ה׳ כסלו תשפ״ז · נרות שבת יום ו׳, 20 בנוב׳ 16:35 · פרשת ויצא
חב״ד למורינדה

פרשת השבוע ›

פרשת וילך

דברים · Deuteronomy 31:1-31:30

פרשת וילך

משה, כעת בן מאה ועשרים שנה, אומר לעם שלא יעבור עמם את הירדן, אך השם בעצמו עובר לפניהם, ויהושע יוביל אותם. לעיני כל ישראל הוא אומר ליהושע: חזק ואמץ, כי השם יהיה עמך; לא ירפך ולא יעזבך. משה כותב את התורה ונותן אותה לכהנים ולזקנים. הוא מצווה את מצוות הקהל: אחת לשבע שנים, בחג הסוכות שאחרי שנת השמיטה, יתאסף כל העם, האנשים, הנשים, הטף והגר, לשמוע את קריאת התורה מפי המלך. השם אומר למשה שאחרי פטירתו יסטה העם, ולפעמים יסתיר את פניו מהם. הוא מצווה את משה ויהושע לכתוב את שירת האזינו לעד, כי לא תשכח מפי זרעם. ספר התורה מונח מצד ארון הברית.

לקח להיום

המצוה האחרונה מתרי״ג המצוות, המופיעה בפרשה זו, היא שכל יהודי יכתוב ספר תורה. הרבי יזם מבצע שבו כל ילד יהודי יקנה אות בספר תורה כללי, כך שכל ילד נכתב ממש בתוך התורה. ספר תורה שחסרה בו אפילו אות אחת פסול, ובאותו אופן עם ישראל שלם רק כאשר כל יהודי ויהודי כלול בו. כל אחד מאתנו הוא אות, וכל אחד מאתנו נחוץ.

תורת הרביסיפוררעיונות לשולחן השבתמסה

תורת הרבי

הרבי לימד שיהדות מחזיקה מעמד כשחיים אותה כחוויה אישית ולא רק לומדים אותה כהיסטוריה, ושמצוות הקהל וכתיבת ספר תורה נועדו לעזור לכל אחד מאיתנו לחוות מחדש את מעמד הר סיני.

בפרשת וילך מצוות הקהל: אחת לשבע שנים כל העם, אנשים, נשים, טף וגרים, נאספו בבית המקדש לשמוע את המלך קורא בתורה. בה גם מה שהרמב"ם מבין כמצווה האחרונה מתרי"ג המצוות, שכל יהודי יכתוב ספר תורה. בשיחה שפורסמה בליקוטי שיחות שאל הרבי מה משותף לשתי המצוות האלה.

תשובתו: היהדות פועלת בכך שהיא מביאה את העבר אל ההווה. התורה אינה מבקשת מאיתנו ללמוד היסטוריה; היא מבקשת מאיתנו לזכור. היסטוריה עשויה להיות עובדה יבשה. זיכרון הוא חוויה חיה שכוללת אותי. המנהגים היהודיים מלאים בשחזור: אנו יושבים בסוכה כדי להרגיש את המסע במדבר, מסובים ואוכלים מרור בליל הסדר, נשארים ערים כל הלילה בשבועות. כל אחד מאיתנו, אומרים רבותינו, היה נוכח בסיני בנשמתו, והתורה מדברת אל כל אדם בלשון יחיד.

הקהל היה שחזור קהילתי של מעמד הר סיני, והילדים נכללו בו כי גם להם יש נשמה. אבל הקהל התקיים רק בבית המקדש. ספר התורה האישי נושא את אותה פגישה אל כל בית ואל כל דור.

נקודת הרבי, כפי שמלמדי חב"ד מסבירים, היא שיהדות שמלמדים אותה כחוויה חיה מחזיקה מעמד, ואילו יהדות שמלמדים אותה כנושא מת שברירית. להורים ולמורים המסר הוא לתת לילדים לטעום שבת, חגים ומצוות, ולא רק לשמוע עליהם.

בשיחותיו ובמכתביו על הקהל לימד הרבי גם שמסרו כיום כולל חינוך יהודי לצעירים ולמבוגרים שהחמיצו אותו בילדותם, ושאין אדם שנמצא מחוץ להישג יד. לעולם לא מאוחר להתחיל. ראו המדריכים על ספר התורה ועל אות בספר תורה.

סיפור

סיפור ידוע; את פרטיו אי אפשר לאמת. הוא מסופר על הבעל שם טוב.

הבעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות, בילה את חייו בנסיעות ליהודים בכפרים ובעיירות קטנות. מישהו שאל אותו מדוע אינו עושה מה שמצופה מרב, לשבת בחדרו וללמוד תורה.

