סיפורים ובדיחות › בדיחות יהודיות ›
בדיחות יהודיות: ילדים · חלק 2 מתוך 3
בדיחות יהודיות קצרות ונקיות, מקובצות לפי נושא.
ילד ישב על ספסל בפארק, ידו מונחת על תנ״ך פתוח, ושיבח את ה׳ בקול רם. "הללויה! הללויה! ה׳ גדול!" צעק, בלי לדאוג אם מישהו שומע.
עבר שם איש שסיים לא מכבר לימודים באוניברסיטה המקומית. הוא הרגיש נאור מאוד בדרכי האמת, והשתוקק להראות זאת, ולכן שאל את הילד לפשר שמחתו.
"אין לך מושג מה ה׳ יכול לעשות?" אמר הילד. "קראתי עכשיו שה׳ פתח את גלי ים סוף והעביר את כל עם ישראל ממש באמצע."
האיש הנאור צחק קלות, התיישב ליד הילד והתחיל לפקוח את עיניו ל"מציאות" של ניסי התנ״ך. "את כל זה אפשר להסביר בקלות. המחקר המודרני הראה שים סוף באזור ההוא היה עמוק רק עשרה אינץ׳ באותה תקופה. לבני ישראל לא הייתה שום בעיה לחצות אותו ברגל."
הילד נותר ללא מילים. עיניו נדדו מהאיש בחזרה לתנ״ך הפתוח בחיקו. האיש, מרוצה שהאיר את עיניו של צעיר תמים ומסכן בדקויות התובנה המדעית, פנה ללכת.
בקושי עשה שני צעדים והילד התחיל שוב לשמוח ולהלל, בקול רם עוד יותר. האיש הסתובב ושאל לפשר השמחה המחודשת. "וואו!" קרא הילד בשמחה. "ה׳ גדול יותר ממה שחשבתי! לא רק שהעביר את כל עם ישראל דרך ים סוף, הוא גם הטביע את כל צבא מצרים בעשרה אינץ׳ של מים!"
שלושה ילדים התווכחו של מי האבא הכי גדול. דוד אמר: "אבא שלי מתווך מניות עשיר." מיכאל אמר: "אבא שלי פוליטיקאי, האיש החזק ביותר באזור."
משהלה אמר: "זה כלום. אבא שלי רב, והוא הבעלים של הגיהנום!"
"איך אפשר להיות הבעלים של זה?" שאלו הילדים.
"אתמול בלילה אבא סיפר לאמא שוועד בית הכנסת נתן לו אותו!"
מורה בתלמוד תורה לימדה את עשרת הדיברות ילדים בני חמש ושש. אחרי שהסבירה "כבד את אביך ואת אמך" שאלה: "האם יש מצווה שמלמדת אותנו איך להתייחס לאחים ולאחיות שלנו?"
בלי להסס ענה ילד קטן: "לא תרצח!"
אמא ביקשה מרב גדול וקולני לדבר עם שני בניה השובבים, אחד אחד. הצעיר נכנס ראשון. הרב שאל בחומרה: "איפה ה'?"
הילד בהה, פיו פעור. הרב שאל שוב, חזק יותר. שתיקה. בפעם השלישית, באצבע מאיימת: "איפה ה'?!"
הילד צרח, רץ הביתה והתחבא בארון. כשאחיו הגדול חזר, לחש לו: "אנחנו בצרות אמיתיות. ה' נעלם, והרב חושב שאני לקחתי אותו!"
אמא מיואשת שאלה את בנה השובב: "איך אתה מתכוון להיכנס לגן עדן?"
הילד חשב רגע. "אני ארוץ פנימה והחוצה, פנימה והחוצה, ואטרוק את הדלת, עד שהקדוש ברוך הוא יגיד: 'למען השם, יוסי, או שתיכנס או שתישאר בחוץ!'"
ילד קטן שאל את סבא בן כמה הוא וסבתא.
סבא נאנח וחייך. "אנחנו כל כך זקנים, שכשהיינו בגילך, ים המלח היה רק חולה!"
לפני היום הראשון של בנה בבית הספר חיבקה אותו רחל כהן. "בהצלחה, בובלה! תתנהג יפה, בובלה, תאכל את כל האוכל, בובלה. אני כל כך גאה!"
אחר הצהריים חיבקה אותו שוב. "בובלה, בובלה שלי! נו, מה למדת היום?"
"טוב," אמר הילד, "קודם כול למדתי ששמי סמי."
בסוף היום החנה שוטר את הניידת מול התחנה. כלב הסיור שלו, ג'ייק, נבח מאחור, וילד קטן עמד והציץ פנימה.
"זה כלב שיש לך שם מאחור?"
"בהחלט."
הילד הביט בשוטר, אחר כך בחלק האחורי של הניידת, ולבסוף שאל: "מה הוא עשה?"
דוור פגש ילד עם כלב. "הכלב שלך נושך?"
"לא," אמר הילד.
ברגע זה הכלב נשך את הדוור. "היי! אמרת שהכלב שלך לא נושך!"
"הוא לא נושך," אמר הילד. "זה לא הכלב שלי."
רבקי שיינר בילתה כמה שבועות בקיץ אצל סבתא, וסבתא החליטה ללמד אותה לתפור. אחרי הסבר ארוך איך להשחיל את המכונה ולתפור בגד, רבקי נעמדה, שמה ידיים על המותניים ואמרה בתדהמה:
"סבתא, אני לא מבינה. את יודעת לעשות את כל זה, ואת לא מצליחה להבין וואטסאפ?"
לחיימקה קץ היה חור גדול בשן, וזה אמר דבר אחד: ביקור אצל רופא השיניים. ד"ר כהן הושיב אותו בכיסא הגדול, הזריק לו חומר הרדמה ויצא לכמה דקות עד שיתחיל להשפיע.
כשחזר, עמד חיימקה ליד המגש עם הכלים הנוצצים. "חיימקה, מה אתה עושה שם?" שאל הרופא.
"מוציא את אלה שאני לא אוהב," ענה חיימקה.
"יענקל, איפה שיעורי הבית?" שאלה המורה קץ בחומרה והושיטה יד.
"הכלב שלי אכל אותם," אמר יענקל ברצינות.
"יענקל, אני מלמדת בתלמוד תורה הזה שמונה עשרה שנה. אתה באמת מצפה שאאמין לזה?"
"זה נכון, המורה קץ! הייתי צריך קצת לכפות עליו, אבל הוא אכל אותם!"
סוף השבוע של הרביעי ביולי התקרב, והגננת סיפרה לילדים על תודה ועל חירות. "אנחנו חיים במדינה נהדרת," אמרה. "אחד הדברים שכדאי לשמוח בהם הוא שכאן כולנו חופשיים."
ילד קטן ניגש מהקצה האחורי של החדר, שם ידיים על המותניים והכריז: "אני לא חופשי. אני בן ארבע."
ילד בן שמונה לא אמר מימיו מילה. אחר צהריים אחד, באמצע הארוחה, פנה לאמו ואמר: "המרק קר."
האם נדהמה וקראה: "אתה מדבר! חיכיתי כל כך הרבה זמן לשמוע את קולך. למה לא אמרת כלום עד עכשיו?"
הילד משך בכתפיו. "עד עכשיו הכול היה בסדר."