לימוד › רעיונות יהודיים › היסטוריה יהודית ודמויות גדולות

חוני וחרוב: לנטוע לדור הבא
סיפור חוני וחרוב מהתלמוד: למה נוטעים לילדים שאולי לא נפגוש, ואיך זה קשור למורשת שנשאיר. קראו והרהרו.
סיפור חוני וחרוב מסופר בתלמוד (תענית כג ע"א): אדם נוטע חרוב שלא יישא פרי שבעים שנה, כי, כפי שהוא מסביר, אבותיו נטעו לו והוא נוטע למי שיבוא אחריו. זה סיפור יהודי קלאסי על להשאיר משהו טוב לילדים שאולי לא נפגוש.
הסיפור
חוני המעגל הלך בדרך וראה זקן נוטע חרוב. כפי שמסופר בתלמוד, חוני שאל אותו כמה זמן ייקח לו להניב פרי. האיש ענה: שבעים שנה.
חוני שאל: "האם אתה מצפה לחיות עוד שבעים שנה ולאכול ממנו?"
האיש השיב שמצא חרובים בעולם. כשם שאבותיו נטעו לו, כך הוא נוטע למי שיבוא אחריו.
מה הבין הנוטע
הזקן לא נטע לעצמו. הוא ראה בחייו חוליה בשרשרת: מישהו נטע לפניו והוא נוטע למישהו אחריו. כל אחד מאיתנו אוכל מעצים שלא נטע. שולחן השבת, התפילות, השפה, אפילו בית הכנסת שאנו נכנסים אליו, ניתנו לנו על ידי אנשים שלא הכרנו.
מורים מיישמים את התמונה בכמה דרכים. הרב מרדכי לייטסטון, ב"תשע דרכים להיות כמו עץ", משתמש בסיפור כדי ללמד שעלינו להביא מתיקות לחיי אחרים גם כשהזרעים שאנו זורעים לוקחים שנים רבות להניב פרי. מאמר אחר, "הזקן ועץ התאנה" מאת הרב אלישע גרינבאום, מספר מדרש דומה על זקן הנוטע תאנה לילדיו, ומעיר שנטיעה היא מעשה אמונה: הנוטע אינו שולט בתוצאה ואינו יכול לעקוב אחריה.
מה זה אומר לנו
אין צורך להיות עשירים כדי לנטוע. נוטע יכול להיות:
- סבא או סבתא שמספרים לנכד את הסיפור היהודי של המשפחה (ראו להקליט את סיפור המשפחה).
- הורה שכותב לילדים מכתב ערכים (ראו צוואה אתית).
- שכן שמתנדב, מארח סעודת שבת או תומך בחינוך יהודי של ילד.
- מי שמתכנן מתנה בצוואתו כדי שהלימוד היהודי יצמח הרבה אחריו. ראו להשאיר מורשת יהודית.
עבור חב"ד לאמורינדה, ה"עצים" הם חינוך יהודי לדורות הבאים, שמירת היהדות חיה וחיזוק הרציפות היהודית למשפחות בלאפייט, מוראגה ואורינדה. חב"ד לאמורינדה מקבלת מתנות מורשת (הוריש בצוואה או בנאמנות, חשבון פנסיה, ביטוח חיים), מענקים מקרן נתינה ומתנות של מניות. ראו דף המורשת. שאלות משפטיות ומיסוי מופנות לעורך הדין וליועץ המס שלכם.
בלמורינדה: תוהים מה אפשר לנטוע לדור הבא של למורינדה? התקשרו לרב לבקובסקי 925-384-7242 או כתבו דרך /help/talk-to-the-rabbi.
שאלות נפוצות
מהו סיפור חוני וחרוב?
סיפור מהתלמוד (תענית כג ע"א) על חוני שרואה אדם נוטע חרוב שלוקח שבעים שנה להניב פרי. האיש מסביר שהוא נוטע לצאצאיו, כשם שאבותיו נטעו לו.
מהו הלקח של סיפור החרוב?
אנו נהנים ממה שנתנו לנו דורות קודמים, וחבים אותו דבר לבאים אחרינו. מורים לומדים ממנו גם סבלנות ואמונה: לעשות טוב גם כשלא נראה את התוצאה.
האם זה סיפור של ט"ו בשבט?
זה סיפור על עץ, אך המסר שלו על נטיעה לעתיד שייך לכל עונה.
איך אפשר לנטוע לדור הבא כבר היום?
אפשר ללמד, לשתף את הסיפור שלכם, לכתוב צוואה אתית, לתמוך בחינוך יהודי או לכלול מתנה בצוואה. כל אחד מהם הוא נטיעה.
האם אפשר להשאיר מתנה לחב"ד לאמורינדה?
כן. חב"ד לאמורינדה מקבלת מתנות מורשת, מענקים מקרן נתינה ומתנות של מניות. התקשרו לרב ישראל לבקובסקי 925-384-7242 או לרבנית ציפורה לבקובסקי 925-384-7241, או ראו /legacy.
האם צריך להחליט מיד?
לא. שוחחו קודם עם המשפחה והיועצים; הרב שמח להקשיב בלי לחץ.
הצעד הבא
- קראו סיפורים אמיתיים של אנשים שנטעו לעתיד: סיפורים אמיתיים על מתנות מורשת.
- כתבו משהו לילדיכם: צוואה אתית.
- התקשרו לרב 925-384-7242 או לרבנית 925-384-7241 ושאלו מה יכול לצמוח ממתנתכם.
שאלות על הנושא, או משהו שמעסיק אתכם? כתבו לרב או לרבנית באופן פרטי, או התקשרו 925-384-7242. · אימייל
לקריאה הבאה
סיפורים אמיתיים על מתנות מורשת ששמרו על היהדות חיהסיפורים אמיתיים על אנשים שהשאירו בצוואה מתנות לחיים יהודיים, במילותיהם, ואיך אפשר להשאיר מורשת בלמורינדה.לקריאה הבאה ←