סיפורים ובדיחות › משלים וסיפורי מוסר
הבית האחרון שבנה
משה היה בנאי מומחה. כל מה שבנה עמד איתן וחזק, ואנשים באו מרחוק להתפעל מעבודתו.
כשהגיע זמנו לצאת לפנסיה, אמר למעסיקו, הקבלן, שהוא מצפה לחופשה ארוכה ומגיעה עם אשתו. אבל בשבוע האחרון בא אליו הקבלן עם בקשה אחת נוספת. ”עוד בית אחד, משה. אין אדם שאני סומך עליו כמוך.“
משה הסכים, אבל לבו כבר היה בחופשה. בפעם הראשונה בחייו קיצר פינות. הוא מדד בלי דיוק, השתמש בחומרים גרועים ומיהר לסיים. הבית שהקים היה מלא סדקים וחריקות, כזה שלא יחזיק מעמד בסערה.
כשהבית היה מוכן, לחץ הקבלן את ידו. ”משה, נתת לי שנים של עבודה נפלאה. הבית הזה הוא המתנה שלי בשבילך.“ והושיט לו את המפתח.
משה בנה את ביתו שלו.
חז״ל מלמדים שהדרך שבה אנו נוהגים באחרים חוזרת אלינו. הטיפול שאנו נותנים להורינו, למשפחתנו ולקהילתנו הוא הבית שבו נגור יום אחד.
מקור: סיפור מוכר; אי אפשר לאמת את פרטיו

