחד בעצמך.“
בנו הקטן של רב רץ אליו בגאווה. ”אבא, אני יודע מה זה אומר התנ״ך!“ הרב חייך. ”מה זאת אומרת, אתה יודע מה זה אומר?“ ”אני כן יודע!“ ”טוב. מה זה אומר?“ ”קל, אבא,“ אמר הילד בהתרגשות. ”תדריך נחוץ כל־החיים!“
שדכן הבטיח לחתן הצעיר שהכלה באה ממשפחה מצוינת, אם כי למרבה הצער אביה, עליו השלום, כבר איננו בין החיים. בתקופת האירוסין גילה החתן שהאב חי וקיים, אלא שהוא מרצה עונש מאסר. הוא רץ אל השדכן. ”איך יכולת לשקר? למה אמרת לי שאביה מת?“ ”נו,“ אמר השדכן, ”אתה קורא לזה חיים?“
אחרי בית הספר ישב מוישי רוטמן, תלמיד כיתה א’, ליד שולחן המטבח ואכל את הארוחה הקטנה שלו, ופתאום אמר: ”אמא, המורה שאלה אם יש לי אחים או אחיות שיבואו לבית הספר.“ ”יפה מצדה להתעניין,“ אמרה אמו. ”מה היא אמרה כשסיפרת לה שעדיין אין לך?“ ”היא רק אמרה: ’ברוך השם!‘“
בארוחת ערב לקשישים עבר מר כהן הזקן בין המסובים ושאל כל אחד בן כמה הוא. הראשון אמר שהוא בן תשעים. ”נפלא!“ אמר מר כהן. ”עד מאה ועשרים!“ השני אמר שהוא כמעט בן מאה. ”עד מאה ועשרים!“ אמר מר כהן שוב. השלישי אמר: ”אני היום בן מאה ועשרים.“ ”נו,“ אמר מר כהן, ”שיהיה לך יום טוב.“
לפני המלחמה חיו יהודים רבים כל ימיהם בכפר שתשעים אחוז מתושביו יהודים. עבור חלקם, המגע היחיד עם לא־יהודים היה ”שבת־גוי“, שכן שהגיע בבקרי שבת בחורף להדליק את התנור, דבר שיהודי אינו רשאי לעשות בשבת. שמרל, כפרי, נאלץ פעם לבקר בעיר הגדולה. הוא התפעל מהבניינים הגבוהים, מהמפעלים ומהכבישים. אבל מה שהדהים אותו יותר מהכול היה כמה מעט יהודים יש יחסית לכל השאר. הוא פנה אל יהודי אחר וקרא: ”בשביל מה אתם צריכים כל כך הרבה שבת־גוים?“
חיים אפשטיין הגיע לרופא לבדיקה השנתית. ”אני יודע מה תגיד,“ אמר חיים. ”לחץ דם גבוה.“ ”בדיוק,“ אמר ד״ר רוזנברג. ”אתה יורש את זה מצד אמך או מצד אביך?“ ”לא מזה ולא מזה,“ אמר חיים. ”מצד אשתי.“ ”איך אפשר לקבל את זה מהמשפחה של אשתך?“ ”אוי,“ אמר חיים, ”שתפגוש אותם פעם!“
חיים עבד שעות ארוכות, ורחל אשתו התלוננה שהוא לא מבלה מספיק זמן עם בתם בת השלוש, רבקה. אז חיים לקח את רבקה הקטנה לקניון ואפילו הרכיב אותה על הכתפיים. אחרי כמה דקות רבקה התחילה למשוך לו בשיער. ”תפסיקי, מתוקה,“ אמר חיים. ”זה כואב.“ ”אבל אבא,“ אמרה, ”אני רק מנסה להחזיר את המסטיק שלי.“
דוד נסע בכביש המהיר כשראה אדם עם כיפה עומד ליד מכונית מקולקלת. הוא עצר לעזור. תוך כדי העבודה על המכונית הבחין בצלב שתלוי על צווארו של האיש. דוד לא התאפק מסקרנות ושאל: ”אתה יהודי, אולי?“ ”לא, בכלל לא.“ ”אז מה עם הכיפה?“ ”אה, זה. אמא שלי נתנה לי אותה לפני שנים. היא אמרה שאם אי פעם אתקע בכביש המהיר, כדאי לי לחבוש אותה ואקבל עזרה תוך זמן קצר. היא עוד לא איכזבה אותי.“
בית הספר העברי ערך מופע כישרונות לקהילה. נערה ניגנה ”הבה נגילה“ בפסנתר, וסבתא הבחינה באיש שלידה מנגב את עיניו. ”הלא יפהפה,“ לחשה, ”שהצעירים שלנו ממשיכים את המסורת?“ ”אני לא יהודי,“ אמר האיש. ”אז למה אתה בוכה?“ ”אני מוזיקאי.“
היה זה בחנוכה, והשופט היה במצב רוח טוב. ”במה אתה מואשם?“ שאל את הנאשם. ”בקניות חנוכה מוקדמות, כבוד השופט.“ ”זו לא עבירה,“ אמר השופט. ”כמה מוקדם קנית?“ ”לפני שהחנות נפתחה.“
יהושע היה איש מכירות מצליח בחייטות לוין, תמיד כל כך אדיב שכמעט כל מי שנכנס יצא עם חליפה. לכן היה זה מפתיע כשאחרי עשר שנים התפטר והצטרף למשטרה. אביו לא הבין. בסוף השבוע הראשון התקשר לשאול מה שלומו. ”תודה ששואל, אבא,“ אמר יהושע. ”המשכורת בסדר, השעות טובות מהצפוי, והעמיתים נהדרים. אבל מה שאני הכי אוהב זה שכאן הלקוח תמיד טועה.“
רבקה הקטנה חזרה מבית הספר ואמרה לאמה: ”אמא, היום נענשתי על משהו שלא עשיתי.“ ”זה נורא!“ אמרה אמה. ”אני הולכת לדבר עם המורה שלך! דרך אגב, מה זה היה שלא עשית?“ ”שיעורי בית,“ אמרה רבקה.
מרים התרברבה בפני שכנתה אסתר על בנה הסטודנט. ”הוא כל כך מבריק,“ אמרה, ”שבכל פעם שאנחנו מקבלים ממנו מכתב, אנחנו צריכים לפתוח מילון.“ ”יש לך מזל,“ אמרה אסתר. ”בכל פעם שאנחנו מקבלים מכתב מהבן שלנו, אנחנו צריכים ללכת לבנק!“
משה גולדברג, בעל המכולת הכשרה ”משה“, עשה טובה לחברו הרב והעסיק את נכדו דוד, שזה עתה סיים את לימודיו. ביום הראשון קיבל משה את פני דוד בלחיצת יד חמה, הושיט לו מטאטא ואמר: ”המשימה הראשונה שלך היא לטאטא את החנות.“ ”אבל אני בוגר אוניברסיטה,“ מחה דוד. ”אה, סליחה, לא ידעתי,“ אמר משה. ”תן לי את המטאטא. אראה לך איך עושים את זה.“
משה ביקש מחברו חיים להשאיל לו את מכסחת הדשא. ”הייתי שמח,“ אמר חיים, ”אבל הרגע השאלתי אותה לבני.“ ”לעולם אל תשאיל שום דבר לילדים שלך,“ אמר משה. ”הם אף פעם לא מחזירים.“ ”זה בסדר,“ אמר חיים. ”הסולם שהשאלתי לו הוא לא שלי. הוא של אבא שלי!“
גברת כהן לימדה את תלמידי כיתה ב’ על מגנטים והראתה איך הם מרימים מסמרים וחתיכות ברזל. אחר כך שאלה שאלה כדי לבדוק מה הילדים זוכרים. ”השם שלי מתחיל באות מ’, ואני מרימה דברים. מי אני?“ שמואלי הקטן בשורה הראשונה אמר: ”אמא!“
עמדתי בקופה המהירה בסופרמרקט והתרתחתי בשקט. האישה שלפניי התעלמה לגמרי מהשלט ונכנסה לתור עם עגלה גדושה במצרכים. דמיינו את שמחתי כשהקופאית קראה לה להתקדם, הציצה לתוך העגלה ושאלה בנועם: ”אז אילו שישה פריטים תרצי לקנות?“
סידני ואייב החליפו סיפורי דיג בהנאה רבה. ”פעם בדרבן,“ אמר סיד, ”תפסתי דג כל כך גדול שהיו צריכים שלושה אנשים כדי לסחוב אותו!“ ”זה כלום,“ אמר אייב. ”פעם תפסתי מנורה עם תאריך חרוט עליה: 1492, השנה שבה קולומבוס גילה את אמריקה!“ ”אז מה,“ אמר סיד וקם מכיסאו. ”הדג שלי שקל מאה וחמישים קילו.“ ”כן? והמנורה שתפסתי עוד הייתה דולקת!“ הם נעצו מבטים זה בזה, אף אל אף, עד שסיד אמר: ”תשמע, אייב. מה דעתך שאני אקטין את הדג שלי לחמישה קילו, ואתה תכבה את האור?“
