סיפורים ובדיחות › בדיחות יהודיות ›
בדיחות יהודיות: לימוד תורה
בדיחות יהודיות קצרות ונקיות, מקובצות לפי נושא.
תלמיד חכם צעיר מניו יורק הוזמן לכהן כרב של קהילה קטנה וותיקה בשיקגו. כבר בשבת הראשונה שלו פרץ ויכוח סוער: האם עומדים או יושבים בזמן קריאת עשרת הדיברות. למחרת ביקר הרב את מר כץ בן ה-98 בבית האבות. "מר כץ, אני שואל אותך בתור הזקן בקהילה," אמר הרב. "מה המנהג של בית הכנסת שלנו בקריאת עשרת הדיברות?" "למה אתה שואל?" אמר מר כץ. "אתמול קראנו את עשרת הדיברות. חלק עמדו, חלק ישבו. אלה שעמדו התחילו לצעוק על אלה שישבו שיקומו, ואלה שישבו התחילו לצעוק על אלה שעמדו שישבו..." "זה," אמר הזקן, "המנהג שלנו."
ארבעה רבנים ניהלו סדרה ארוכה של ויכוחים בענייני אמונה, ושלושה מהם תמיד הסכימו ביניהם נגד הרביעי. יום אחד, אחרי ה"שלושה נגד אחד, הרוב קובע" הרגיל שאמר שהוא הפסיד שוב, החליט הרב היוצא דופן לפנות לערכאה גבוהה יותר. "ריבונו של עולם!" קרא. "אני יודע בליבי שאני צודק והם טועים! בבקשה, תן לי סימן שיוכיח להם את זה!" היה יום יפה ושטוף שמש. ברגע שהרב סיים את תפילתו, ענן סערה חלף בשמיים מעל הארבעה. הוא רעם פעם אחת והתפזר. "סימן מה׳! רואים, אני צודק, ידעתי!" אבל שלושת האחרים לא הסכימו, והעירו שענני סערה נוצרים בימים חמים. אז הרב התפלל שוב: "ריבונו של עולם, אני צריך סימן גדול יותר שיראה שאני צודק והם טועים. בבקשה, סימן גדול יותר!" הפעם הופיעו ארבעה ענני סערה, התמזגו לענן אחד גדול, וברק פגע בעץ על גבעה סמוכה. "אמרתי לכם שאני צודק!" קרא הרב, אבל חבריו התעקשו שלא קרה שום דבר שאי אפשר להסביר בדרך הטבע. הרב התכונן לבקש סימן גדול מאוד, אבל ברגע שאמר "ריבונו של עולם..." השמיים השחירו, האדמה רעדה, וקול עמוק ורועם הכריז: "הוא צוווודק!" הרב שם את ידיו על מותניו ופנה לשלושת האחרים. "נו?" "אז," משך אחד מהם בכתפיו, "עכשיו זה שלושה נגד שניים."
בשבת אחת אמר הרב בלום לקהילתו: "בשבוע הבא הדרשה שלי תעסוק כולה בחטא השקר. כדי שתבינו אותה טוב יותר, אני מבקש מכולכם לקרוא עד השבוע הבא את ספר ויקרא פרק כ"ח." בשבת שלאחר מכן, בתחילת הדרשה, שאל הרב בלום: "כמה מכם קראו את ויקרא פרק כ"ח?" כל הידיים הורמו. הרב בלום חייך ואמר: "בספר ויקרא יש רק כ"ז פרקים. ועכשיו אמשיך בדרשה שלי על חטא השקר."
בבית כנסת קונסרבטיבי גדול בטורונטו היה פעם נשיא קהילה שהיה איש עסקים מצוין, אבל מבחינה יהודית, איך לומר, קצת מאותגר טקסית.
בראש השנה הציע לו הגבאי עלייה לתורה. הנשיא נבהל: "לא, לא, לא. אני לא יודע לקרוא את הברכות בעברית. אני אתבייש."
"אתה חייב לקחת איזה כיבוד," אמר הגבאי. "אתה הנשיא!"