הוא ענה שכל יהודי הוא אות בספר התורה. ספר תורה פסול אם חסרה בו אפילו אות אחת או שנמחקה. כך גם עם ישראל, ספר תורה חי, חסר אם חסר בו יהודי אחד. ולכן, אמר, הוא נוסע ומחזיר יהודים למקומם בתורה.

הסיפור עוזר להבין מה הניע את הרבי, ששלח שלוחים לקהילות יהודיות בכל העולם. אותו רעיון של כל יהודי כאות עומד בלב מבצע הרבי לתת לכל ילד יהודי אות בספר תורה קהילתי.

רעיונות לשולחן השבת

  • שאלו כל אחד: אילו מנהגים משפחתיים גורמים לכם להרגיש חלק ממשהו גדול יותר, ואילו מהם אתם זוכרים מילדותכם?
  • לילדים: אילו יכולתם לכתוב אות אחת בספר תורה, איזו אות הייתם בוחרים ולמה? מה הייתם רוצים שהתורה תאמר על המשפחה שלנו?
  • למבוגרים: מה ההבדל בין "היסטוריה" ל"זיכרון"? איזה רגע יהודי חוויתם, ולא רק שמעתם עליו?
  • דונו: מדוע התורה התעקשה לכלול ילדים בהקהל, גם כשהם צעירים מדי להבין הכול?
  • שיחה: סיפור האות אומר שאדם אחד חסר הופך את הכול לחסר. מי בקהילה או במשפחה עשוי להרגיש שאינו נחוץ?
  • נסו זאת: הזמינו אורח, או התקשרו לקרוב, להצטרף לסעודת שבת השבוע. כולם חשובים. ראו גם עשרת ימי תשובה.

מסה

חשבו על הפעם האחרונה שבאמת נזכרתם במשהו. לא הסתכלתם בתמונה, אלא חזרתם אליו ברגש. ריח המטבח של סבתא, צליל קול. זיכרון כזה אינו עובדה בעבר; הוא נוכח שוב.

וילך עוסקת בדיוק בכך. משה יודע שהוא עומד למות, ועם ישראל יעבור את הירדן בלעדיו. מצוותיו האחרונות אינן על עשיית מעשה פעם אחת וסיום. הן על לוודא שהסיפור לא יהפוך לסיפור בלבד. כל שבע שנים כל העם עומד יחד כאילו בסיני. ולבסוף, כל אדם מצווה לכתוב תורה משלו.

הרבי ראה בכך מסר מעשי לכל משפחה. איננו יכולים להעביר יהדות רק על ידי הסבר. אנו מעבירים אותה כשאנו נותנים לילדינו להריח את החלה, להדליק נרות, לשמוע שופר, לשבת בסוכה. אלה השחזורים שלנו. הם הופכים את העבר לנוכחות חיה.

ויש מסר שקט יותר בתורת הרבי: אין אדם שנמצא מחוץ להישג יד. אדם שלא למד בילדותו, משפחה שהתרחקה, שנה שהלכה רע, אף אחד מהם אינו מעבר לתיקון. סיפור הבעל שם טוב מסביר מדוע. כל יהודי הוא אות בתורה, ואות שדהתה או הוזנחה עדיין חלק מהספר.

אז השאלה לשבת הזאת פשוטה ואישית כאחת: איזו חוויה יהודית אפשר להזמין לביתנו השבוע? לא בתיאוריה, אלא בידינו ובשולחננו.

אם תרצו עזרה בכך, בואו לשבת בחב"ד למורינדה בלאפייט (התקשרו 925-384-7242 לשעות) או הצטרפו לשיעור התניא בימי רביעי בשעה 1:00 אחר הצהריים בבית הרב (התקשרו לכתובת). משפחות מלאפייט, מוראגה ואורינדה מוזמנות.

שאלות נפוצות

על מה פרשת וילך?

פרשת וילך (דברים לא:א-ל) היא יומו האחרון של משה: הוא אומר לעם שלא יעבור את הירדן, מעודד את יהושע, נותן את מצוות הקהל ומצווה לכתוב את התורה ואת שירת האזינו.

מה הרבי מלמד על פרשת וילך?

הרבי מלמד שהקהל וכתיבת ספר תורה עוזרים לכל יהודי לחוות מחדש את סיני, ושיהדות שמלמדים כחוויה חיה מחזיקה מעמד. הוא גם עודד כל ילד יהודי לקבל אות בספר תורה קהילתי.

מהו הלקח המרכזי של פרשת וילך?

כל יהודי הוא אות בתורה: כל אחד נחוץ, ואין אדם שנמצא מחוץ להישג יד. ראו הפרשה השבועית לדרכים ללמוד כל פרשה.

למידע נוסף

← נצביםהאזינו ←

כל שבוע, בחינם

קבלו את המייל השבועי

זמני שבת, אירועים קרובים, פרשת השבוע בשתי דקות, מדריך לקריאה, מצווה וחיוך. אפשר להפסיק בכל עת.