”מה שלום הדוד שלך אחרי הניתוח?“ ”מצוין. הרגל השבורה החלימה והוא משתמש בה כאילו לא קרה כלום. הרופא אמר שיעמיד אותו על הרגליים תוך חודש.“ ”איזה יופי שהוא הולך שוב!“ ”כן. ואז הרופא שלח את החשבון, והוא נאלץ למכור את המכונית כדי לשלם. בגלל זה הוא הולך.“
מקס, יושב ראש ועד העובדים בחברה ממשלתית בישראל, פנה אל אסיפת העובדים. ”חברים! הגענו להסכם חדש עם ההנהלה. מעכשיו לא נעבוד חמישה ימים בשבוע.“ ”הידד!“ קרא הקהל. ”נסיים בשלוש במקום בארבע.“ ”הידד!“ ”נתחיל בתשע במקום בשבע.“ ”הידד!“ ”נקבל העלאה של 150 אחוז.“ ”הידד!“ ”ונעבוד רק בימי רביעי.“ שתיקה. ואז קול מהשורה האחורית: ”בכל יום רביעי?“
אישה קשישה נסערת התקשרה למרפאת הרופא שלה. ”האם זה נכון,“ שאלה, ”שאת התרופה שרשמת לי צריך לקחת כל החיים?“ ”לצערי כן,“ אמר הרופא. השתררה שתיקה קצרה. ”אז אני תוהה עד כמה המצב שלי חמור,“ אמרה, ”כי על המרשם כתוב ’ללא חידוש‘.“
אספן אמנות מפורסם עבר בעיר כשהבחין בחתול מרופט ששותה חלב מצלוחית בפתח חנות. הוא זיהה את הצלוחית: עתיקה מאוד ויקרה מאוד. הוא נכנס בשלווה והציע שני דולר עבור החתול. ”סליחה, החתול לא למכירה.“ הוא הסביר שהוא צריך חתול שיתפוס עכברים והעלה את ההצעה לעשרים דולר. ”נמכר,“ אמר הבעלים. ”תמורת עשרים דולר,“ אמר האספן, ”אפשר להוסיף את הצלוחית הישנה? החתול רגיל אליה, וזה חוסך לי לקנות קערה.“ ”סליחה, חבר,“ אמר הבעלים. ”זו הצלוחית המזל שלי. השבוע כבר מכרתי איתה שישים ושמונה חתולים.“
מאמן כדורגל מפורסם היה בחופשה עם משפחתו במיין. כשנכנסו לבית קולנוע וישבו, חבורה קטנה של אנשים שם החלה למחוא כפיים. הוא חשב: ”לא ייאמן! אפילו כאן, בקצה העולם, מכירים אותי.“ ואז ניגש אליו אדם ואמר: ”תודה רבה שבאת. לא מתחילים את הסרט אם אין לפחות עשרה מאיתנו.“
חקלאי נסע בכביש עם משאית עמוסה בדשן. ילד קטן ששיחק מול ביתו קרא אליו: ”מה יש לך במשאית?“ ”דשן,“ אמר החקלאי. ”מה תעשה בו?“ ”אשים אותו על תותים.“ ”כדאי לך לגור אצלנו,“ יעץ הילד. ”אצלנו שמים על התותים סוכר ושמנת.“
הגננת חילקה דף צביעה: ברווז שמחזיק מטרייה. "תצבעו את הברווז בצהוב ואת המטרייה בירוק," אמרה. בועז צבע את הברווז שלו באדום בוהק. "בועז," שאלה הגננת, "כמה ברווזים אדומים ראית בחיים?" "בדיוק כמה שראיתי ברווזים עם מטרייה," ענה בועז.
רופא אמר לאיש שימיו ספורים, ואז הוא מיהר לעורך דין לכתוב צוואה. שלוש דקות אחר כך יצא מהמשרד סוער. "מה קרה?" שאלה המזכירה. "האיש הזה משוגע!" התרתח. "אמרתי לו שאני רוצה לכתוב צוואה, והוא אומר לי: 'בשמחה, תענה על כמה שאלות ואחר כך תוריש הכול לי.'"
אדם היה צריך מכשיר שמיעה, אבל לא רצה להוציא הרבה. "כמה זה עולה?" שאל. "משני דולר ועד אלפיים," אמר המוכר. "אני לוקח את הדגם של שני דולר." המוכר תלה אותו על צווארו. "תכניס את הכפתור לאוזן ואת החוט תוריד לכיס." "ואיך זה עובד?" "בשני דולר זה לא עובד," אמר המוכר. "אבל כשאנשים רואים את זה עליך, הם מדברים חזק יותר."
הרב ביקר אישה קשישה מבית הכנסת. על שולחן הסלון עמד קערה גדולה של בוטנים. "אפשר לקחת כמה?" שאל. "בטח!" אמרה. הם שוחחו שעה שלמה, וכשקם ללכת הבחין שהקערה כמעט ריקה. "סליחה, התכוונתי לקחת רק כמה!" "אל תדאג," אמרה. "מאז שאיבדתי את השיניים, כל מה שאני יכולה לעשות זה למצוץ מהם את השוקולד." (אלה היו בוטנים בציפוי שוקולד.)
טלמרקטר התקשר לבית. "אפשר לדבר עם מקס, בבקשה?" "אני מניח שאפשר," אמר מי שענה, "אבל זה די מוזר." "למה?" "כי זו הפעם הראשונה שמישהו מתקשר בשביל הכלב."
גנב נכנס לחדרו של הרב עם ארנק מלא כסף. "מצאתי את זה ברחוב," אמר. "בבקשה, עזור לי למצוא את הבעלים." אחרי שהלך, הרב שם לב שהשעון הזהב שלו נעלם. העוזר איתר את האיש, והשעון אכן היה בכיסו. "אני לא מבין," אמר הרב. "אתה מחזיר ארנק מלא כסף, ואחר כך גונב לי שעון?" "רבי," אמר יענקל, "ארנק שמצאתי - יש עליי מצווה להחזיר. לגנוב? זה העסק שלי."
צייר שאל את בעל הגלריה אם מישהו התעניין בציורים שלו. "יש לי חדשות טובות ורעות," אמר הבעלים. "אדון אחד שאל אם הציורים שלך יעלו בערכם אחרי מותך. אמרתי שכן, והוא קנה את כל חמשת עשר הציורים." "נפלא!" אמר הצייר. "ומה החדשות הרעות?" "האיש הזה הוא הרופא שלך."
אחרי הדרשה לחץ מתפלל את ידו של הרב. "כבוד הרב, אתה בטח חכם יותר מאיינשטיין!" הרב קרן מגאווה. אבל כל השבוע תהה למה אמר זאת, ובשבת שאחריה שאל את האיש למה התכוון. "נו, כבוד הרב," הסביר האיש, "אומרים שאיינשטיין היה כל כך גאון שרק עשרה אנשים בעולם הבינו אותו. אבל אותך אף אחד לא מבין."
שני ילדים ישבו מאחורי חומת בית הקברות וחילקו ביניהם דלי אגוזים. "אחד בשבילך, אחד בשבילי. אחד בשבילך, אחד בשבילי." עובר אורח שמע את הקולות והתקשח במקומו. הוא תפס זקן עם מקל. "מהר! יש שם מלאכים שמחלקים ביניהם את הנשמות!" הם התגנבו אל החומה והקשיבו. "אחד בשבילך, אחד בשבילי..." ואז נשמע קול: "זה הכול. עכשיו בוא ניקח את אלה שליד הגדר." מספרים שהזקן חזר לעיר חמש דקות לפני הצעיר.
ארכאולוגים צרפתים חפרו אלף מטר ומצאו חוט נחושת. "אבותינו היו להם רשת טלפונים!" הכריזו. האנגלים חפרו אלפיים מטר ומצאו סיב אופטי. "לאבותינו הייתה רשת דיגיטלית עוד לפני הצרפתים!" הישראלים חפרו חמשת אלפים מטר בשוק בירושלים ולא מצאו כלום. המסקנה: "לפני חמשת אלפים שנה אבותינו כבר היו אלחוטיים."
בזמן שיטפון ישבו ילדה וילד על גג וצפו בחפצים שצפים על המים. כובע ישן עבר, הסתובב וחזר, התרחק שוב וחזר שוב. "תראה את הכובע הזה!" אמרה הילדה. "למטה בנחל, בחזרה, שוב למטה, שוב בחזרה..." "זה כלום," אמר הילד. "זה אבא שלי. הבוקר אמא אמרה לו שבין אש ומים הוא גוזם היום את הדשא."
הארי הלך לראיון עבודה, והוא עבר יפה. "נשמח להעסיק אותך," אמרו לו. "נשלם עשרה דולר לשעה, ובעוד שלושה חודשים נעלה ל-15. מתי תרצה להתחיל?" "בעוד שלושה חודשים," אמר הארי.
