ה׳ כסלו תשפ״ז · נרות שבת יום ו׳, 20 בנוב׳ 16:35 · פרשת ויצא
חב״ד למורינדה

סיפורים ובדיחות › סיפורי חסידים

כוונה אמיתית: מפתח המאסטר

סוף סוף הגיע הרגע הגדול. היה זה בוקר ראש השנה, ורבי זאב עמד על הבימה במרכז בית הכנסת של הבעל שם טוב, בין ספרי התורה, מוקף בים של גברים עטופי טליתות. ליד שולחנו בפינה הדרום-מזרחית של החדר עמד רבו, הבעל שם טוב, פניו בוערות. דממה של יראה מילאה את החדר בציפייה לשיא היום: תקיעות השופר הנוקבות ויבבותיו.

רבי זאב הכניס את ידו לכיסו ולבו קפא. הנייר נעלם! הוא זכר בבירור שהניח אותו שם באותו בוקר, אבל עכשיו הוא איננו. בקדחתנות חיפש בזיכרונו את הכוונות, הכוונות המיסטיות שלמד, אבל המצוקה על אובדן הרשימות כאילו שיתקה את מוחו. ריק מוחלט. דמעות של תסכול מילאו את עיניו. הוא אכזב את רבו, שהפקיד בידיו את המשימה הקדושה ביותר. הוא ייאלץ לתקוע בשופר כמו בקרן פשוטה, בלי שום כוונות.

בלב נואש תקע רבי זאב את הקולות שההלכה מחייבת, ובהימנעו ממבטו של רבו, שב למקומו. כשהסתיימו תפילות היום, פילס הבעל שם טוב את דרכו אל הפינה שבה ישב רבי זאב ובכה תחת טליתו.

"גוט יום טוב, רב זאב!" קרא. "זו הייתה תקיעת שופר יוצאת מן הכלל ששמענו היום!"

"אבל רבי... למה...?"

"בארמון המלך," אמר רבי ישראל, "יש שערים ודלתות רבים, המובילים לאולמות ולחדרים רבים. שומרי הארמון נושאים טבעות גדולות ובהן מפתחות רבים, וכל אחד פותח דלת אחרת. אבל יש מפתח מאסטר שפותח את כל הדלתות. הכוונות הן מפתחות; כל אחת פותחת דלת ומכניסה לחדר נוסף בעולמות העליונים. אבל יש מפתח אחד שפותח כל דלת ויכול לפתוח את החדרים הפנימיים ביותר של הארמון האלוקי. מפתח המאסטר הזה הוא לב שבור."

מקור: Chabad.org, 'מפתח המאסטר: לב שבור' (הבעל שם טוב ורבי זאב קיצס) (מאוסף הסיפורים של הרב לבקובסקי)

עוד: סיפורי חסידים

לקריאה נוספת

כל הסיפורים והבדיחות

כל שבוע, בחינם

קבלו את המייל השבועי

זמני שבת, אירועים קרובים, פרשת השבוע בשתי דקות, מדריך לקריאה, מצווה וחיוך. אפשר להפסיק בכל עת.