סיפורים ובדיחות › משלים וסיפורי מוסר
אתה מכיר את המזמור, אני מכיר את הרועה
בקונצרט התבקש זמר מפורסם בעולם לשיר את מזמור כ"ג, "ה' רועי לא אחסר". הוא שר באופן נהדר. קולו נסק, כל צליל היה מושלם, והקהל קם על רגליו במחיאות כפיים רועמות.
אז קם יהודי זקן מאחור. לא היה לו קול מלוטש. הקול היה צרוד ושבור, והוא מעד בכמה מילים. אבל כשאמר את המזמור, אנשים התחילו לבכות. עד הסוף כל האולם בכה.
אחר כך ניגש אליו הזמר, מבולבל. "אני לא מבין," אמר. "שרתי יפה והם מחאו כפיים. אתה אמרת אותו והם בכו. מה ההבדל?"
הזקן חייך בעדינות. "פשוט," אמר, "אתה מכיר את המזמור. אני מכיר את הרועה."
התפילה שלנו לא צריכה קול יפה או הגייה מושלמת. מה שפותח לבבות, שלנו ושל אחרים, הוא עד כמה אנחנו מרגישים קרובים למי שאנחנו מדברים אליו. כשמתפללים כמו ילד שמדבר עם הורה אוהב, גם כמה מילים פשוטות מגיעות עד השמיים.
מקור: סיפור מוכר; את פרטיו אי אפשר לאמת