אחרי משפט רצח שנמשך שנה שלמה, התובע בהה בתדהמה כשחבר המושבעים הכריז: לא אשם. "איזה הסבר יכול להיות לכם לזיכוי שלו?" שאל במרירות. "אי שפיות," ענה יושב ראש המושבעים. "כולכם? כל השנים עשר?"
בשנת 1936 ברח רופא שיניים בשם מוריס מגרמניה עם חמש סדרות שיניים מזהב טהור, שקנה בכל חסכונותיו. בניו יורק שאל פקיד המכס בתמיהה למה הוא צריך חמש סדרות. "יהודים שומרי כשרות מחזיקים כלים נפרדים לבשר ולחלב," אמר מוריס. "אני כל כך זהיר שיש לי גם שיניים נפרדות." "זה שתיים. ועוד שלוש?" "לפסח, כמובן, שוב בשר וחלב." "ארבע. והחמישית?" "לפעמים," נאנח מוריס, "בא לי לאכול טרף!"
סמל מאמן סיים לנזוף בצוער. כשהלך אמר: "מן הסתם כשאמות תבוא לרקוד על הקבר שלי." "לא אני, סמל," אמר הצוער. "הבטחתי לעצמי שכשאשתחרר מהצבא לא אעמוד יותר בשום תור."
ליאונל נכנס לבנק בסערה. "מה המכתב המאיים הזה?" "מר לוי, בחשבון שלך לא היה מספיק כסף לכיסוי השיקים. למה לא הפקדת קודם כסף, כמו שאתה תמיד עושה?" "לא יכולתי. זה היה חג יהודי." "יש לי הרבה לקוחות יהודים," אמר המנהל, "וחשבתי שאני מכיר את כל החגים. איזה חג?" "ערב פשיטת רגל," אמר ליאונל.
אחרי עשרים שנות חיסכון הזמין משה מכונית ונאמר לו שתגיע בעוד שנתיים. בדלת הוא חזר. "באיזה שבוע בדיוק?" המוכר בדק. "בשבוע הזה." משה חזר שוב. "ובאיזה יום?" "ביום חמישי," אמר המוכר, קצת מוטרד. שוב בדלת: "בבוקר או אחר הצהריים?" "אחר הצהריים!" התפרץ המוכר. "תודה לאל," אמר משה. "בבוקר מגיע האינסטלטור."
פאב הציע אלף דולר לכל מי שיצליח לסחוט עוד טיפה מלימון אחרי שהברמן החזק שלו סחט אותו עד הסוף. מרימי משקולות ומתאבקים כבר ניסו וכשלו. יום אחד ניגש איש קטן ורזה במשקפיים עבים. הקהל צחק. הברמן סחט את הלימון והושיט לו את הקליפה המקומטת. האיש הקטן קמץ את אגרופו, וארבע טיפות נוספות נפלו לכוס. הקהל השתתק. הברמן שילם ושאל: "במה אתה עוסק? אתה איש חזק?" "לא," אמר האיש הקטן. "אני מגייס תרומות לצדקה."
גנרל נשא הרצאה בפני קצינים זרים ובילה שלוש דקות בסיפור הבדיחה האהובה עליו. המתרגם שלו תרגם אותה בשמונה מילים בערך, וכל האולם פרץ בצחוק. אחר כך שאל הגנרל: "איך תרגמת בדיחה כל כך ארוכה כל כך מהר?" "ובכן, אדוני," אמר המתרגם, "חשבתי שלא יבינו את הפואנטה, אז אמרתי: 'הגנרל סיפר בדיחה. בבקשה לצחוק.'"
בתרגיל לילי ישב צנחן ליד סגן צעיר שנראה חיוור למדי. "מפחד, סגן?" "לא," אמר הסגן. "מודאג." "מה ההבדל?" "אין. זה פשוט נשמע יותר טוב."
שלמה וייטה התכוננו לארוחת ערב. "יקירי," אמרה ייטה, "ללבוש את החליפה הכחולה או את השמלה הירוקה?" "מה שאת רוצה," אמר שלמה. "את שעון הזהב או את הפנינים?" "שניהם בסדר." "ועגילים קטנים או גדולים?" "ייטה," אמר שלמה, "תבחרי כבר משהו! נפספס את מבצע הארוחה המוקדמת!"
במסיבה פגש ג'נטלמן אישה שהכיר, וכנהוג החמיא לה על יופייה. היא לא הייתה דיפלומטית. "הלוואי שיכולתי לומר את אותו הדבר עליך," ענתה. בלי למצמץ השיב: "למה לא? תעשי כמוני. תשקרי!"
המנכ"ל עמד מול מגרסת הנייר ונראה מבולבל. "צריך עזרה?" שאלה מזכירה שעברה שם. "כן, איך זה עובד?" "פשוט," אמרה, והכניסה פנימה את הדו"ח העבה שלו. "תודה," אמר המנכ"ל. "אבל איפה יוצאים העותקים?"
בקפטריה צפופה היה שלט: "שימו לב לכובע ולמעיל." מאיר לקח את זה ברצינות. כל דקה הסתובב לאחור, כמעט נחנק מהאוכל. חברו משה המשיך לאכול ברוגע. לבסוף אמר: "טיפש, תפסיק לשמור על המעילים שלנו!" "אני שומר רק על שלי," אמר מאיר. "שלך נעלם לפני חצי שעה."
סופר מפורסם שימש מנחה בערב ספרותי. הוא ביקש מפרופסור לספרות אנגלית להסתפק בעשר דקות. "עשר דקות!" מחה הפרופסור. "איך אוכל לספר להם בעשר דקות את כל מה שאני יודע על הספרות האנגלית?" "אדוני," אמר הסופר, "אני ממליץ לך לדבר לאט מאוד."
ביום שני דיווחו הילדים על מטלת סוף השבוע: למכור משהו. מרים מכרה עוגיות והרוויחה 30 דולר. שרה מכרה מגזינים והרוויחה 45. ואז יוסי שפך קופסה מלאה כסף על שולחן המורה. "אלפיים ארבע מאות שישים ושבעה דולר!" "מה מכרת?" "מברשות שיניים." "איך אפשר למכור כל כך הרבה מברשות שיניים?" "מצאתי את הפינה הכי הומה בעיר והקמתי דוכן עוגיות שוקולד צ'יפס עם טעימות חינם. כולם אמרו: 'זה בטעם בוץ!' ואני אמרתי: 'נכון. רוצים לקנות מברשת שיניים?'"
שני ילדים קטנים נפגשו על מתקן הטיפוס בגן. "אני משה," אמר הראשון. "איך קוראים לך?" "דוד." "אבא שלי רואה חשבון. מה אבא שלך עושה?" "אבא שלי עורך דין." "ישר?" שאל משה. "לא," אמר דוד. "רגיל."
"ג'יימס," אמרה הדוכסית, "כמה זמן אתה אצלנו?" "כשלושים שנה, גבירתי." "לפי הרישומים שלי נשכרת כדי לטפל בכלב." "כן, גבירתי." "ג'יימס, הכלב הזה מת לפני עשרים ושבע שנה!" "כן, גבירתי," אמר ג'יימס. "מה תרצי שאעשה עכשיו?"
אבא הגיע הביתה וכינס את המשפחה. "נמאס לי מהעבודה, מהוועדות ומההתחייבויות. אני יוצא לחופשת סקי!" "לכמה זמן?" שאלה בתו. "כמה שיידרש." "אבא, מה זה חופשת סקי?" האב חייך. "חופשה שבה מבזבזים את הירושה של הילדים!"
בני נופש במלון חמישה כוכבים כשהטלפנית התקשרה. "מר לוי, גיסך מלווין על הקו. הוא אומר שזה דחוף." "תעבירי אותו." "בני, אני בצרות עם מס הכנסה. אתה חייב לשלוח להם היום 25,000 דולר!" "אני לא שומע אותך, מלווין. משהו מקולקל בטלפון של המלון." "אני צריך 25,000 דולר!" "סליחה, עדיין לא שומע." ואז התערבה הטלפנית: "מר לוי, אני שומעת אותו מצוין." בני צעק לתוך השפופרת: "אז למה שאת לא תשלחי לו את ה-25,000?"
אדם שכר עגלה ועגלון לטיול. בעלייה התלולה הראשונה אמר העגלון: "כולם יורדים, צריך לעזור לסוס למשוך." בפסגה: "כולם יורדים, צריך לעזור לסוס לרדת לאט." זה חזר שוב ושוב. לבסוף הגיעו, עייפים ומכוסי אבק. הנוסע אמר: "אני מבין למה אתה יצאת לדרך, זו הפרנסה שלך. ואני יודע למה באתי אני. אבל תגיד לי, בשביל מה הבאנו את הסוס?"
המשא ומתן בין העובדים למעסיק נתקע. הנציגים טענו שאיש לא מנצל לרעה את ימי המחלה. בבוקר אחד הניף נציג החברה עיתון. "האיש הזה התקשר אתמול להודיע שהוא חולה!" בעמוד הספורט הופיעה תמונתו של העובד, שזה עתה זכה בטורניר גולף מקומי בתוצאה מצוינת. החדר שתק, עד שנציג העובדים אמר: "וואו. תארו לכם איזו תוצאה היה מקבל אילו לא היה חולה!"
