ה׳ כסלו תשפ״ז · נרות שבת יום ו׳, 20 בנוב׳ 16:35 · פרשת ויצא
חב״ד למורינדה

סיפורים ובדיחות › סיפורים אמיתיים מעוררי השראה

הגרנד סלאם של שעיה

בדינר התרמה של "חוש", בית ספר בברוקלין לילדים יהודים עם לקויות למידה, נשא אביו של אחד הילדים נאום שאיש מהנוכחים לא ישכח.

אחרי שהילל את בית הספר ואת צוותו המסור, קרא: "איפה השלמות בבני שעיה? כל מה שה' עושה, עשוי בשלמות. אבל ילדי אינו יכול להבין דברים כמו ילדים אחרים. ילדי אינו יכול לזכור עובדות ומספרים כמו ילדים אחרים. איפה השלמות של ה'?" הקהל נדהם מהשאלה, כאב את ייסורי האב, ונאלם מדבריו הנוקבים.

"אני מאמין," ענה האב, "שכשה' מביא לעולם ילד כזה, השלמות שהוא מבקש היא באופן שבו אנשים מגיבים לילד הזה." ואז סיפר את הסיפור הזה על בנו.

שעיה לומד ב"חוש" במשך השבוע ובישיבה לבנים בימי ראשון. אחר צהריים אחד של יום ראשון הגיעו שעיה ואביו לישיבה כשחבריו לכיתה שיחקו בייסבול. בדרכם למגרש שאל שעיה: "אתה חושב שתוכל להכניס אותי למשחק?" אביו של שעיה ידע שבנו אינו ספורטיבי כלל, ושרוב הילדים לא ירצו אותו בקבוצתם. אבל הוא גם הבין שאם בנו ייבחר, זה ייתן לו תחושת שייכות מנחמת. ולכן ניגש לאחד הילדים במגרש ושאל: "אתה חושב ששעיה שלי יוכל להיכנס למשחק?"

הילד הביט סביבו וחיפש הכוונה מחבריו לקבוצה. משלא קיבל, לקח את העניין לידיו: "אנחנו מפסידים בשישה ריצות והמשחק כבר בסיבוב השמיני. אני מניח שהוא יכול להיות בקבוצה שלנו, וננסה לשלוח אותו לחבוט בסיבוב התשיעי." אביו של שעיה היה מאושר, ושעיה חייך חיוך רחב. אמרו לשעיה ללבוש כפפה ולצאת לשדה המרכז הקצר.

בחצי השני של הסיבוב השמיני צברה קבוצתו של שעיה כמה ריצות, אבל עדיין פיגרה בשלוש. בחצי השני של הסיבוב התשיעי הם צברו שוב, ועכשיו, עם שני פסולים, בסיסים מלאים וריצות הניצחון על הבסיסים, הגיע תורו של שעיה לחבוט. האם הקבוצה באמת תיתן לשעיה לחבוט עכשיו ותוותר על הסיכוי לנצח? למרבה ההפתעה, אמרו לשעיה לקחת מחבט ולנסות לחבוט. כולם ידעו שזה כמעט בלתי אפשרי; שעיה אפילו לא ידע להחזיק נכון את המחבט, קל וחומר לחבוט בו.

כששעיה ניגש לעמדת החבטה, הזורק התקרב כמה צעדים כדי לזרוק את הכדור ברכות, כך ששעיה לפחות יוכל לגעת בו. הזריקה הראשונה הגיעה; שעיה הניף בגמלוניות והחטיא. אחד מחבריו לקבוצה ניגש אליו, ויחד החזיקו את המחבט ועמדו מול הזורק. הזורק התקרב עוד כמה צעדים והשליך את הכדור בעדינות. שעיה וחברו הניפו יחד וחבטו כדור קרקע איטי לעבר הזורק. הזורק הרים את הכדור ויכול היה בקלות לזרוק אותו לבסיס הראשון. שעיה היה נפסל, והמשחק היה נגמר.

במקום זאת זרק הזורק את הכדור בקשת גבוהה לשדה הימני, הרחק מעבר להישג ידו של שחקן הבסיס הראשון. כולם התחילו לצעוק: "שעיה, רוץ לראשון! שעיה, רוץ לראשון!" מעולם בחייו לא רץ שעיה לבסיס הראשון. הוא דהר לאורך הקו, עיניו פעורות ומבוהל. כשהגיע לבסיס הראשון, הכדור כבר היה אצל שחקן השדה הימני. הוא יכול היה לזרוק אותו לבסיס השני ולפסול את שעיה, אבל הוא הבין למה התכוון הזורק, ולכן זרק את הכדור גבוה ורחוק מעל ראשו של שחקן הבסיס השלישי, וכולם צעקו: "שעיה, רוץ לשני!" שעיה רץ לבסיס השני בעוד הרצים שלפניו מקיפים את הבסיסים בדרך הביתה. כשהגיע לבסיס השני, רץ אליו השורטסטופ של הקבוצה היריבה, סובב אותו לכיוון הבסיס השלישי וצעק: "שעיה, רוץ לשלישי!" כששעיה עקף את הבסיס השלישי, רצו אחריו הילדים משתי הקבוצות וצעקו: "שעיה, רוץ הביתה! שעיה, רוץ הביתה!"

שעיה רץ הביתה, דרך על בסיס הבית, וכל שמונה-עשר הילדים הרימו אותו על כתפיהם ועשו אותו לגיבור: הוא זה עתה חבט "גרנד סלאם" וניצח את המשחק עבור קבוצתו.

"באותו יום," אמר האב, והדמעות זולגות על פניו, "שמונה-עשר הילדים האלה הגיעו לרמת השלמות שלהם. הם הראו שלא רק המוכשרים ראויים להכרה, אלא גם מי שמוכשרים פחות. גם הם בני אדם; גם להם יש רגשות; גם הם אנשים; גם הם רוצים להרגיש חשובים."

מקור: הרב פסח קרוהן (סדרת המגיד, ArtScroll; שמע מאביו של שעיה), כפי שנבדק ב-TruthOrFiction.com ('שלמותו של ה׳')

עוד: סיפורים אמיתיים מעוררי השראה

לקריאה נוספת

כל הסיפורים והבדיחות

כל שבוע, בחינם

קבלו את המייל השבועי

זמני שבת, אירועים קרובים, פרשת השבוע בשתי דקות, מדריך לקריאה, מצווה וחיוך. אפשר להפסיק בכל עת.