"אין משהו שבו לא צריך לדבר?"
הגבאי חשב רגע והציע: "מה עם גלילה?"
"מה זה גלילה?" שאל הנשיא.
"פשוט מאוד," ענה הגבאי. "אתה עולה אחרי שמגביהים את התורה, וכששמים את המעיל, אתה שם את החושן ואת הכתר, ואז מתיישב."
הנשיא נרגע וקיבל את הכיבוד. וכך, מיד אחרי ההגבהה, הנשיא עלה, שם על עצמו את החושן ואת הכתר, וחזר למקומו.
הגבאי רץ אליו: "על התורה! על התורה!"
משה, חדש בבית הכנסת, מתבקש לעשות הגבהה. זה היה מראה עלוב: הוא בקושי מצליח להרים את ספר התורה, כמעט מפיל אותו ומתיישב מהר מאוד. נבוך, הוא מחליט ללכת הביתה ולהתחיל להתאמן. בחודשים הבאים הוא מרים משקולות ועושה שכיבות סמיכה, כפיפות בטן ומתח. הוא מוכן.
בשבת הבאה משה מגיע לבית הכנסת נרגש ומוכן. פתאום הוא שומע את הגבאי קורא בשמו. הוא ממהר לבימה, תופס את ספר התורה, מרים אותו ופותח לפחות עשרה עמודים, מניף אותו שמאלה וימינה. הוא גאה מאוד.
הוא פונה לגבאי ושואל: "נו, איך היה?" הגבאי עונה: "ההגבהה שלך הייתה מצוינת, אבל קראתי לך למפטיר."
דוד רוזנברג היה אספן של ספרי יהדות נדירים. יום אחד הוא פגש את חברו הוותיק חיים יענקל, שסיפר לו שזה עתה זרק תנ״ך עברי ישן שמצא בקופסה ישנה ומאובקת.
"זרקת אותו?! אסור לך!" נזף בו האספן. "בן כמה הוא היה?"
"ממש ישן," ענה חיים יענקל. "ממש ממש ישן. יכול להיות שהוא בן אלף שנה, מי יודע?"
"השתגעת?! קודם כול, אסור לזרוק חומש, הוא קדוש!" אמר האספן הזועם. "שנית, חומש עתיק יכול להיות שווה מאות אלפי דולרים לאספן הנכון. אלוקים, מה עשית?!"
"אל תדאג," ענה חיים יענקל. "אני לא חושב שהספר הזה היה שווה משהו בכלל. היו שם הערות בעברית משורבטות בכל השוליים."
האספן, מודאג עוד יותר, שאל: "שרבוטים? יש לך מושג מי כתב אותם?"
"העברית שלי לא משהו, אבל זה נראה כמו מישהו בשם רש״י."
מרווין מוזמן לבר המצווה של אחיינו. בהזמנה כתוב גם שהיו רוצים שיקבל עלייה לתורה. מכיוון שאינו מתפלל קבוע, הוא לומד את הברכה. כל יום הוא מתאמן: "ברכו את ה׳ המבורך... ברוך ה׳ המבורך לעולם ועד." ביום שלפני בר המצווה הוא חוזר עליה עוד כמה פעמים, וכשהוא הולך לישון באותו לילה הוא בטוח שהוא יודע אותה היטב.
יום בר המצווה מגיע, ועד מהרה מגיע תורו לעלות. הוא עולה לבימה ואומר: "ברכו את ה׳ המבורך." כל הקהל מאחוריו עונה: "ברוך ה׳ המבורך לעולם ועד."
"שקט!" הוא צועק. "אני יכול לבד!"
הרב היה כל כך שקוע בטקסט, שמעולם לא הרים את עיניו אל תלמידיו. הוא המשיך לקרוא לאותו בחור יום אחרי יום, ומתוך כבוד איש לא אמר לו.
אחרי ארבעה ימים ברציפות ביקש גולדברג עצה מחבריו. למחרת בבוקר אמר הרב: "גולדברג, תרגם והסבר."