חייל במרכז הקליטה מכר ביטוח כמעט לכל מגויס חדש. הקצין שלו עמד מאחור כדי לשמוע את נאום המכירה. "אם יש לך ביטוח ומשהו קורה לך," אמר החייל, "הממשלה משלמת למשפחה 200,000 דולר. אם אין לך, היא משלמת רק 6,000. אז איזו קבוצה לדעתכם ישלחו ראשונה?"
בקורס הכנה ללידה קיבלו הבעלים שקי חול ללבוש כדי להרגיש איך זה להיות בהריון. אחד הבעלים משך בכתפיו. "זה לא כל כך נורא." המדריכה הפילה עט. "בבקשה תרים אותו." "אתם מתכוונים כמו שאשתי הייתה עושה את זה?" שאל. "בדיוק." לשמחת שאר הבעלים, פנה לאשתו ואמר: "מותק, תרימי בשבילי את העט?"
אדם נסע בכפר וראה שלט: "כלב מדבר למכירה." הבעלים שלח אותו לחצר האחורית, שם ישב לברדור וחיכה. "אתה מדבר?" שאל האיש. "בטח," אמר הכלב. "גייסו אותי ל-CIA כשהייתי גור. שמונה שנים טסתי ברחבי העולם והאזנתי למרגלים ולמנהיגים, כי אף אחד לא חושד בכלב. אחר כך עבדתי באבטחת נמל התעופה וקיבלתי הררי אותות הצטיינות. עכשיו אני בגמלאות, עם אישה ובית מלא גורים." האיש נדהם ושאל את הבעלים: "כמה עולה הכלב?" "עשרה דולר." "עשרה?! הוא מדהים! למה כל כך זול?" "כי הוא שקרן. כלום מזה לא קרה."
בארוחת ערב אצל חברים לחשה אישה לבעלה: "זו כבר הפעם השלישית שאתה הולך לשולחן הקינוחים! המארחת בטח חושבת שאתה רעבתן." "אני לא חושב," אמר. "אמרתי לה שזה בשבילך."
אדם תיקן את הגג, החליק ונפל, וצעק: "הצילו! מישהו שיזמין רופא!" השכן רץ אליו. "תירגע! נחתת בשיחים. אתה לא צריך רופא." "כן אני צריך," גנח האיש. "כשאשתי תראה מה עשיתי לוורדים שלה, אצטרך טיפול רפואי רציני."
חתן וכלה פגשו את הרב כדי למלא את הניירת לקראת החתונה. החתן קרא בקול את השאלות. השאלה האחרונה הייתה: "האם אתה נכנס לנישואין מרצונך החופשי?" הוא לא ידע מה לענות והסתכל על ארוסתו. "תכתוב כן," אמרה.
אישה קשישה ביקשה מצייר לצייר את דיוקנה. "תצייר אותי עם עגילי יהלום, שרשרת פנינים, צמידי אזמרגד וסיכת רובי." "אבל את לא עונדת אף אחד מהם," אמר הצייר. "אני יודעת," אמרה. "אם אמות לפני בעלי, הוא בטח יתחתן מחדש מיד. אני רוצה שהאישה החדשה תשתגע בחיפושים אחרי התכשיטים."
ארתור, בן תשעים, שיחק גולף כל יום מאז שפרש. יום אחד חזר הביתה זעוף. "אני מפסיק לשחק גולף. הראייה שלי כל כך גרועה שאני לא רואה לאן הכדור הולך." אשתו אמרה: "קח איתך את אחי. הוא בן מאה ושלוש, אבל הראייה שלו מושלמת." למחרת הכה ארתור את הכדור וצמצם עיניים לאורך המסלול. "ראית לאן זה הלך?" "כמובן," אמר האח. "הראייה שלי מושלמת." "אז איפה זה?" "אני לא זוכר."
אברהם נכנס לחנות כלבו ופנה ישר למחלקת הבשמים. "היום יום ההולדת של אשתי, ואני רוצה בקבוק בושם צרפתי יפה." "איזו הפתעה נעימה תהיה לה," אמרה המוכרת. "בהחלט," אמר אברהם. "היא מצפה לשרשרת יהלומים."
חיים שכב בבית החולים אחרי התקף לב, ואשתו ינטה לצדו. לאט לאט התעורר. "ינטה, את זוכרת את הניתוח של התוספתן?" "בטח." "ישבת ליד המיטה שלי." "איפה עוד הייתי יכולה להיות?" "ואת ניתוח הבקע הדחוף, כשכמעט לא שרדתי?" "הייתי שם," אמרה ינטה וניגבה דמעה. "ועכשיו התקף לב, ושוב את לצדי." חיים הרכין מבט. "ינטה, אולי את מביאה לי מזל רע?"
קשיש נפגע קלות ממכונית בחציית כביש. נראה היה שהוא בסדר, אבל אשתו שלחה אותו לרופא ליתר ביטחון. בבית שאלה: "נו, מה אמר הרופא?" "הוא אומר שיש לי מזלון." "אוי ואבוי! מזלון! ומה עושים נגד מזלון?" "שכחתי לשאול." היא רצה אל השכנות. אחת אמרה: "קור! קרח זו התרופה היחידה למזלון." אחרת אמרה: "קור? חום! רק לא קור!" בבהלה התקשרה האישה לרופא. "מה בדיוק יש לבעלי?" "שום דבר," אמר הרופא. "אמרתי לו שהיה לו מזל גדול."
ארבע נשים ישבו מעל קפה והשוו מה בעליהן קנו להן: מעיל פרווה, מכונית ספורט, וילה לקיץ. אחרי כל אחת אמרה גברת לוי: "איזה יופי." לבסוף פנו אליה. "ומה בעלך קנה לך?" "הוא שלח אותי לקורס נימוסים." "ומה למדת?" "שכשאנשים מדברים שטויות, אומרים: 'איזה יופי.'"
שאלתי חבר מה הוא עושה. "אני עובד על טיפול אקווה-תרמי בקרמיקה ופלדה בסביבה מבוקרת." התרשמתי מאוד. אחר כך שאלתי עוד כמה שאלות וגיליתי שהוא שוטף כלים, במים חמים, בפיקוח אשתו.
תורו של יוסי להסיע בקארפול, ונוסע חדש הצטרף. תוך כדי נסיעה התחיל יוסי לחשוד בו. הוא בדק את המעיל שעל המושב ביניהם, והארנק לא היה שם. הוא לחץ על הבלמים. "החוצה! ותן את הארנק!" הנוסע המבוהל מסר ארנק, ויוסי המשיך בנסיעה והשאיר אותו בצד הדרך. בערב סיפר יוסי הכול לאשתו. "אה, זה מזכיר לי," אמרה. "השארת את הארנק בבית הבוקר."
זה היה פסח, ותכננתי לבלות אותו מול משחק כדורגל. לאשתי היו תוכניות אחרות, ומצאתי את עצמי בסדר המשפחתי. כשהחוף היה פנוי, התגנבתי והדלקתי את המשחק. כעבור כמה דקות אשתי הביאה לי כוס קפה. "מה התוצאה?" "אפס אפס בסוף הרבע השלישי." "נו," אמרה. "לא פספסת כלום."
תשמעו, חברים: טעות הקלדה אחת קטנה יכולה להרוס לכם את החיים. כשהייתי בטיול דיג שלחתי לאשתי הודעה רומנטית קצרה, ושיבשתי אות אחת. עכשיו אני צריך הגנת משטרה כדי להיכנס לביתי. כתבתי: "מותק, כל כך טוב לי כאן, הלוואי שהייתה כאן!" - במקום "הלוואי שהיית כאן".
מקס וסלמה נסעו לאורך המדינה, סלמה ישבה מאחורי ההגה, כשרכב משטרה עצר אותם. "גבירתי, את יודעת שנסעת מהר מדי?" סלמה, כבדת שמיעה, שאלה את מקס: "מה הוא אמר?" "הוא אומר שנסעת מהר מדי!" "אפשר לראות את הרישיון?" "מה הוא אמר?" "הוא רוצה לראות את הרישיון!" השוטר הביט בו. "ניו יורק? הייתי שם פעם. יצאתי לדייט עיוור עם האישה הכי מעצבנת שפגשתי." "מה הוא אמר?" שאלה סלמה. "הוא אומר שהוא חושב שהוא מכיר אותך!"
משה הלך לרב עם שאלה. "רבי, האם ראוי שאדם ירוויח מטעותו של אדם אחר?" "לא, משה. לא ראוי." "אתה בטוח?" "בטוח לגמרי." "אם כך, רבי," אמר משה, "אולי תחזיר לי את מאתיים הדולר ששילמתי לך על שחיתנת אותי לאשתי?"
