סיפורים ובדיחות › בדיחות יהודיות ›
בדיחות יהודיות: ילדים · חלק 1 מתוך 3
בדיחות יהודיות קצרות ונקיות, מקובצות לפי נושא.
יוסי הקטן ומשפחתו אכלו ארוחת ערב אצל סבתא. כשכולם התיישבו הוגש האוכל, וברגע שיוסי קיבל את הצלחת שלו הוא התחיל לאכול. "יוסי, חכה בבקשה עד שנברך," אמר אבא שלו. "אני לא חייב," ענה יוסי. "ברור שאתה חייב," אמרה אמא שלו. "אנחנו לא תמיד מברכים לפני האוכל אצלנו בבית?" "כן, אבל זה אצלנו בבית," הסביר יוסי. "פה זה הבית של סבתא, והיא יודעת לבשל."
טליה רוזנברג, אמא צעירה, הכינה ארוחת בוקר לשני בניה הקטנים, מוישי בן החמש ושמואלי בן השלוש. הם רבו מי יקבל את הפנקייק הראשון. טליה רצתה לחנך אותם לערכים טובים, וביקשה מהם לחשוב על הרב הצדיק שלהם, הרב פלדר. "מה אתם חושבים שהרב פלדר היה עושה פה? אני חושבת שהוא היה אומר: 'שאחי יקבל את הפנקייק הראשון.'" מוישי פנה מיד לשמואלי ואמר: "אתה תהיה הרב פלדר."
סבא זקן סחב את הנכד שלו, האייניקל, דרך המכולת. הפעוט בכה, ולפעמים צרח בכל כוחו. כשהסבא הלך לאורך המעברים, אנשים שמעו אותו אומר בשקט: "כמעט סיימנו, יוסי. תנסה לא לבכות, יוסי. החיים ישתפרו, יוסי." בקופה הוא ניגב בעדינות את הדמעות של הפעוט ואמר שוב: "תנסה לא לבכות, יוסי. עוד מעט נהיה בבית, יוסי." בזמן ששילם, והפעוט עדיין בוכה, אישה צעירה שעמדה בתור מאחוריו אמרה: "אדוני, זה נפלא כמה שאתה מתוק ליוסי הקטן שלך." הסבא מצמץ פעמיים ואמר: "לנכד שלי קוראים ינק'לה. אני יוסי."
אב ובנו בן העשר ביקרו בלונדון, מצאו בית כנסת ישן והחליטו להיכנס לתפילה. האב חיפש בכיסים, מצא רק מטבע של לירה אחת, ונתן אותו לבן שישים בקופת הצדקה בכניסה. כשיצאו שאל הבן: "אבא, מה חשבת?" האב רטן: "התפילה הייתה ארוכה מדי, הדרשה הייתה משעממת והשירה הייתה מזייפת. ומה אתה חשבת, בן?" "אבא, אני חושב שבשביל לירה אחת יצאנו די טוב!"
ילד קטן מבית לא כל כך דתי חוזר מהיום הראשון שלו בתלמוד תורה, ואבא שלו שואל מה למד. "למדנו להגיד קדיש, אבא." האב בכלל לא שמח לשמוע את זה, אז הוא רץ לבית הכנסת ומתעמת עם הרב. "הרב, מה זה שמלמדים את הבן שלי להגיד קדיש? הוא לא צריך לדעת על דברים כאלה בגיל כזה צעיר. חוץ מזה, אני עצמי איש צעיר, בריא לגמרי, ואני מתכוון לחיות עוד הרבה שנים!" הרב ענה: "קודם כול, זה לא קדיש, זה קידוש! ודבר שני, הלוואי שתחיה רק עד שהוא ילמד את זה!"
יוסי חיכה לאמא שלו מחוץ לסופרמרקט "פיק אנד פיי", כשאיש ניגש אליו. "בוקר טוב, בחור צעיר. אתה יכול להגיד לי איפה הדואר?" "בטח!" אמר יוסי. "לך ישר ברחוב הזה שני בלוקים ותפנה ימינה." האיש הודה לו בחום ואמר: "אני הרב החדש בעיר. הייתי רוצה שתבוא לבית הכנסת בשבת. אני אראה לך את הדרך לגן עדן." יוסי צחק. "זה בובה מעשה, נכון? אתה אפילו לא יודע את הדרך לדואר!"
אחרי ברית המילה של אחיו התינוק בבית הכנסת, חיים הקטן בכה כל הדרך הביתה במושב האחורי של המכונית. אבא שלו שאל אותו שלוש פעמים מה קרה. בסוף הילד ענה: "הרב אמר שהוא רוצה שנגדל בבית יהודי טוב, ואני רוצה להישאר אצלכם!"
