סיפורים ובדיחות › סיפורי חסידים
אמונתם של ישראל
בערב פסח יצא רבי לוי יצחק מברדיצ'ב אל רחוב עירו. הוא פגש את המבריח המקומי ושאל אם יוכל להשיג לו טבק מוברח ורקמות ברוקד. הגבול הפולני-רוסי היה סגור, והברחה הייתה עבירה שדינה מוות. תוך פחות משעה הייתה הסחורה בידי הרבי.
אחר כך התחיל הצדיק ללכת ברחובות ברדיצ'ב ולדפוק על הדלתות. כשבעל הבית פתח, ביקש ממנו הרב פרוסה של לחם שחור. בכל בית נדהם בעל הבית ונחרד שהרבי מאשים אותו שיש חמץ בביתו. הוא הרגיע אותם והמשיך בדרכו.
אחרי כמה שעות כאלה הלך רבי לוי יצחק אל בית הכנסת, פתח לרווחה את דלתות ארון הקודש וקרא: "ריבונו של עולם! הגבולות שמורים היטב, ובכל זאת תוך פחות משעה הייתה הסחורה האסורה הזאת בידי. עמך, מאהבתם אותך, מתביישים מעצם הרמז שיש להם חמץ, ואין שום שומרים כלל. מי כעמך ישראל! הצאר זקוק לשומרים ולשוטרים, ואתה אינך זקוק לאיש."
מקור: Chabad.org, 'סנגורם של ישראל' (הרב אלישע גרינבאום) (מאוסף הסיפורים של הרב לבקובסקי)

