סיפורים ובדיחות › משלים וסיפורי מוסר
הלבנה והג׳גואר
מנהל צעיר ומצליח נסע בשכונה שקטה בג׳גואר החדש שלו, קצת מהר מדי. הוא הביט לראות אם ילדים קופצים מבין מכוניות חונות. לא הופיע אף ילד. ואז פתאום לבנה התנפצה בדלת הצדדית.
הוא עצר בחריקה, נסע לאחור וקפץ החוצה. הוא תפס את הילד הראשון שראה והצמיד אותו למכונית. ”מה אתה עושה? זו מכונית חדשה, והלבנה הזאת תעלה הון!“
”בבקשה, אדוני, אני מצטער,“ אמר הילד ודמעות על לחייו. ”לא ידעתי מה לעשות. אף אחד לא עצר.“ הוא הצביע. ”זה אחי. הוא התגלגל מהמדרכה ונפל מכיסא הגלגלים, ואני לא מצליח להרים אותו. בבקשה, תוכל לעזור?“
האיש בלע רוק. הוא הרים את אחי הילד חזרה לכיסא, ניגב את שפשופיו במטפחת וודא שהוא בסדר. ”תודה, וה׳ יברך אותך,“ אמר הילד.
האיש הביט בהם הולכים הביתה. הייתה זו הליכה ארוכה ואיטית בחזרה אל מכוניתו. הוא לעולם לא תיקן את הפגם. הוא הזכיר לו לא לעבור בחיים מהר כל כך עד שמישהו צריך לזרוק לבנה כדי למשוך את תשומת לבו.
לפעמים הקב״ה לוחש לנו. כשאיננו מקשיבים, ייתכן שנשמע אותו בקול חזק יותר.
מקור: סיפור מוכר; אי אפשר לאמת את פרטיו
