סיפורים ובדיחות › סיפורים אמיתיים מעוררי השראה
כיתת המצטיינים שלא הייתה
ג'ני אייבי, שזה עתה סיימה את לימודי ההוראה, קיבלה עבודה כמורה להיסטוריה בתיכון בשכונה קשה בעיר. להפתעתה, היא קיבלה את כיתת המצטיינים.
כשהתלמידים נכנסו ביום הראשון ללימודים עם גישה מתריסה, היא הניחה שהם כועסים על שהוצמדה להם מורה מתחילה. היא החליטה להתייחס אליהם בכבוד המגיע להם, ואמרה להם איזה כבוד זה בשבילה ללמד את כיתת המצטיינים.
היא הקדישה את כל השיעור הראשון לבקשת הדרכתם: מה הם לא אוהבים בהיסטוריה? בזמן שהתלמידים שיתפו במה שמציק להם, ג'ני רשמה הערות בקפידה. באותו ערב הלכה הביתה ובנתה את האסטרטגיה שלה. בשיעורים שלה לא יהיו רשימות של שמות, מקומות ותאריכים, ולא מבחנים אמריקאיים או מבחני השלמה. היא תלמד היסטוריה עם קשר לאירועי השעה, ותחקור את לבם ומוחם של האנשים האמיתיים שחיו לפני כל השנים האלה.
התלמידים נענו למאמציה ושגשגו בכיתתה. הדיונים היו ערים, הנושאים מרתקים והאווירה קלילה. השיעורים שלה היו כה מהנים שהתלמידים ציפו להם כל היום. הם היו כל כך נלהבים שהשתתפו בתחרויות ארציות והביאו הביתה גביע. הימים והחודשים חלפו כל כך מהר שהיא לא האמינה שסוף השנה כבר הגיע.
ביום האחרון של השנה שיבח המנהל את עבודתה עם כיתת המתקשים. ג'ני התבלבלה. אף אחת מהכיתות שלה לא הייתה כיתת מתקשים; כולן היו כיתות מצטיינים. המנהל ציין ששיעור ההיסטוריה שלה בשעה א' היה כיתת מתקשים, אבל ג'ני הראתה למנהל את העותק שלה של רשימת הכיתה, ובראשה הייתה מסומנת בבירור המילה "מצטיינים". שניהם היו בהלם. ג'ני באמת לא ידעה שהיא מלמדת כיתת מתקשים. היא התייחסה אליהם כאל כיתת מצטיינים, והם עמדו באתגר.
ג'ני למדה באותו יום שיעור שלא מלמדים לעולם בלימודי הוראה. אין דבר כזה תלמיד מתקשה. הכול תלוי באיך שמתייחסים אליהם. התייחסו אליהם כאל מצטיינים, והם ימצאו את ההצטיינות שלהם.

