ה׳ כסלו תשפ״ז · נרות שבת יום ו׳, 20 בנוב׳ 16:35 · פרשת ויצא
חב״ד למורינדה

פרשת השבוע ›

פרשת וזאת הברכה

דברים · Deuteronomy 33:1-34:12

פרשת וזאת הברכה

לפני מותו מברך משה את שבטי ישראל. הוא פותח בתיאור בואו של השם מסיני ונתינת התורה לישראל: תורה ציווה לנו משה, מורשה קהילת יעקב. אחר כך הוא מברך כל שבט: ראובן, יהודה, לוי, בנימין, יוסף, זבולון ויששכר, גד, דן, נפתלי ואשר, כל אחד לפי טבעו ותפקידו. הוא מסיים: אשריך ישראל, מי כמוך, עם נושע בהשם. אחר כך עולה משה מערבות מואב אל הר נבו, והשם מראה לו את כל הארץ אשר נשבע לאברהם, ליצחק וליעקב. שם מת משה עבד השם, בן מאה ועשרים שנה, לא כהתה עינו ולא נס ליחה. השם קובר אותו, ולא ידע איש את קבורתו. בני ישראל בוכים את משה שלושים יום. יהושע מלא רוח חכמה, והתורה מעידה שלא קם נביא עוד בישראל כמשה, אשר ידעו השם פנים אל פנים.

לקח להיום

התורה נקראת מורשה קהילת יעקב. ירושה שייכת באופן שווה לכל יורש, בין שהוא תלמיד חכם גדול ובין שהוא תינוק שזה עתה נולד. הרבי ציין שלכן בשמחת תורה, כשקוראים פרשה זו, אנו רוקדים עם ספרי התורה כשהם סגורים. איננו חוגגים כמה למדנו, אלא את התורה עצמה, השייכת לכל יהודי במידה שווה. ומיד אנו מתחילים מחדש מבראשית, כי הקשר שלנו לתורה אינו נגמר לעולם.

תורת הרביסיפוררעיונות לשולחן השבתמסה

תורת הרבי

הרבי לימד שהתורה היא ירושת כל יהודי, מהלמדן הגדול ועד הילד הצעיר ביותר, ושלכן אנו רוקדים עם ספר התורה הסגור בשמחת תורה.

וזאת הברכה, הפרשה האחרונה בתורה, נקראת בשמחת תורה. בה הפסוק שהוא הראשון שילד יהודי לומד: "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב". בשיחה בשמחת תורה שאל הרבי מדוע מלמדים ילד רעיון זה ראשון, כשעוד אינו יכול להבינו. מדוע לא לחכות?

תשובתו: לב הרעיון הוא שה' ותורתו אחד. זה אינו מושג מתקדם הבנוי על מושגים פשוטים יותר; זהו עצם התורה, ולכן הוא חייב להיות היסוד. תינוק יכול לרשת עיזבון ללא קשר לגילו או לבגרותו, וכך כל יהודי שותף בקשר הזה, יהיה מה שיהיה מעמדו.

הרבי הסביר אז את הריקוד. בשמחת תורה ספרי התורה עטופים ונישאים בריקוד, וזה נראה מוזר לחג העוסק בלימוד. אבל השמחה אינה נובעת מכמה שלמדנו. היא נובעת מעצם התורה, שגם יהודי שלא למד שותף בה. לכן ספר התורה סגור.

הוא לימד גם, בעקבות רבותינו נשיאי חב"ד שקדמו לו, שבשמחת תורה התורה עצמה רוצה לרקוד סביב הבימה, אבל אין לה רגליים. לכן עם ישראל הופך לרגליים שלה. רגליים נשמעות לראש מיד, ורגליים נושאות את הראש למקומות שלא היה מגיע אליהם לבדו. כשאנו רוקדים, אנו מתחייבים לקיים את התורה בשמחה ובספונטניות, ובכך מרוממים את התורה.

מה זה אומר לנו: אין צורך להתכשר כדי להשתייך. הקשר שלנו לתורה אינו תלוי בכמה אנו יודעים, אלא רק בכך שאנו יורשים. ראו שמחת תורה למתחילים והקפות.

סיפור

סיפור ידוע; את פרטיו אי אפשר לאמת. הוא מסופר בספר "סיפורי חסידים", אוסף קלאסי של סיפורים על הבעל שם טוב ותלמידיו.

בשמחת תורה אחת בעיר מזיבוז, תלמידיו הקרובים ביותר של הבעל שם טוב רקדו עד שעה מאוחרת בלילה, ושתו תוך כדי ריקוד. אשת הבעל שם טוב חששה שהיין יאזל לפני הקידוש וההבדלה. היא ביקשה מבעלה שיגיד להם להפסיק. הוא חייך ואמר לה ללכת ולומר להם בעצמה, ושהם ישמעו וילכו הביתה.

היא פתחה את דלת החדר. והיא ראתה את הרוקדים מוקפים באש, מרחפת מעליהם כמו חופה. היא לא אמרה דבר. במקום זה ירדה למרתף, הביאה כמה שיכלה יין, והניחה אותו בשקט על שולחנם.

