ה׳ כסלו תשפ״ז · נרות שבת יום ו׳, 20 בנוב׳ 16:35 · פרשת ויצא
חב״ד למורינדה

פרשת השבוע ›

פרשת כי תבוא

דברים · Deuteronomy 26:1-29:8

פרשת כי תבוא

כשישראל ייכנסו לארץ, כל חקלאי יביא את הביכורים בטנא אל המקדש ויודה בקול, ויספר את סיפור העם: ארמי אובד אבי; ירדנו מצרימה, שועבדנו, והשם הוציאנו ונתן לנו את הארץ הזאת. וידוי נאמר גם אחרי נתינת המעשרות. משה אומר לעם שביום הזה נהיו לעם להשם. כשיעברו את הירדן, יקימו אבנים גדולות ויכתבו עליהן את דברי התורה. הלויים יכריזו סדרה של ארורים על חטאים בסתר, וכל העם יענה אמן. אחר כך מתארת הפרשה את הברכות השופעות שיבואו אם ישמרו ישראל את מצוות השם, ואת הצרות הקשות שיבואו אם יעזבו אותן. משה מזכיר לעם שארבעים שנה במדבר לא בלו שלמותיהם, ומעורר אותם לשמור את הברית.

לקח להיום

מצוות הביכורים מלמדת הכרת הטוב. החקלאי לא חיכה עד שהיבול כולו נאסף לאסם; הוא הביא את הפירות הראשונים והטובים ביותר למקדש והודה להשם בקול. הרבי לימד שאפשר לחיות כך בכל יום: לפתוח כל בוקר במודה אני, להקדיש את ראשית היום לתפילה, ולתת את ראשית ההכנסה לצדקה. כשמקדימים את השם, מתוך הודיה, כל מה שבא אחר כך מתמלא בברכה.

תורת הרביסיפוררעיונות לשולחן השבתמסה

תורת הרבי

הרבי לימד שהכרת טובה אמיתית באה לידי ביטוי במעשים ולא רק במילים, ושקיום התורה הוא עצמו דרך לומר תודה לה'.

כי תבוא נפתחת במצוות הביכורים, הפירות הראשונים. נראה שלחקלאי שעמל כל השנה יש כל זכות ליהנות ראשון מיבולו. ובכל זאת התורה אומרת לו לקחת את הפירות הראשונים והטובים, להניח אותם בסל ולהביא אותם לבית המקדש בירושלים.

הרבי שאל מדוע. התשובה היא הכרת הטוב, הכרה בטוב שניתן לנו. החקלאי לא יצר את יבולו; הוא קיים רק בזכות ברכת ה'. אפשר היה לומר "תודה" מהר ברגע. במקום זה, החקלאי יוצא למסע ומעמיד את הערכתו במעשה, עוד לפני שראה את כל היבול באסמיו.

אותו רעיון, אמר הרבי, עומד מאחורי הברית המוזכרת בפרשה. ה' נותן לנו חיים, בריאות ושלווה, והוא מבקש מאיתנו ללכת בתורתו. אנו מקיימים את המצוות כביטוי להכרת טובה.

הרבי הפיק מהפרשה גם לקח שני. רש"י מציין שחובת הביכורים החלה רק לאחר שהיהודי האחרון קיבל את חלקו בארץ. מדוע לחכות לכולם? כי, כפי שלימד הרבי, אף אחד אינו יכול להרגיש שמחה שלמה עד שכולם נמצאים במצב שבו אפשר לשמוח. שמחתנו קשורה בשלומם של האנשים סביבנו.

מה זה אומר לנו: הכרת טובה היא משהו שעושים. אפשר לומר "מודה אני" בכל בוקר, לתת את החלק הראשון של היום לתפילה ואת החלק הראשון של ההכנסה לצדקה, ולשים לב כשמישהו אחר עדיין ממתין למה שכבר יש לנו. ראו מודה אני והכרת טובה בתניא.

סיפור

הסיפור הזה לקוח מ"היום יום", ספר יומי של אמרות ומנהגים חב"דיים שערך הרבי, בחודש אלול.

בשבוע שבו אדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מלאדי, היה בדרכים, קרא מישהו אחר במקומו את פרשת כי תבוא בתורה. בנו, רבי דוב בער, שעתיד היה לעמוד בראש חב"ד, עוד לא היה בר מצווה. כשקראו את הקללות שבפרשה, הנער נסער מאוד. צערו היה גדול כל כך, שכאשר התקרב יום כיפור לא היה ברור אם יוכל לצום.

כששאלו אותו מדוע הוא מושפע כל כך יותר משנים קודמות, ענה: כשאבא קורא, לא שומעים קללות.

אדמו"ר הזקן, כך מספר הסיפור, ראה בקללות ברכות מוסתרות.