משה, בעל מעדנייה כשרה קטנה, נחקר אצל פקיד מס על הדו"ח שלו. הוא דיווח על רווח של 80,000 דולר. "למה אתם לא עוזבים אותי בשקט?" אמר משה. "אני עובד כמו חמור, כל המשפחה עוזרת, והחנות סגורה רק שלושה ימים בשנה!" "הכנסה לא מפריעה לנו," אמר הפקיד. "זה ניכויי הנסיעות: עשר נסיעות לישראל בשבילך ובשביל אשתך." משה חייך. "אה, זה. ובכן... אנחנו גם עושים משלוחים."
בלילה אחד מצאה אישה את בעלה עומד מעל עריסת התינוק שלהם. היא צפתה בשקט איך רגשות עוברים על פניו: פליאה, ספק, שמחה, התפעלות. נרגשת עד עומק לבה, חיבקה אותו. "אתן פרוטה תמורת מחשבותיך," לחשה. "זה מדהים," אמר. "איך אפשר לבנות עריסה כזאת בשביל 46.50 דולר בלבד?"
שרה והארי חגגו שלושים ושתיים שנות נישואין במסעדה שקטה כשפיה זעירה הופיעה על השולחן שלהם. "על שהייתם זוג מסור כל כך, אמלא לכל אחד מכם משאלה." "אני רוצה לטייל בעולם עם בעלי היקר," אמרה שרה. פוף! הופיעו שני כרטיסים לשייט מפואר. הארי חשב רגע. "זה מאוד רומנטי, אבל הזדמנות כזאת לא תחזור. סליחה, אהובתי, אבל המשאלה שלי היא אישה צעירה ממני בשלושים שנה." הפיה נופפה בשרביטה, ופוף! הארי היה בן תשעים ושתיים.
אחרי משחק גולף המכונית של שמואל לא נדלקה, והטרמפ היחיד הביתה היה עם גולדברג, שמואל לא סבל אותו כי אף פעם לא הפסיק להתרברב. "אשמח לעזור," אמר גולדברג. "ותיסע ברולס רויס החדשה שלי!" שמואל התפעל מהמכשירים. "מה זה?" "ה-GPS שלי." "ומה המספרים האלה?" "המחשב המובנה," אמר גולדברג והוסיף בשחצנות, "אני מניח שמעולם לא נסעת ברולס רויס?" "נסעתי," אמר שמואל. "רק לא במושב הקדמי."
שרון וטסה נפגשו לקפה. "מה נשמע?" שאלה טסה. "לא טוב," אמרה שרון. "נדמה לי שסטיבן כבר לא מוצא אותי יפה. ככל שאני מזדקנת, הוא מסתכל עליי פחות." "אני כל כך מצטערת," אמרה טסה. "דוד שלי אומר שאני נעשית יפה יותר משנה לשנה." "כן," אמרה שרון, "אבל אל תשכחי, דוד הוא סוחר עתיקות!"
שלי עברה ליד חנות תכשיטים וצמיד יהלומים משך את עינה. היא נכנסה. "סליחה," שאלה את המוכרת, "האם מקדמה קטנה תשמור לי את הצמיד הזה עד שבעלי יעשה משהו שאי אפשר לסלוח עליו?"
אדם הגיע לתחנת המשטרה וביקש לדבר עם הפורץ שפרץ לביתו בלילה הקודם. "תקבל הזדמנות בבית המשפט," אמר הקצין התורן. "לא, לא," אמר האיש. "אני רוצה לדעת איך הוא נכנס בלי להעיר את אשתי. אני מנסה לעשות את זה שנים!"
הצופר נשמע בחיפה, ואישה מיהרה למקלט. באמצע הדרך שמה לב שבעלה לא מאחוריה. "סידני, בוא כבר!" "דקה! אני צריך לקחת את השיניים!" "עזוב את השיניים!" צעקה. "מה אתה חושב שהם מפילים, כריכי פסטרמה?"
הבוס חזר מארוחת צהריים במצב רוח מצוין וכינס את העובדים כדי לשמוע כמה בדיחות שלמד. כולם פרצו בצחוק גדול, חוץ מצעירה אחת. "מה קרה?" אמר הבוס. "אין לך חוש הומור?" "אני לא חייבת לצחוק," אמרה. "אני עוזבת ביום שישי."
בעשר בלילה צלצל הטלפון בביתו של ד"ר כהן. "זה ד"ר גולדברג," אמרה אשתו. "אני מקווה שזה לא מקרה חירום נוסף." "אל תדאג, הכול בסדר," אמר ד"ר גולדברג. "אני כאן עם ד"ר כץ וד"ר שוורץ. אנחנו משחקים פוקר וחסר לנו רביעי. רוצה להצטרף?" "כן, בהחלט," אמר ד"ר כהן בקול רציני. "אני יוצא מיד." "מה קרה?" שאלה אשתו. "זה חמור מאוד," אמר ד"ר כהן. "כבר זימנו שלושה רופאים."
יוסי, מותש אחרי משמרת של עשרים שעות, נעל את עצמו בחוץ מהדירה שלו בתל אביב, אז החנה ברחוב שקט ונרדם. במקרה זה היה מסלול ריצה פופולרי. דפיקה בחלון העירה אותו. "יש לך שעה?" שאל רץ. "חמש וחצי," אמר יוסי. עד מהרה עוד דפיקה: "חמש ארבעים וחמש." כדי לקבל קצת שקט כתב יוסי שלט ותלה אותו על החלון: "אני לא יודע מה השעה." הוא נרדם. ואז שוב דפיקה. רץ התכופף ואמר: "אגב, השעה שש."
שלושה על אופנוע
אורח בארובה
דולר בשביל ישראל
של מי הטלפון הזה?
תקרא לי איך שתרצה
משהו יותר זול?
מי תוקע בשופר
אין מה לחדש
ההתערבות על שאלות
הלוואי שהיו לי תריסר
כהן ואוריילי
בסין הכול יותר מהר
חדשות טובות ורעות
שוטר עם כלב
המגיד והעז
אפונה בנעליים
המורה והעניבה
אמא יוצאת לקניות
סוף סוף העלאה
כמה זמן אתה מחכה?
הכאב בחזה
מתי תהיה בן שש?
בר מצווה בספארי
נשות הדסה
הקב"ה היה עסוק
צעק עוד קצת
מבחן האמבטיה
פסיכולוגיה שימושית
החלום על היהלום
איזה סטייק היית לוקח?
המנהל החדש רציני
מרק לברון רוטשילד
כללים הם כללים
ישבת ליד החלון
הנוסע הכי כועס
חמש מאות פעמים
גם אני הייתי צולע
המשקל המדבר
הצדק ניצח
הצעד הראשון לסליחה
ארבעים ארוחות ל-103 נוסעים
נחשו מי שלח
אורח מושלם לארוחה
מי דחף אותי?
מנוי לשנה
גביע הקידוש האבוד
סגור את הכיס
זריקת הפטיש
גובה החובות
הקלקול של העלמה כהן
היהודים ומנקי הארובות
מנה שנייה של מרק
הגביע שילד
של מי האבא הכי מהיר?
החבאתי לו את השיניים
המכונית של פיט
תקשור לי את השרוך?
אתה מפסיד עשרה ואני עשרה
לך יש את החברים שלך
עכשיו תורך להתקשר
עשרה גלילי טפט
למה פיטרו אותו
השכן והמצרכים
זה אייבי?
איזי מעולם לא נסע ברכבת. ביום שמש אחד יצא לדרך עם כיפה על הראש וארוחת צהריים בשקית: נקניק, לחם שחור ודג מלוח. הוא התיישב בתא מפואר, ושרת הציץ פנימה. "אדוני, תצטרך לעזוב. התא שמור לארכיבישוף מקנטרברי." "ומאיפה אתה יודע," אמר איזי כשהוא פותח את הדג, "שאני לא הארכיבישוף מקנטרברי?"
השיעור בבית הספר של יום ראשון הסתיים, והרב שאל אם לילדים יש שאלות. היד של דוד הקטן זינקה למעלה. "כן, דוד? מה תרצה לשאול?" "יש לי ארבע שאלות, הרב. זה נכון שאחרי שבני ישראל חצו את ים סוף, הם קיבלו את עשרת הדיברות?" "כן, דוד." "ובני ישראל גם ניצחו את הפלשתים?" "כן, דוד, גם זה נכון." "ובני ישראל גם נלחמו ברומאים ובמצרים ובנו את בית המקדש?" "שוב צדקת, דוד." "אז השאלה האחרונה שלי, הרב: מה המבוגרים עשו כל הזמן הזה?"
