ה׳ כסלו תשפ״ז · נרות שבת יום ו׳, 20 בנוב׳ 16:35 · פרשת ויצא
חב״ד למורינדה

פרשת השבוע ›

פרשת האזינו

דברים · Deuteronomy 32:1-32:52

פרשת האזינו

רוב הפרשה היא שירה שמשה מלמד את ישראל ביום האחרון לחייו. הוא קורא לשמים ולארץ להעיד: האזינו השמים ואדברה, ותשמע הארץ אמרי פי. הוא משבח את השם, הצור תמים פעלו, כי כל דרכיו משפט. הוא מבקש מן העם לזכור ימות עולם, ולשאול את אביהם וזקניהם. כי חלק השם עמו, יעקב חבל נחלתו. השם מצא את ישראל בארץ מדבר ושמר עליהם כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף. השירה צופה שכאשר ישראל ישמנו ויבעטו, הם עלולים לשכוח את השם ולפנות לאלוהים אחרים, ושצרות יבואו בעקבות זאת. ובכל זאת השם לא יכלה אותם, ובסוף ירחם על עבדיו ויכפר אדמתו עמו. אחר כך אומר השם למשה לעלות אל הר נבו, לראות את הארץ מנגד, ולהיאסף שם אל עמיו.

לקח להיום

כי חלק השם עמו. תורת החסידות, ובמיוחד ספר התניא, מבארת שכל נשמה יהודית היא חלק אלוקה ממעל ממש. משמעות הדבר היא שאף יהודי אינו מנותק באמת מהשם, יהיה רחוק ככל שיהיה בעיני עצמו. משה אמר לעם שהדברים האלה אינם דבר ריק, כי הוא חייכם. פרשת האזינו נקראת בדרך כלל בין ראש השנה לסוכות, ומזכירה לנו את הקשר העמוק והבלתי ניתן לניתוק שיש לכל אחד מאתנו עם השם.

תורת הרביסיפוררעיונות לשולחן השבתמסה

תורת הרבי

הרבי לימד שהקִרבה לה' שאנו מרגישים בעונת הימים הנוראים היא נקודת התחלה, ושעלינו להביא אותה אל פרטי חיי היום־יום.

האזינו נפתחת בשירת משה: "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי". הרבי, בשיחה שעובדה בליקוטי שיחות, שאל שאלה. משה מדבר אל השמים ואל הארץ. הנביא ישעיהו, מאות שנים אחר כך, פותח: "שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ". מדוע כל אחד מהם פנה לשניהם? מדוע לא פנה משה רק אל השמים, הקרובים אליו, וישעיהו רק אל הארץ?

הרבי הסביר שהיהדות רואה את המציאות הרוחנית והגשמית כמחוברות, לא כנפרדות. תפקידו של משה היה להוריד את הרוחני אל החיים הארציים: בתורה כל אדם יכול להיות "קרוב לשמים". תפקידו של ישעיהו היה להרים את החיים הארציים למעלה, כדי שאדם יוכל להישאר קרוב לשמים גם בטיפול בפרטי החיים החומריים. השניים פועלים ברצף.

הרבי קישר זאת ללוח השנה. האזינו נקראת בעשרת ימי תשובה, כשהקִרבה לה' נגישה ביותר. אחרי יום כיפור המיקוד פונה לארץ, לבניית הסוכה והישיבה בה, מצווה הנעשית בתוך חומרים גשמיים. הקִרבה לשמים, במילים אחרות, היא יסוד ולא יעד.

הוא יישם את אותה תבנית על לימוד ועשייה. לימוד תורה מקרב אותנו לשמים. אבל "לא המדרש עיקר אלא המעשה". הרבי מסביר שהלימוד קודם בתקופה הזאת, ושהמעשה יקדים בימות הגאולה, כשהחיבור בין שמים לארץ יהיה שלם.

מה זה אומר לנו: השתמשו בהשראה של הימים הנוראים כמקפצה. החלטה טובה שנעשתה בבית הכנסת צריכה להפוך למילה טובה בבית, לעסקה הוגנת בעבודה, לשיחת טלפון שהבטחנו. ראו עשרת ימי תשובה וסוכות למתחילים.

סיפור

סיפור חסידי ידוע; את פרטיו אי אפשר לאמת. הוא מסופר בספרי סיפורי חסידים כגון "סיפורי חסידים".

חסיד היה חולה קשה. הוא פנה לרופאים רבים, ואיש מהם לא עזר. הרבי שלו אמר לו ללכת להתייעץ עם הפרופסור בעיר אניפולי.

החסיד עשה את הדרך הקשה. אבל כשהגיע, לא מצא פרופסור, לא רופא, אפילו לא עוזר רפואי. הוא חזר ודיווח לרבי.

הרבי שאל אותו: מה עושים תושבי אניפולי כשמישהו חולה?

החסיד ענה שאין להם ברירה אלא לבטוח בה' ולבקש ממנו לשלוח רפואה מן השמים.

אמר הרבי: "זה הפרופסור שהתכוונתי אליו." על החסיד לשים את בטחונו בה', שעוזר לתושבי אניפולי, והוא יעזור גם לו.

