ה׳ כסלו תשפ״ז · נרות שבת יום ו׳, 20 בנוב׳ 16:35 · פרשת ויצא
חב״ד למורינדה

סיפורים ובדיחות › סיפורי חסידים

תפילת הנעילה של הקנטוניסטים

ר' מרדכי, חסיד של הרבי השלישי של חב"ד, רבי מנחם מענדל מליובאוויטש (1789–1866), נשלח על ידי רבו לנדוד בכפרי רוסיה, מעיירה לעיירה, כדי לעורר את היהודים הפזורים שם בתורת החסידות. יום אחד, ערב יום הכיפורים, הגיע לעיירה נידחת, רק כדי לשמוע שכל יהודיה, כמאה במספר, יצאו יום קודם לכן לעיר ויטבסק, להתפלל בבית הכנסת הגדול שם ביום הכיפורים.

פתאום, כמה שעות לפני היום הקדוש ביותר בשנה, מצא את עצמו בלי מניין, עשרת היהודים הדרושים לתפילה בציבור. "לא תמצא כאן יהודים, רבי," אמר לו אחד מתושבי העיירה. "אבל במרחק שעתיים בערך יש כפר קטן של קנטוניסטים. הם חבורה מוזרה, אבל זה הדבר הקרוב ביותר ליהודים שתמצא כאן עכשיו."

הקנטוניסטים היו יהודים שבגזרת הצאר ניקולאי הראשון נחטפו ממשפחותיהם בילדותם לעשרים וחמש שנות "שירות" בצבא הצאר, שם נקטו בכל אמצעי אכזרי כדי להכריח אותם לעזוב את היהדות. המעטים ששרדו יצאו משם עשרות שנים אחר כך שבורים בגוף ובנפש עד שלא יכלו עוד לחיות חיים רגילים. לכן חיו יחד בכפרים קטנים, מנותקים משאר העולם.

ר' מרדכי יצא מיד לדרך. אחרי יותר משעה עדיין לא ראה דבר. ואז, באופק, הופיע משהו: כמה בתי עץ ישנים. זה בוודאי הכפר. התושב הראשון שראה את הרב נכנס קרא לאחרים, ותוך רגע עמדו כולם בשורה בפנים זוהרות ולחצו בתורם את ידו של האורח. הם היו מאושרים. איזה כבוד, רב אמיתי אורח אצלם!

אחר כך נסוגו, התקבצו יחד והתחילו להתלחש. הם השתתקו, הביטו שוב ברב, ואחד מהם ניגש בענווה גדולה, כחכח בגרונו והכריז: "סליחה, רבי, אבל יהיה לנו לכבוד גדול אם כבוד הרב יואיל לכבד אותנו ולהוביל את תפילות יום הכיפורים." האחרים עמדו והביטו בו בעיניים גדולות ומתחננות ונענעו בראשם. ר' מרדכי הסכים, ולחיצות הידיים השמחות התחילו מחדש. "יש לנו רק תנאי אחד," המשיך האיש. "אחד מאיתנו יוביל את תפילת נעילה, התפילה החותמת את היום הקדוש."

כעבור שעה ישבו כולם באווירה החגיגית של יום הכיפורים בבית הכנסת הקטן שלהם והאזינו לתפילותיו היפות ומלאות הלב של הרב החסידי. תחושה מיוחדת מאוד אחזה בר' מרדכי. מעולם לא חווה יום כיפורים כזה. מעולם לא היה במניין כזה: יהודים שכל אחד מהם עבר גיהינום, דברים שלא יכול היה אפילו לדמיין, רק למען ה'. הוא ידע את כל הספרים והם לא ידעו דבר, ובכל זאת הרגיש קטן מול האנשים הפשוטים האלה.

נשמתו זרמה אל תוך התפילות, ונדמה היה לו שמעולם בחייו לא שר כל כך יפה. תחילה כל נדרי, אחר כך תפילת ערבית; למחרת הוביל את שלוש התפילות האחרות וקרא פעמיים בתורה. לבסוף, בסוף היום, הגיע תורם. הגיעה שעת הנעילה.

ר' מרדכי נסוג לאחור, התיישב עם כולם וחיכה לראות מה יקרה. מדוע רצו את התפילה הזאת לעצמם? אחד הקנטוניסטים קם, פסע כמה צעדים קדימה ועמד ליד העמוד, גבו אל הקהל. ואז, לפני שהתחיל, החל לפתוח את כפתורי חולצתו ולפשוט אותה. ר' מרדכי כמעט מחה: אסור לפשוט את החולצה בבית הכנסת! אבל כשהחולצה נשרה מכתפי האיש, היא חשפה מאות צלקות, שנים על גבי שנים של צלקות עמוקות, כל אחת מהן מפני שהאיש סירב לעזוב את אלוקי ישראל.

ר' מרדכי נשם בכבדות, ודמעות זלגו על פניו. הקנטוניסט הרים ידיו אל ה' ואמר בקול רם: "ריבונו של עולם, שלח לנו את משיח! גאל את עם ישראל עכשיו! איני מבקש למען משפחותינו, כי אין לנו משפחות. איני מבקש למען עתידנו, כי אין לנו עתיד. איני מבקש למען פרנסתנו, נוחותנו, ילדינו או שמנו הטוב, כי גם אלה אין לנו. אנחנו מבקשים רק: עשה למען שמך!"

ואז לבש שוב את חולצתו והתחיל בתפילה.

מקור: Chabad.org, 'המניין של הקנטוניסטים' (מאוסף הסיפורים של הרב לבקובסקי)

עוד: סיפורי חסידים

לקריאה נוספת

כל הסיפורים והבדיחות

כל שבוע, בחינם

קבלו את המייל השבועי

זמני שבת, אירועים קרובים, פרשת השבוע בשתי דקות, מדריך לקריאה, מצווה וחיוך. אפשר להפסיק בכל עת.