יהודי זקן וקטן חזר מתפילת שבת עם חיוך ענק על הפנים. אשתו העירה כמה הוא נראה שמח ושאלה מה קרה. הוא סיפר שאחרי שנים של שירות בבית הכנסת, סוף סוף נתנו לו תפקיד רשמי וחשוב. "האם עשו אותך נשיא האחוות?" שאלה. "לא. יותר טוב!" "נשיא בית הכנסת?" "לא, יותר טוב!" "יושב ראש הגבאים?" "לא, יותר טוב!" בחוסר סבלנות שאלה: "אז איזה תפקיד נתנו לך?" "מינו אותי ל'שבו-כבר'!" אשתו התפלאה: "מעולם לא שמעתי על תפקיד כזה." הוא הסביר שזה אחד התפקידים החשובים ביותר, במיוחד בימים הנוראים: "אני עומד מאחור בדיוק כשהרב מתחיל את הדרשה, ואם מישהו קם ומנסה לצאת, מותר לי לקרוא: 'נו, שבו כבר!'"
סיפורים על הרבי 7
מה היה בשקיות של הרבי
אחד מזיכרונות ראש השנה המוקדמים ביותר שלי הוא מסוף שנות השמונים. הייתי בן אחת עשרה בערך, בבית הכנסת של הרבי מליובאוויטש. בית הכנסת היה מלא מפה לפה;…
מומחה לנשמות
סוחר יהלומים בא פעם אל הרבי הרש״ב ושאל אותו מדוע הוא מקדיש כל כך הרבה זמן לאנשים פשוטים. הרבי שאל את הסוחר אם יש איתו יהלומים. החסיד שלף כיס ופרש כמה…
תהיה שחקן, לא אוהד
היה זה ליל חורף קר בשנת 1955 כשהרב שמשון סטוק הכניס מכר קרוב ואת בנו, שעמד לחגוג בר מצווה, אל 770 איסטרן פארקוויי, המרכז העולמי של חב"ד ליובאוויטש.…
הדלק את הנר שלך בעצמך
מר יהודה אבנר היה יועץ לחמישה ראשי ממשלה בישראל ולימים שגריר ישראל בבריטניה ובאוסטרליה. בשנת 1977 נפגש עם הנשיא קרטר, ואז שלח אותו מנחם בגין לדווח…
הרבי והאקדח
בקיץ 1920 נקרא הרבי השישי של חב”ד, רבי יוסף יצחק שניאורסון, באמצע תפילת שחרית, אל המשטרה החשאית ברוסטוב שבברית המועצות. חיילים הובילו אותו לחדר שבו…
היו שחקנים, לא צופים
בשנת 1955 בא נער לפני בר מצווה עם אביו לראות את הרבי מליובאוויטש ב־770 איסטרן פארקווי בברוקלין. באותן שנים נהגו נערים להיפגש עם הרבי ביחידות לפני בר…
סיפורי חסידים 10
הביקור השקט של הרבי מוויז'ניץ
בכל ערב של ימות החול היה רבי ישראל הגר, הרבי הקדוש מוויז'ניץ, יוצא לטיול של כחצי שעה, בליווי אחד ממשמשיו. יום אחד, להפתעת השמש שלו, עצר הרבי מול בית…
הסוס שלא דיבר
הוא היה תלמיד חכם ידוע שהספיק הרבה בשנות לימוד התורה שלו. עכשיו גילה, בספר קבלה נידח, שאם אדם ראוי יעבור ארבעים יום וארבעים לילה בלי להוציא מפיו…
כוונה אמיתית: מפתח המאסטר
סוף סוף הגיע הרגע הגדול. היה זה בוקר ראש השנה, ורבי זאב עמד על הבימה במרכז בית הכנסת של הבעל שם טוב, בין ספרי התורה, מוקף בים של גברים עטופי טליתות.…
אל תשכח אותנו
בכפר קטן בירכתי מזרח אירופה, מרחק שעות רבות של נסיעה מהקהילה היהודית הקרובה, חיה משפחה יהודית. פעם בשנה, ליום הקדוש, יום הכיפורים, הם עשו את הדרך…
אמונתם של ישראל
בערב פסח יצא רבי לוי יצחק מברדיצ'ב אל רחוב עירו. הוא פגש את המבריח המקומי ושאל אם יוכל להשיג לו טבק מוברח ורקמות ברוקד. הגבול הפולני-רוסי היה סגור,…
תפילת הנעילה של הקנטוניסטים
ר' מרדכי, חסיד של הרבי השלישי של חב"ד, רבי מנחם מענדל מליובאוויטש (1789–1866), נשלח על ידי רבו לנדוד בכפרי רוסיה, מעיירה לעיירה, כדי לעורר את היהודים…
להציג את כל 10
מי לימד אותך לחטוא?
חסיד בא פעם אל רבי מנחם מנדל מקוצק, הרבי מקוצק, בוכה במרירות. "רבי, חטאתי. עברתי עבירה. בבקשה למד אותי איך לעשות תשובה, איך לחזור." "מי לימד אותך…
החזן ששר “על חטא” בשמחה
בערב יום כיפור אחד הגיע הבעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות, לכפר קטן. התושבים שמחו לארח אותו, והוא שאל מי מוביל את התפילה. הוא נודע שהחזן שר את “על…
השופר בים הסוער
כשראש השנה התקרב, נסע רב גדול וקדוש, שלפי המסורת היה רבי אלעזר רוקח מאמסטרדם, באונייה עם תלמידיו. לא נראתה יבשה באופק, והם התכוננו לחגוג את החג בלב…
אני מקנא בך
רבי לוי יצחק מברדיצ'ב היה ידוע כסנגורם הגדול של עם ישראל. הוא תמיד חיפש את הטוב בכל אחד. יום אחד פגש בעיר אדם שהיה ידוע בכך שהוא חי רחוק מתורה…
מהתלמוד והמדרש 1
סיפורים אמיתיים מעוררי השראה 15
לקחת בחזרה את מה ששלך
הרב זלמן גולדשטיין מספר את הסיפור הזה על מכירת עיזבון במונסי, ניו יורק. נכנסתי למכירת עיזבון. בעלת הבית הייתה אישה מבוגרת, וילדיה ניהלו את המכירה.…
האתרוג של רבי אריה לוין
רבי אריה לוין זצ״ל נודע כצדיק ירושלמי. הוא היה ידוע בהקפדתו הדקדקנית על כל אחת מהמצוות, ובחמלתו העצומה לכל אדם. יומיים לפני סוכות הלך לשכונת גאולה…
כיתת המצטיינים שלא הייתה
ג'ני אייבי, שזה עתה סיימה את לימודי ההוראה, קיבלה עבודה כמורה להיסטוריה בתיכון בשכונה קשה בעיר. להפתעתה, היא קיבלה את כיתת המצטיינים. כשהתלמידים…
הסוכה הראשונה של הרב זקס
הרב יונתן זקס כותב: אני זוכר כשבניתי את הסוכה הראשונה שלי. זה כמעט נגמר באסון. כך זה קרה. אשתי ואני היינו נשואים טריים וזה עתה התמקמנו בביתנו החדש.…
הזכוכית השבורה והאור הנצחי
ראש ישיבה מירושלים נסע לאיטליה לפתוח לבבות וכיסים. הוא נכנס לביתו של יהודי עשיר במילאנו ועמד נדהם מול הפאר שלפניו. הוא ביקר בבתים עשירים רבים, אבל…
כוחה של אכפתיות
היה ילד בשם ג'רלד וולפה שגר בבוסטון. כשהיה בן אחת-עשרה מת אביו בפתאומיות, וזה שינה כל חלק בחייו. אמו, אלמנה צעירה, נאלצה לצלול מיד לעולם העבודה כדי…
להציג את כל 15
העירייה שילמה
בישראל חי אינסטלטור אגדי, הידוע בידי הזהב ובלב הזהב שלו. אשתו שכנעה אותו שהגיע הזמן לעזוב את הדירה ולבנות בית עם גינה, שהנכדים יוכלו לבוא אליו. הוא…
הגרנד סלאם של שעיה
בדינר התרמה של "חוש", בית ספר בברוקלין לילדים יהודים עם לקויות למידה, נשא אביו של אחד הילדים נאום שאיש מהנוכחים לא ישכח. אחרי שהילל את בית הספר ואת…
כוחה של טלית
את תפילות השבת שלנו אנחנו עורכים במלון, ולכן אין פלא שאנשים מוצאים אותנו, בין אם הם מתארחים במלון ובין אם חיפשו אותנו באינטרנט. לפני כמה חודשים הלכתי…
שר הביטחון האמיתי
מרגרט תאצ'ר, הרבה לפני שהפכה לראש ממשלת בריטניה, כיהנה כשרת החינוך. בערך אז פגשה את עמנואל יעקובוביץ, הרב הראשי של בריטניה, והשניים התיידדו. הרב…
הכנר בתחנת הרכבת התחתית
