סיפורים ובדיחות › משלים וסיפורי מוסר
ווֹרוִיק והצוות
אדם תעה בכביש כפרי. בהושיטו יד למפה סטה מהכביש ונחת בתעלה בוצית. הוא לא נפצע, אבל המכונית נתקעה עמוק.
הוא הלך לחווה סמוכה וביקש עזרה. ״וורויק יוציא אותך״, אמר האיכר והצביע על פרד זקן ועייף בשדה.
האיש הביט בפרד וספק. אבל לא היה לו רעיון טוב יותר.
האיכר קשר את הפרד למכונית, הצליף במושכות וקרא: ״משוך, פרד! משוך, ג׳ק! משוך, טד! משוך, וורויק!״ והפרד הזקן משך את המכונית ישר מהתעלה.
הנהג המשתאה הודה לו, טפח על הפרד ושאל: ״למה קראת כל השמות האלה לפני של וורויק?״
האיכר חייך. ״וורויק הזקן כמעט עיוור. כל עוד הוא מאמין שהוא חלק מצוות, לא איכפת לו למשוך.״
רובנו מושכים קצת יותר חזק כשאנו מרגישים שייכים. בשביל זה קיימת קהילה. בקהילה יהודית, כמו בכל קהילה, אף אחד לא מושך לבדו, וכל אדם נחוץ. חכמים אמרו זאת בפשטות: כל ישראל ערבים זה בזה.
מקור: סיפור מוכר; את פרטיו אי אפשר לאמת
