ה׳ כסלו תשפ״ז · נרות שבת יום ו׳, 20 בנוב׳ 16:35 · פרשת ויצא
חב״ד למורינדה

סיפורים ובדיחות › משלים וסיפורי מוסר

אלף גולות

ככל שאני מתבגר, אני נהנה יותר מבוקרי יום ראשון. אולי זו השלווה השקטה שבאה עם זה שאתה הראשון שקם, ואולי זו השמחה הבלתי מוגבלת של לא לצטרך להיות בעבודה. כך או כך, השעות הראשונות של בוקר יום ראשון הן תענוג.

לפני כמה שבועות גררתי את עצמי לכיוון המטבח עם כוס קפה מהביל ביד אחת ועיתון הבוקר ביד השנייה. מה שהתחיל כבוקר יום ראשון רגיל הפך לאחד השיעורים האלה שהחיים נותנים לך מפעם לפעם. תנו לי לספר לכם עליו.

הגברתי את הרדיו כדי להאזין לתוכנית שיחות של בוקר יום ראשון, ושמעתי אדם שנשמע מבוגר, בעל קול זהב, מהסוג שנשמע כאילו הוא עצמו צריך להיות שדרן. הוא דיבר על "אלף גולות" עם מישהו בשם טום.

זה סקרן אותי, והתיישבתי להקשיב. "ובכן, טום, בהחלט נשמע שאתה עסוק בעבודה שלך. אני בטוח שמשלמים לך יפה, אבל חבל שאתה צריך להיות רחוק מהבית ומהמשפחה כל כך הרבה. קשה להאמין שבחור צעיר צריך לעבוד שישים או שבעים שעות בשבוע כדי לגמור את החודש. חבל שפספסת את מופע המחול של הבת שלך.

"תן לי לספר לך משהו, טום, משהו שעזר לי לשמור על פרספקטיבה טובה לגבי סדרי העדיפויות שלי." ואז התחיל להסביר את תיאוריית אלף הגולות שלו.

"אתה מבין, יום אחד ישבתי ועשיתי קצת חשבון. האדם הממוצע חי בערך שבעים וחמש שנים. אני יודע, יש שחיים יותר ויש שחיים פחות, אבל בממוצע אנשים חיים בערך שבעים וחמש שנים. ובכן, הכפלתי 75 ב-52 וקיבלתי 3,900, וזה מספר ימי הראשון שיש לאדם הממוצע בחיים שלמים. עכשיו תישאר איתי, טום, אני מגיע לחלק החשוב.

"לקח לי עד גיל חמישים וחמש לחשוב על כל זה לעומק, ועד אז כבר חייתי יותר מאלפיים ושמונה מאות ימי ראשון. התחלתי לחשוב שאם אחיה עד שבעים וחמש, נשארו לי רק בערך אלף מהם ליהנות מהם. אז הלכתי לחנות צעצועים וקניתי כל גולה שהייתה להם. בסוף נאלצתי לבקר בשלוש חנויות צעצועים כדי לאסוף אלף גולות. לקחתי אותן הביתה ושמתי אותן במיכל פלסטיק גדול ושקוף ממש כאן בסדנה שלי, ליד הרדיו. מאז, בכל יום ראשון, אני מוציא גולה אחת וזורק אותה.

"גיליתי שכשאני צופה בגולות מתמעטות, אני מתמקד יותר בדברים החשובים באמת בחיים. אין כמו לראות את הזמן שלך על פני האדמה אוזל כדי לעזור לך לסדר את סדרי העדיפויות.

"עכשיו תן לי לומר לך דבר אחרון לפני שאני מסיים ולוקח את אשתי המקסימה לארוחת בוקר. הבוקר הוצאתי מהמיכל את הגולה האחרונה ממש. אני מניח שאם אגיע ליום ראשון הבא, ניתן לי קצת זמן נוסף. והדבר האחד שכולנו יכולים להשתמש בו הוא קצת יותר זמן.

"היה נעים לדבר איתך, טום. אני מקווה שתבלה יותר זמן עם יקיריך, ואני מקווה לפגוש אותך שוב יום אחד. שיהיה בוקר טוב!"

אפשר היה לשמוע סיכה נופלת כשסיים. אפילו למנחה התוכנית לא היה מה לומר כמה רגעים. אני מניח שהוא נתן לכולנו הרבה חומר למחשבה. תכננתי לעשות קצת עבודה באותו בוקר, ואז ללכת לחדר הכושר. במקום זה עליתי למעלה והערתי את אשתי בנשיקה. "בואי, מותק, אני לוקח אותך ואת הילדים לארוחת בוקר."

"מה פתאום?" שאלה בחיוך.

"אה, שום דבר מיוחד. פשוט עבר הרבה זמן מאז שבילינו יום ראשון יחד עם הילדים. היי, אפשר לעצור בחנות צעצועים כשנהיה בחוץ? אני צריך לקנות כמה גולות.

מקור: משל, מאוסף הסיפורים של הרב לבקובסקי

עוד: משלים וסיפורי מוסר

לקריאה נוספת

כל הסיפורים והבדיחות

כל שבוע, בחינם

קבלו את המייל השבועי

זמני שבת, אירועים קרובים, פרשת השבוע בשתי דקות, מדריך לקריאה, מצווה וחיוך. אפשר להפסיק בכל עת.