בבוקר קר של ינואר 2007 עמד אדם בג׳ינס ובכובע מצחייה ליד קיר בתחנת מטרו בוושינגטון, והתחיל לנגן בכינור. במשך כארבעים וחמש דקות ניגן שש יצירות של באך,…
אחוז אחד טוב יותר בכל יום
מדי ינואר מתמלאים חדרי הכושר באנשים מלאי החלטות לשנה החדשה. עד מרץ רבים מהם נעלמים. הבטחות גדולות קשה לקיים. האם יש דרך טובה יותר? נתבונן בנבחרת…
העיר שאין בה מים
לפני כחמש מאות שנה החליט הקיסר המוגולי אכבר הגדול לבנות בירה חדשה בצפון הודו. הוא בחר באתר בשם פתחפור סיקרי והשקיע בו הון עתק. העיר הייתה עוצרת…
האישה שחיפשה את עצמה
באוגוסט 2012 עצר אוטובוס מלא תיירים ליד קניון געשי באיסלנד בשם אלדגיה. כשהנוסעים עלו חזרה, המדריך ספר ראשים ומצא שחסרה נוסעת אחת. המשטרה הוזעקה,…
שר הביטחון
כשמרגרט תאצ׳ר הייתה שרת החינוך של בריטניה, היא פגשה את הרב הראשי של בריטניה, הרב עמנואל יעקבוביץ. בשיחה אמר לה דבר שלא שכחה: ”את בעצם שרת הביטחון.“…
אמונה ואומץ 11
קרעו את המברק
זמן קצר אחרי בר המצווה של סול טייכמן ב-1940, אביו נלקח למחנה עבודה הונגרי. ביום השני של פסח 1944 ניתנה לכל יהודי מונקאטש שעה אחת לעזוב את בתיהם, והם…
כוחו של הסידור
צייד הנאצים המפורסם שמעון ויזנטל, שנפטר ב-2005, נשא פעם דברים בכנס של רבני אירופה בברטיסלבה, סלובקיה. הרבנים העניקו לוויזנטל בן ה-91 אות הוקרה, ומר…
חיים תמורת חיים: ד״ר גיזלה פרל
כולנו יודעים על מלאך המוות הידוע לשמצה, ד״ר יוזף מנגלה, שעמד באושוויץ ובאצבע אחת שהצביעה ימינה או שמאלה הכריע אישית את גורלם של אינספור יהודים עם…
שמונה נרות בגבול
זמן קצר אחרי ליל הבדולח, ב-1938, ניסתה משפחה יהודית מברלין, משפחת גייער, להימלט מגרמניה ברכבת לכיוון הולנד. הם חששו שאנשי הגסטפו בגבול ימצאו פגם…
רב מנדל והכייס
רב מנדל פוטרפס, חסיד בעל זקן לבן וארוך, נעצר על שסייע להבריח יהודים מברית המועצות. הוא ישב במחנה גולאג בסיביר, בצריף מלא פושעים. הפושעים שיחקו קלפים,…
ויקטור פרנקל ו'שמע ישראל'
כשהפסיכיאטר היהודי ויקטור פרנקל נעצר בידי הנאצים במלחמת העולם השנייה, נלקח ממנו הכול: רכוש, משפחה, חפצים. הוא הקדיש שנים למחקר ולכתיבת ספר על חשיבות…
להציג את כל 11
חנוכה בברגן-בלזן
במחנה הריכוז ברגן-בלזן, בערב חנוכה, נערכה סלקציה. בשעת בוקר מוקדמת נכנסו לצריף הגברים שלושה מפקדים גרמנים, לבושים בקפידה במדים השחורים החגיגיים שלהם…
לא “כשם” – הצעקה של אב בריגה
בשנת 1970 נסע הרב שלמה ריסקין, אז רבה של בית הכנסת לינקולן סקוור בניו יורק, לריגה שבלטביה, בשליחות הרבי מלובביץ': לסייע לבתי ספר יהודיים להמשיך…
דוד חטואל בחר בחיים
ב-2 במאי 2004 נסעה טלי חטואל, בהריון בחודש השמיני, עם ארבע בנותיה הקטנות סמוך לביתם בגוש קטיף, כשמחבלים תקפו את הרכב. טלי וארבע הבנות נרצחו. בעלה,…
בוקר טוב, הר מילר
לפני המלחמה, רבי חסידי בפולין אהב לברך כל אדם שפגש. בהליכתו היומית היה עובר ליד שכן בשם הר מילר, מרים את כובעו ואומר בחום: ”בוקר טוב, הר מילר!“ מילר,…
השופר בתזמורת המלכותית
מאורע מופלא התרחש בספרד בתקופה שאחרי הגירוש. יהודים רבים קיבלו עליהם את הנצרות: אחרי שעלו לעמדות בכירות ואחראיות בממשל, נראתה להם האפשרות לנטוש את…
משלים וסיפורי מוסר 46
שולם במלואו בכוס חלב אחת
ד״ר הווארד קלי היה רופא נודע בבית החולים ג'ונס הופקינס. לדברי כותבת הביוגרפיה שלו, אודרי דייוויס, הרופא היה במסע רגלי בצפון פנסילבניה ביום אביב אחד,…
בן-גוריון והמייפלאואר
מדינאי זר הציב פעם בפני דוד בן-גוריון אתגר: "אמור לי, מר בן-גוריון, את מי אתה והמדינה שלך מייצגים? את יהודי פולין? תימן, רומניה, מרוקו, עיראק, רוסיה,…
החלבן והאופה
בוקר אחד, מוקדם, נדהם חלבן למצוא הזמנה לבית המשפט תלויה על דלתו. הוא היה איש ישר ותמיד התנהג כאחד. מעולם לא רימה, לא שיקר ולא גנב. לא היה לו מושג…
אלף גולות
ככל שאני מתבגר, אני נהנה יותר מבוקרי יום ראשון. אולי זו השלווה השקטה שבאה עם זה שאתה הראשון שקם, ואולי זו השמחה הבלתי מוגבלת של לא לצטרך להיות…
אתה לא צריך לסחוב גם את החבילה שלי
איכר נסע בדרך ביום קיץ לוהט ופגש רוכל זקן וקטן, ועל גבו משא כבד של סחורה. האיש המסכן נראה מותש לחלוטין בעודו משרך את רגליו. האיכר טוב הלב עצר את סוסו…
הטיפ של הגלידה
בימים שבהם גלידת סנדיי עלתה הרבה פחות, נכנס ילד בן עשר לבית הקפה של מלון והתיישב ליד שולחן. מלצרית הניחה לפניו כוס מים. "כמה עולה גלידת סנדיי?" שאל.…
להציג את כל 46
מכתבה של מתילדה רתנאו
הסיפור החזק ביותר על תשובה שאני מכיר נוגע לארנסט ורנר טכוב, אחד משלושת הטרוריסטים הגרמנים מהימין הקיצוני שרצחו את ולטר רתנאו, שר החוץ היהודי של…
הכביסה של השכנה
דוד ושרה, נשואים טריים, עברו לשכונה בירושלים, ציורית, אבל בהחלט שונה ממה שהורגלו אליו באמריקה. למחרת בבוקר, בזמן ארוחת הבוקר, ראתה שרה את שכנתה תולה…
מחיר השקר
יהודי עני מצא ארנק ובו 700 דולר. בבית הכנסת שלו קרא מודעה: מתפלל עשיר איבד את ארנקו ומציע פרס של 100 דולר למוצא. הוא זיהה את הבעלים ומסר לו את הארנק.…
הבצורת והמטריות שלא הובאו
מסופר על קהילה שסבלה מבצורת קשה. הזקנים הכריזו על יום תפילה וצום, בתקווה לעורר את רחמי ה'. כשעמדו להיכנס לבית הכנסת, פנתה ילדה קטנה אל אביה ואמרה:…
כמה עניים אנחנו
יום אחד לקח אב ממשפחה עשירה מאוד את בנו לטיול בכפר, כדי להראות לו עד כמה עניים יש אנשים. הם בילו כמה ימים בחווה של משפחה ענייה מאוד. בדרך הביתה שאל…
הקברניט הוא אבא שלי
ילד שיחק פעם לבדו על חוף הים. עובר אורח עצר ושאל אותו מדוע אינו הולך לשחק עם שאר הילדים בקצה השני של החוף. הילד הקטן ענה שהוא מחכה שתעבור ספינה, כדי…
טס קונה נס
טס הייתה בת שמונה נבונה מאוד כששמעה את אמא ואבא מדברים על אחיה הקטן, אנדרו. כל מה שידעה היה שהוא חולה מאוד ושהכסף נגמר להם לגמרי. בחודש הבא הם עוברים…
ואם כן הייתי?
מסופר על גברת זקנה באוטובוס בישראל ששמעה שתי נערות מרכלות על חברתן, שהתארסה לאחרונה לבחור צעיר ומשובח. כדי להעביר את הזמן, הן התחילו למנות את…
אפשר לקנות שעה מהזמן שלך?