בשנה מאוחרת יותר חזרה אותה תמונה. בשיא השמחה נקרעו שרוכי נעליו של אחד התלמידים, והוא לא יכול היה להמשיך לרקוד. בתו של הבעל שם טוב, אדל, שהייתה נשואה שנים רבות ובת ילד אחד בלבד, הציעה לו זוג נעליים טוב אם יבטיח לה בן באותה שנה. הוא היסס, כי רק הבעל שם טוב יכול להבטיח הבטחה כזאת, אבל נתן את דברו. באותה שנה, לפי הסיפור, ילדה בן, רבי ברוך ממזיבוז, שהפך למנהיג חסידי.

הסיפור מלמד שהשמחה שבריקוד עם התורה אמיתית עד כדי שהיא מרגשת אפילו את הקרובים ביותר לקדושה, ושלשמחה הזאת יש כוח משלה.

רעיונות לשולחן השבת

  • שאלו כל אחד: מה דבר שירשתם מהורה או מסבא וסבתא ואתם מעריכים, ולא בגלל ערכו הכספי?
  • לילדים: התורה רוצה לרקוד ואין לה רגליים. אילו עוד דברים בבית שלנו צריכים שנהיה ה"רגליים" שלהם?
  • למבוגרים: האם אתם לפעמים מרגישים שאתם לא יודעים מספיק כדי להשתייך? מה זה אומר שהתורה היא ירושה ולא מבחן?
  • דונו: מדוע אנו רוקדים עם ספרי תורה סגורים, ולא פותחים אותם וקוראים?
  • שיחה: הפרשה מסתיימת במות משה ובמילים האחרונות של התורה עליו. מה הייתם רוצים שיאמרו על חייכם?
  • נסו זאת: השנה קחו ילד להחזיק את ספר התורה ולרקוד בשמחת תורה, וראו מדריך שמחת תורה להכנה.

מסה

ירושה היא מתנה מוזרה. אין מרוויחים אותה, אין צורך לבקש אותה, ומקבלים אותה לפני שמבוגרים מספיק להבין. תינוק שירש בית אינו יודע מהו בית. ובכל זאת הבית שייך לתינוק.

כך התורה מתארת את עצמה בפרשה האחרונה של דברים: מורשה, ירושה, של קהילת יעקב כולה. הרבי הדגיש שזה אומר שכל יהודי, למדן או מתחיל, הוא בעלים שווה. איש אינו צריך להרגיש כאורח.

רבים מאיתנו הרגישו, בשלב כלשהו, שהגענו ליהדות מאוחר מדי, או יודעים מעט מדי, או שאיננו "מהסוג". רעיון הירושה עונה על כך ישירות. מקומך בתורה נקבע הרבה לפני שנולדת. אינך צריך להוכיח שאתה ראוי לו. אתה צריך רק לבוא ולקחת את מה ששלך.

אולי משום כך שמחת תורה היא היום השמח ביותר בשנה. זה אינו יום להוכיח כמה למדנו. זה יום לחגוג שהתורה שלנו, ושאנו שלה. אנו רוקדים עם ספרים סגורים כי החגיגה אינה על המילים שבפנים. היא על הקשר.

ואותה תורה שמסתיימת במילותיו האחרונות של משה מתחילה מיד שוב במילים הראשונות של בראשית. הקשר שלנו לעולם אינו נגמר. בכל שנה אנו מתחילים מחדש, כיורשים שעדיין מקבלים.

אם מעולם לא רקדתם עם ספר תורה, או שכחתם איך, אתם מוזמנים לחב"ד למורינדה בלאפייט. התקשרו לרב לבקובסקי ב-925-384-7242 לשמוע מה מתוכנן, או הצטרפו לשיעור התניא בימי רביעי בשעה 1:00 אחר הצהריים בבית הרב (התקשרו לכתובת).

שאלות נפוצות

על מה פרשת וזאת הברכה?

פרשת וזאת הברכה (דברים לג:א-לד:יב) היא הפרשה האחרונה בתורה: משה מברך כל אחד מהשבטים, עולה להר נבו לראות את הארץ, ונפטר בגיל מאה ועשרים. התורה מעידה שלא קם נביא כמשה.

מה הרבי מלמד על פרשת וזאת הברכה?

הרבי מלמד שהתורה היא ירושה הניתנת באופן שווה לכל יהודי, ולכן אנו רוקדים עם ספרי התורה הסגורים בשמחת תורה, ושעם ישראל משמש "רגליים" של התורה.

מתי קוראים את פרשת וזאת הברכה?

קוראים אותה בשמחת תורה, היום שבו אנו מסיימים את התורה ומתחילים אותה מחדש. לתאריכים המדויקים ראו החגים היהודיים ושמחת תורה.

למידע נוסף

← האזינו

כל שבוע, בחינם

קבלו את המייל השבועי

זמני שבת, אירועים קרובים, פרשת השבוע בשתי דקות, מדריך לקריאה, מצווה וחיוך. אפשר להפסיק בכל עת.