הסיפור מסופר בהקשר לפסוק בפרשתנו שבו אומר ה': "אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל". זהו סיפור על בטחון, ולא עצה רפואית: הוא אומר שה' הוא הרופא האמיתי, ושהבטחון בו הוא היסוד. ראו בטחון בה'. בשאלה רפואית אישית פנו לרופא; לצד היהודי שבה, שאלו את הרב.

רעיונות לשולחן השבת

  • שאלו כל אחד: איך הרגשתם בימים הנוראים השנה? איזו הרגשה או החלטה אנו רוצים לשמר אחרי יום כיפור?
  • לילדים: משה דיבר אל השמים ואל האדמה. מה השמים יכולים ללמד אותנו? מה האדמה יכולה ללמד אותנו?
  • למבוגרים: היכן בשבוע שלנו יש פער בין מה שאנו מאמינים למה שאנו עושים? מהו צעד קטן אחד לסגור אותו?
  • דונו: הסיפור אומר שלתושבי אניפולי "אין ברירה אלא לבטוח". מה זה אומר לבטוח בה' גם כשיש לנו ברירות?
  • שיחה: הרבי אומר שהמעשה הוא העיקר, לא רק הלימוד. איזו מצווה הייתם רוצים לעשות לעתים קרובות יותר?
  • נסו זאת: בנו או תכננו השבוע משהו קונקרטי שמביא החלטה מהימים הנוראים אל הבית, למשל הצבת קופת צדקה או קביעת זמן קבוע להדלקת נרות שבת.

מסה

יש רגע, בדרך כלל איפשהו בין ראש השנה ליום כיפור, שבו אנו מרגישים שכמעט אפשר להושיט יד ולגעת בשמים. צמנו או התפללנו או ישבנו בשקט וחשבנו מי אנו רוצים להיות. זה מרגיש בהיר, וזה מרגיש כן. ואז יום כיפור נגמר, הכלים מצטברים, הטלפון מצלצל, וההרגשה נעלמת.

האזינו, הנקראת בימים אלה, מדברת בדיוק אל הרגע הזה. שירת משה מתחילה בשמים ובארץ יחד. לקחו של הרבי הוא שמטרת חיים רוחניים אינה להישאר בעננים. השמים נועדו לעצב את הארץ. הקִרבה לה' היא ההתחלה, והעבודה היא להוריד אותה אל חיי היום־יום.

לכן, מיד אחרי יראת יום כיפור, הלוח היהודי שולח אותנו החוצה לבנות סוכה. זהו צריף צנוע מקרשים וענפים, והאכילה בו היא מצווה. הקדושה נועדה לחיות בחומרים רגילים, בשולחננו, בארוחותינו, בביתנו.

סיפור הפרופסור מאניפולי מבטא את אותה מחשבה מזווית אחרת. החסיד נשלח רחוק למצוא פרופסור, ולומד שזה שהוא צריך כבר קרוב. תושבי אניפולי, שאין להם אפשרות אחרת, סומכים על ה'. הלקח אינו שעלינו להיות בלי אפשרויות, אלא שעלינו להביא את הבטחון הזה למקומות שבהם יש לנו ברירות: בבית החולים, במשרד, ליד שולחן המטבח.

תורת הרבי נותנת לנו מבחן פשוט לכל השראה: מה אעשה אחרת ביום שלישי? החלטה שמוצאת את דרכה למעשה עשתה את תפקידה.

אם תרצו להביא משהו מההשראה הזאת אל השבוע שלכם, הצטרפו אלינו בחב"ד למורינדה בלאפייט (התקשרו 925-384-7242 לשעות שבת), או לשיעור התניא בימי רביעי בשעה 1:00 אחר הצהריים בבית הרב (התקשרו לכתובת). משפחות מלאפייט, מוראגה ואורינדה מוזמנות.

שאלות נפוצות

על מה פרשת האזינו?

פרשת האזינו (דברים לב:א-נב) היא שירת משה, שבה הוא קורא לשמים ולארץ לעדים, משבח את ה' כצור הנאמן, חוזה את תעיית ישראל ושובם, ואז עולה להר נבו לראות את הארץ.

מה הרבי מלמד על פרשת האזינו?

הרבי מלמד שמשה וישעיהו שניהם פונים לשמים ולארץ משום שהרוחני והגשמי נועדו להתחבר, ושהקִרבה לה' שאנו מרגישים בעשרת ימי תשובה צריכה לעבור אל חיי היום־יום דרך מעשים.

מהו הלקח המרכזי של פרשת האזינו?

הקִרבה לה' היא נקודת התחלה: עלינו להביא אותה אל מעשי היום־יום. ראו הפרשה השבועית כיצד ללמוד כל פרשה.

למידע נוסף

← וילךוזאת הברכה ←

כל שבוע, בחינם

קבלו את המייל השבועי

זמני שבת, אירועים קרובים, פרשת השבוע בשתי דקות, מדריך לקריאה, מצווה וחיוך. אפשר להפסיק בכל עת.