"גולדברג חסר היום," ענה גולדברג.
"בסדר," אמר הרב. "אז אתה תתרגם ותסביר."
צעיר בעל תואר מהרווארד ביקש מגדול בתלמוד ללמד אותו. "קודם אבחן אותך בלוגיקה," אמר החכם. "שני גנבים יורדים בארובה. פניו של אחד נקיות ושל השני מלוכלכות. מי מהם רוחץ?"
"המלוכלך!"
"טעות, הנקי: הוא רואה את פני חברו המלוכלכות ומניח שגם שלו מלוכלכות."
אחרי עוד שלושה סיבובים ("שניהם רוחצים", אחר כך "אף אחד") צעק התלמיד: "נתת לי ארבע תשובות סותרות לשאלה אחת! זה בלתי אפשרי!"
"לא, בני," אמר החכם. "זה תלמוד."
אדם שטייל בבני ברק מצא חנות קטנטנה ובחלון שלושה תוכים. "כמה עולה זה שמשמאל?"
"עשרים וחמישה אלף. התוכי הזה יודע חומש עם רש"י ועוד תריסר מפרשים."
"והאמצעי?" "חמישים אלף. הוא יודע את כל התלמוד, בבלי וירושלמי, עם כל המפרשים."
"והעליון, מאה אלף? מה הוא עושה?"
"אני לא יודע," אמר בעל החנות. "אבל השניים האחרים קוראים לו 'רבי'."
ידעתם שמשה עלה להר סיני פעם שלישית? אחרי טיפוס ארוך הוא הסיר את נעליו, כרע ברך ואמר: ”רבונו של עולם, עמך שלח אותי בחזרה עם שאלה על עשרת הדברות.“
”מה השאלה?“ הרעים הקול של הקב״ה.
”הם רוצים לדעת,“ אמר משה, ”אם הדברות מסודרות לפי סדר עדיפויות.“
הקב״ה עמד למרגלות הר סיני, ומשה בדיוק ירד. שני הלוחות היו מרוסקים לאלף חתיכות.
”מה עשית?“ תבע הקב״ה. ”לא אמרתי לך למסור את עשרת הדברות לבני ישראל?“
”כן, ריבונו של עולם,“ אמר משה. ”אבל אדם במדים חומים, במרכבה חומה מעופפת עם אותיות זהב בצד, הופיע בהר ואמר שהוא ימסור אותן. חשבתי שאתה שלחת אותו.“
”בהחלט לא,“ אמר הקב״ה. ”איזה אותיות היו על המרכבה?“
משה התכופף וכתב שלוש אותיות בחול: U-P-S. ואז הגה אותן: ”אופס.“
ארבעה תלמידי ישיבה היו הטובים בכיתת הגמרא, ובטוחים בעצמם לקראת המבחן ביום שני. אז ביום ראשון הם בילו אצל חברים בעיר אחרת, והתכוונו לחזור בזמן. אבל הם נרדמו, והגיעו הביתה רק ביום שני אחר הצהריים.
הם הלכו אל הרב עם סיפור: תקר בדרך חזרה, אין גלגל רזרבי, והיו צריכים לחכות שהמוסך ייפתח. הרב, בטוב לבו, אפשר להם לגשת למבחן למחרת בבוקר.
הם למדו בשקידה כל הלילה. למחרת הושיב אותם בחדרים נפרדים. השאלה הראשונה, בשווי חמישה אחוזים, הייתה קלה. הם נשמו לרווחה והפכו את הדף אל השאלה השנייה, בשווי תשעים וחמישה אחוזים:
”איזה גלגל התפנצ’ר?“
גנב יורד בארובה של בית באמצע הלילה ונוחת בחדרו של הרב. הרב ער וישוב ולומד תורה.
הרב מרים את מבטו ואומר בשלווה: "יענקל, מה אתה עושה כאן?"
הגנב חושב מהר. "הרב," הוא אומר, "יש לי שאלה בהלכה."
"בבקשה," אומר הרב.
"איך יוצאים מכאן?"