תורת החסידות מלמדת שאין בתורה דבר שנאמר רק כדי להפחיד אותנו. גם המילים הקשות נושאות חסד נסתר, והדרך שבה קוראים דבר, באהבה ובהבנה, מעצבת את האופן שבו אנו שומעים אותו. כך גם בדרך שבה אנו מדברים אל ילדינו ואל זה אל זה.

רעיונות לשולחן השבת

  • שאלו כל אחד: מה דבר אחד מהשבוע הזה שלא הרווחתם אלא קיבלתם, ולמי ראוי להודות?
  • לילדים: החקלאי הניח את הפירות הראשונים בסל בשביל ה'. מה הדבר הראשון והטוב ביותר שאפשר לתת היום, למשל חתיכת החלה הראשונה לחבר?
  • למבוגרים: איך אנו מראים הכרת טובה לאנשים בחיינו במעשים ולא רק במילים?
  • דונו: רש"י אומר שהביכורים חיכו עד שלכולם יהיה חלק. מתי לא יכולתם ליהנות עד הסוף ממשהו כי מישהו קרוב אליכם התקשה?
  • שיחה: בסיפור, טקסט קשה נשמע עדין כשנקרא באהבה. מדוע הטון כל כך חשוב?
  • נסו זאת: בארוחת ליל שבת, כל אחד משלים בתורו את המשפט "אני אסיר תודה על..." ואז בוחרים פעולה אחת שהופכת את המילים למעשה.

מסה

אנו חיים בתרבות שמלמדת לומר תודה בנימוס ולהמשיך הלאה. כי תבוא מבקשת יותר. היא מבקשת מהחקלאי לעצור באמצע העונה העמוסה ביותר שלו, ללקט את ביכוריו, לנסוע לירושלים ולדבר בקול. הכרת הטובה לוקחת זמן ומאמץ. כך אנו יודעים שהיא אמיתית.

קריאת הרבי היא שהכרת טובה הבאה לידי ביטוי במעשה היא זו שנשארת. מכתב תודה הוא נפלא, אבל חיים שמאורגנים סביב הכרת טובה הם משהו אחר. הורה שנשאר ער לעזור לילד בשיעורי בית, חבר שמגיע עם מרק, משפחה שנותנת את המטבע הראשון של היום לצדקה, כולם מביאים ביכורים.

יש בפרשה צד נוסף שקל להחמיץ. הביכורים לא הובאו עד שכל אחד בעם קיבל חלק בארץ. לקחו של הרבי הוא ששמחתי ושמחתך קשורות זו בזו. אם שכן בודד, השולחן שלי קצת פחות מלא. אם משפחה בקהילה שלנו מתקשה, איננו יכולים להיות רגועים לגמרי. וכך הצעד הראשון של הכרת הטובה הופך לצעד הראשון של חסד: לשאול מי עדיין מחכה.

סיפור רבי דוב בער מוסיף שכבה אחרונה. הקללות בפרשה קשות לשמיעה, וילד נסער מהן מאוד. ובכל זאת אביו שמע בהן ברכות. אפשר לבחור, בתרגול, לקרוא כך את החיים: לא בהכחשת הקושי, אלא בחיפוש הטוב החבוי בו ובדיבור עליו באהבה.

אם תרצו להפוך הכרת טובה למעשה, אתם מוזמנים להצטרף אלינו לשבת בחב"ד למורינדה בלאפייט (התקשרו 925-384-7242 לשעות) או לשיעור התניא בימי רביעי בשעה 1:00 אחר הצהריים בבית הרב (התקשרו לכתובת), שבו משפחות מלאפייט, מוראגה ואורינדה לומדות יחד.

שאלות נפוצות

על מה פרשת כי תבוא?

פרשת כי תבוא (דברים כו:א-כט:ח) נפתחת במצוות הבאת הביכורים לבית המקדש, וממשיכה בווידוי לאחר נתינת המעשרות, בברכות ובקללות הברית, ומסתיימת בהזכרת משה לעם את נסי המדבר.

מה הרבי מלמד על פרשת כי תבוא?

הרבי מלמד שהביכורים מבטאים הכרת טובה במעשה, ושהתורה רוצה שהתודה שלנו לה' תיראה באופן שבו אנו חיים. הרבי מלמד גם ששמחתנו שלמה רק כשכולם יכולים לשמוח.

מהו הלקח המרכזי של פרשת כי תבוא?

הכרת טובה היא מעשה: להקדיש את הראשון והטוב ביותר ממה שיש לנו לה' ולאחרים. ראו הפרשה השבועית לדרכים ללמוד פרשה בכל שבוע.

למידע נוסף

← כי תצאנצבים ←

כל שבוע, בחינם

קבלו את המייל השבועי

זמני שבת, אירועים קרובים, פרשת השבוע בשתי דקות, מדריך לקריאה, מצווה וחיוך. אפשר להפסיק בכל עת.