סיפורים ובדיחות › משלים וסיפורי מוסר
שתי היודים
ילד קטן התחיל ללמוד חומש בחדר. הוא למד ששתי אותיות יו״ד כתובות יחד הן שמו הקדוש של הקב״ה, ולכן בכל פעם שראה אותן אמר ”השם“.
יום אחד, בקריאה בקול, סיים כל פסוק במילה ”השם“. המלמד עצר אותו. ”למה אתה אומר כך?“
הילד הצביע. ”תראה, רבי. בסוף כל פסוק יש שתי יודים!“ הוא ראה את שתי הנקודות, כמו נקודתיים, המסמנות את סוף הפסוק.
המלמד חייך. הנקודות האלה אינן שם ה׳, הסביר, אבל הילד הבחין בדבר נפלא. יו״ד יכולה גם לרמוז ליהודי. כששני יהודים עומדים זה לצד זה, כחברים וכשווים, שורה ביניהם השכינה. אבל כשאחד עומד מעל השני ומסתכל עליו מלמעלה, שתי היודים הן סוף פסוק בלבד. האור נפסק.
הסיפור מסופר במסורת החסידית, לעתים בשם רבי נפתלי מרופשיץ, שלימד שבמקום שיש אחדות אמיתית, שם נמצא ה׳.
מקור: Chabad.org (”הרמוניה“), סיפור מהמסורת החסידית