לפעמים אנחנו שוכחים על מה החיים באמת. איש חזר מהעבודה מאוחר, עייף ועצבני, ומצא את בנו בן החמש מחכה לו בדלת. "אבא, אפשר לשאול אותך שאלה?" "כן, בטח.…
המנורה בחלון
השגחה פרטית היא שחקנית ראשית בחיי כולנו. לפעמים נדרשים אורותיה הבוערים של מנורת חנוכה, המאחדת משפחה מחדש, כדי שנראה זאת. הטוראי ויניגר היה עם צבא…
הגחלת שעזבה את האש
פעם חי אדם בשם אברהם, שתמיד בא לבית הכנסת, התפלל עם המניין, השתתף בשיעורי התורה ועזר בכל מקום שנזקקו לו. יום אחד הפסיק לבוא. הוא הרגיש שהוא גדל מעבר…
למה אנחנו זזים הצידה בכניסה
בבית כנסת אחד כולם נכנסו בדיוק באותו אופן. הם עלו במדרגות, השתחוו, צעדו שלושה צעדים שמאלה, שלושה צעדים קדימה, השתחוו שוב, צעדו שלושה צעדים ימינה, ורק…
האסיר הישר
מספרים שפרידריך השני, מלך פרוסיה במאה השמונה עשרה, ביקר פעם בבית סוהר בברלין ושוחח עם האסירים. אחד אחרי השני נפלו האסירים על ברכיהם, בכו על מר גורלם…
״אני אהיה הריאות שלה״
אדם שאיבד את שתי רגליו בפיצוץ מוקש בווייטנאם עבד במוסך שלו ביום קיץ חם, כששמע צעקות של אישה מהבית הסמוך. הוא גלגל את כיסא הגלגלים לעבר הקולות, אבל…
כל מילה היא כמו ביג בן
במלחמת העולם השנייה שידר ה-BBC חדשות לאנשים שחיו תחת הכיבוש הנאצי. כל שידור נפתח בצלצולי ביג בן, חיים מלונדון, צליל שפירושו חירות עבור מיליוני…
נחתומי הטוטסי רול
בסוף 1950, במלחמת קוריאה, מצאו עצמם אלפי נחתי ארצות הברית מוקפים בכוחות גדולים בהרבה ליד מאגר צ׳וזין בצפון קוריאה. הטמפרטורות צנחו הרבה מתחת לאפס…
ברנדייס והפרופסור
מספרים סיפור מוכר על לואיס ברנדייס, עורך הדין היהודי המבריק שלימים הפך לשופט בית המשפט העליון של ארצות הברית. כשלמד משפטים בהרווארד, כך מסופר, פגש…
המלך והפרפר
פעם היה מלך שידע לקרוא מחשבות, והיה גאה בכך מאוד. מדי שבוע כינס את נתיניו והפגין את כישרונו. יום אחד הבחין בזקן לבוש קרעים בקצה האולם. ״גם אני קורא…
הילד והגדר
היה פעם ילד קטן עם מזג רע מאוד. יום אחד נתן לו אביו שקית מסמרים. ״בכל פעם שאתה מאבד את העשתונות״, אמר, ״תדפוק מסמר אחד בגדר האחורית.״ ביום הראשון דפק…
הדייג שהיה לו די
דייג עגן את סירתו בשמונה בבוקר כשהמחסן שלה חצי ריק. אורח שאל אותו למה חזר מוקדם כל כך. ״תפסתי מספיק להיום״, אמר הדייג. ״אבל מה תעשה בשאר היום?״ ״אעשן…
הגינה שהושארה חופשית
שני חברים שוחחו על חינוך ילדים. האחד אמר שאינו מאמין בלתת לילדיו חינוך דתי כלשהו. ״דעתם צריכה להיות חופשית״, הסביר. ״כשיגדלו, יבחרו בעצמם.״ חברו לא…
העסקה של החיים
איש עסקים קיבל הצעה לעסקה של חייו: ארבעים מיליון ליש״ט, אם יגיע לאוסטרליה תוך יומיים לחתום על החוזה באופן אישי. הוא התקשר לסוכן הנסיעות. כל הטיסות…
״אלוקים נמצא כאן עכשיו״
אב שרצה שבנו הקטן יגדל בלי אמונה החליט על תכנית ערמומית. לילה אחד, בעוד הילד ישן, כתב על ראש מיטתו שלוש מילים באנגלית: ״אלוקים לא נמצא בשום מקום״.…
הקשת שמציירת אחר כך
המגיד מדובנא, רבי יעקב קראנץ, חי במזרח אירופה במאה ה-18 והיה אהוב בגלל המשלים שסיפר כדי להחיות את התורה. אנשים שאלו אותו איך הוא תמיד מוצא משל מושלם…
ווֹרוִיק והצוות
אדם תעה בכביש כפרי. בהושיטו יד למפה סטה מהכביש ונחת בתעלה בוצית. הוא לא נפצע, אבל המכונית נתקעה עמוק. הוא הלך לחווה סמוכה וביקש עזרה. ״וורויק יוציא…
האלון ותפוח האדמה
איש עסקים נכבד רשם את בנו לאוניברסיטה מפורסמת. הוא עיין ברשימה הארוכה של הקורסים והזעיף פנים. ״האם הבן שלי חייב ללמוד את כולם?״ שאל את הדיקן. ״אפשר…
סיפור על הברכיים
איש עסקים מצליח קבע לעצמו כלל להקדיש זמן בכל ערב כדי לקרוא לבתו הקטנה סיפור לפני השינה. זה היה החלק הטוב ביותר ביומה, וביומו. בשבוע אחד היה עסוק…
תגרמו לו להצמיא
איש מכירות צעיר היה מדוכא. הוא הפסיד עסקה חשובה שעבד עליה שבועות. הוא הלך אל מנהל המכירות שלו. ״אני מניח שזה רק מוכיח מה שאומרים״, נאנח. ״אפשר להוביל…
כשאחים מתנהגים כאחים
שני אחים לא דיברו זה עם זה שנים. משהו עמד ביניהם מזמן, ואיש מהם לא רצה לעשות את הצעד הראשון. יום אחד בא אביהם הקשיש לביקור. הוא התארח אצל אחד האחים.…
עין אחת על הכביש
מספרים שמשה דיין, הגנרל הישראלי המפורסם שחבש רטייה שחורה על עין אחת, נעצר פעם על מהירות מופרזת. השוטר זיהה אותו מיד. "אלוף," אמר, "אדם כמוך צריך…
הפיל והשרשרת הקטנה
ראיתם פעם פיל בקרקס? הוא שוקל כמה טונות, ובכל זאת הוא עומד בסבלנות, קשור בשרשרת דקה לכלונס עץ קטן. בצעד אחד הוא יכול לקרוע את השרשרת וללכת. למה הוא…
אתה מכיר את המזמור, אני מכיר את הרועה
בקונצרט התבקש זמר מפורסם בעולם לשיר את מזמור כ"ג, "ה' רועי לא אחסר". הוא שר באופן נהדר. קולו נסק, כל צליל היה מושלם, והקהל קם על רגליו במחיאות כפיים…
הבעל החירש והאישה העיוורת
מסופר על זוג שחי שנים רבות באושר, אף שלכאורה לא התאימו זה לזה. הבעל לא היה יפה תואר, ואשתו הייתה אישה חדת לשון שהתלוננה מבוקר עד ערב. אבל האישה הייתה…
הבית האחרון שבנה
משה היה בנאי מומחה. כל מה שבנה עמד איתן וחזק, ואנשים באו מרחוק להתפעל מעבודתו. כשהגיע זמנו לצאת לפנסיה, אמר למעסיקו, הקבלן, שהוא מצפה לחופשה ארוכה…
החתול על הגג
פיל מעולם לא לקח יום חופש. הוא טיפל באמו הקשישה ובחתול האהוב שלו, ולבסוף שכנעה אותו משפחתו לצאת לחופשה ארוכה. אחיו הבטיח לשמור על שניהם. ביום הראשון…
שתי היודים
ילד קטן התחיל ללמוד חומש בחדר. הוא למד ששתי אותיות יו״ד כתובות יחד הן שמו הקדוש של הקב״ה, ולכן בכל פעם שראה אותן אמר ”השם“. יום אחד, בקריאה בקול,…
כותבים על החול, חורטים באבן
שני חברים צעדו במדבר. בדרך התחילו להתווכח, ואחד מהם סטר לשני על הפנים. זה שקיבל את הסטירה לא אמר דבר. הוא כרע וכתב על החול: ”היום חברי הטוב ביותר…
הנער עם הספרים
ביום שישי אחד שם תלמיד כיתה ט׳ לב לחבר לכיתה בשם קייל, הולך הביתה עם כל ספריו בידיו. ”איזה חנון,“ חשב, והמשיך ללכת. ואז ראה קבוצת נערים מפילים את…
הלבנה והג׳גואר
מנהל צעיר ומצליח נסע בשכונה שקטה בג׳גואר החדש שלו, קצת מהר מדי. הוא הביט לראות אם ילדים קופצים מבין מכוניות חונות. לא הופיע אף ילד. ואז פתאום לבנה…
שופר לילדים
הסיפור הזה מסופר מדי שנה לפני ראש השנה. זהו סיפור קשה, והוא מסופר בכבוד רב. מספרים שבערב ראש השנה באושוויץ ישבה קבוצת ילדים יהודים מכורבלים בצריף…
לא נמצא דבר. נסו מילה אחרת, או שאלו אותנו.