סיפורים ובדיחות › משלים וסיפורי מוסר
״אני אהיה הריאות שלה״
אדם שאיבד את שתי רגליו בפיצוץ מוקש בווייטנאם עבד במוסך שלו ביום קיץ חם, כששמע צעקות של אישה מהבית הסמוך.
הוא גלגל את כיסא הגלגלים לעבר הקולות, אבל שיחים עבותים חסמו את הדרך. אז יצא מהכיסא וזחל בעפר, ויהי כאב ככל שיהיה. ״הייתי חייב להגיע״, סיפר אחר כך.
בחצר האחורית שכבה ילדה קטנה בקרקעית הבריכה. היא נולדה בלי ידיים ולא ידעה לשחות. הוא הוציא אותה. היא לא נשמה ולא היה דופק. בעוד אמה מזעיקה עזרה, התחיל בהחייאה.
״אל תדאגי״, אמר לאם המבוהלת. ״הייתי הידיים שלה כדי לצאת מהבריכה. עכשיו אני הריאות שלה. ביחד נצליח.״
כעבור שניות השתעלה הילדה והתחילה לבכות.
האם שאלה איך הוא יכול להיות כל כך בטוח. הוא ענה שהוא לא היה בטוח. אבל שנים קודם, פצוע ובודד בשדה, ילדה מהכפר גררה אותו למקום מבטחים ולחשה: ״זה בסדר. אתה יכול לחיות. אני אהיה הרגליים שלך.״ המילים האלה נתנו לו תקווה, והוא רצה לתת אותה לאדם אחר.
יש רגעים שבהם איש מאיתנו אינו יכול לעמוד לבדו, ומילה טובה וידיים מוכנות הן הכול.
מקור: סיפור מוכר; את פרטיו אי אפשר לאמת