סבתא ונכדתה הקטנה והמתוקה הלכו לקניון. בזמן הקניות הן איבדו זו את זו. מאבטח ראה את הילדה הקטנה בוכה ושאל לשמה. היא ענתה: "שיינע-פונים-קיין-עין-הרע-טפו-טפו-טפו." הוא שאל שוב, והיא שוב אמרה: "קוראים לי שיינע-פונים-קיין-עין-הרע-טפו-טפו-טפו." אז הוא הכריז ברמקול שיש אצלו ילדה קטנה ומתוקה עם עיניים חומות ושיער חום שאיבדה את סבתא שלה, ושהסבתא מתבקשת לגשת לדלפק המודיעין לקחת את "שיינע-פונים-קיין-עין-הרע-טפו-טפו-טפו." עשר סבתות באו בריצה לקחת אותה!
שני אסטרונאוטים נוחתים על מאדים. המשימה שלהם: לבדוק אם יש חמצן על כוכב הלכת. "תן לי את קופסת הגפרורים," אומר אחד. "או שזה נדלק ויש חמצן, או שלא קורה כלום." הוא לוקח את הקופסה ועומד להצית גפרור, כשלפתע מופיע חייזר ממאדים ומנופף בכל ידיו: "לא, לא, אל תעשה את זה!"
השניים מביטים זה בזה בדאגה. אולי יש על מאדים גז נפיץ לא מוכר? בכל זאת הוא מוציא גפרור נוסף, והנה המון חייזרים היסטריים רצים לעברם, כולם מנופפים בידיים: "לא, לא, אל תעשו את זה!" אומר אחד האסטרונאוטים: "זה נראה רציני. ממה הם מפחדים? ובכל זאת, באנו לכאן למען המדע, לברר אם אדם יכול לנשום על מאדים." והוא מצית את הגפרור. הגפרור נדלק, נשרף עד הסוף – ולא קורה כלום!
הוא פונה לחייזרים ושואל: "למה רציתם למנוע מאיתנו להדליק גפרור?" מנהיג החייזרים עונה: "שבת היום!"
בנו של הרב שאל פעם: "אבא, שמתי לב שכל שבת בבוקר, לפני הדרשה, אתה מנשק את ארון הקודש שבו ספרי התורה. מה אתה עושה?"
הרב רוזנברג הסביר: "אני מתפלל לה׳ שיעזור לי לתת דרשה טובה."
"הממ," חשב חיים. "אז ה׳ לא תמיד עונה לתפילות שלנו?"
מוישי הקטן פתח את החומש הישן של סבא, שעליו סיפרו לו שהוא במשפחה כבר שנים רבות. בהתפעלות דפדף בדפים הישנים, דף אחרי דף. ואז משהו נפל מתוך החומש. הוא הרים אותו והביט בו מקרוב: עלה ישן של עץ, שנכבש בין הדפים.
"סבא, תראה מה מצאתי!" קרא מוישי.
"מה זה, מוישי?" שאל סבא.
בקול מלא השתאות ענה מוישי הקטן: "זאת החליפה של אדם הראשון!"
מספרים על רב שבא לדבר עם ילדי החיידר על ראש השנה. מאחורי גבו הוא החזיק שופר. "מי יכול לנחש מה אני מחזיק מאחורי הגב?" שאל את הילדים. "אתן לכם רמז: מוצאים את זה בבית הכנסת רק שלושה ימים בשנה."
"קל," ענה אחד הילדים. "זה אבא שלי!"
הפעמון צלצל והילדים רצו לחדר האוכל. בבית הספר היהודי הייתה ארוחת צהריים מיוחדת, עם ממתקים שההורים הביאו כדי לגייס כסף לבית הספר. בתחילת התור עמד סל מלא תפוחים. לידו הניחה מורה פתק קטן: "קחו רק אחד. ה׳ רואה." בהמשך התור עמדה צלחת גדולה של עוגיות, כבר חצי ריקה. אל הצלחת היה שעון פתק קטן, בכתב יד מרושל של ילד: "קחו כמה שאתם רוצים. ה׳ מסתכל על התפוחים."
קבוצת חברים שאני מכיר נסעה לצרפת והחליטה ללכת לבית חב״ד בעיירה קטנה, אף שאיש מהם לא הבין צרפתית. גם בבית הם לא היו בדיוק מתפללים קבועים, ולעקוב אחרי התפילה בשפה זרה היה קשה עוד יותר, אז הם החליטו לקום ולשבת כשכל הקהל קם ויושב. בשלב מסוים הרב דיבר, והאיש שישב לידם קם, אז גם הם קמו. כל הקהל פרץ בצחוק גדול.
אחרי התפילה הם ניגשו לשליח, שדיבר אנגלית, ושאלו מה היה כל כך מצחיק. הרב אמר שהוא הודיע על לידה וביקש מהאבא לקום.