כוחו של הסידור
צייד הנאצים המפורסם שמעון ויזנטל, שנפטר ב-2005, נשא פעם דברים בכנס של רבני אירופה בברטיסלבה, סלובקיה. הרבנים העניקו לוויזנטל בן ה-91 אות הוקרה, ומר ויזנטל, נרגש בגלוי, סיפר להם את הסיפור הבא.
זה היה במאוטהאוזן, זמן קצר אחרי השחרור. במחנה ביקר הרב אליעזר סילבר, ראש אגודת הרבנים של צפון אמריקה, בשליחות להביא עזרה ונחמה לניצולים. הרב סילבר ארגן תפילה מיוחדת והזמין את ויזנטל להצטרף לשאר הניצולים בתפילה.
מר ויזנטל סירב, והסביר מדוע. "במחנה," אמר לרב סילבר, "היה יהודי דתי אחד שהצליח איכשהו להבריח פנימה סידור. בהתחלה הערצתי אותו מאוד על אומץ לבו, על שסיכן את חייו כדי להכניס את הסידור. אבל למחרת גיליתי, לחרדתי, שהאיש הזה 'משכיר' את הסידור לאנשים תמורת אוכל. אנשים נתנו לו את פרוסת הלחם האחרונה שלהם תמורת כמה דקות עם הסידור. האיש הזה, שהיה רזה ומצומק כשהכול התחיל, אכל עד מהרה כל כך הרבה שמת לפני כולם; גופו לא עמד בזה."
מר ויזנטל המשיך: "אם ככה מתנהגים יהודים דתיים, אני לא רוצה שום קשר לסידור." והוא פנה ללכת.
הרב סילבר נגע בכתפו ואמר בעדינות, ביידיש: "אוי, נער, נער, ילד טיפש. למה אתה מסתכל על היהודי שהשתמש בסידור שלו כדי להוציא אוכל מפיהם של אנשים רעבים? למה אתה לא מסתכל על היהודים הרבים שוויתרו על פרוסת הלחם האחרונה שלהם כדי להשתמש בסידור? זאת אמונה. זה כוחו האמיתי של הסידור."
אז חיבק אותו הרב סילבר. "למחרת הלכתי לתפילה," אמר ויזנטל.
לא כל דבר הוא כפי שהוא נראה במבט ראשון. ה׳ רוצה שנסתכל עמוק יותר.
מקור: Chabad.org (KabbalaOnline), 'נקודת מבט הפוכה' (יוסף בן-שלמה הכהן); NCSY, 'פרוסת הלחם האחרונה'

