סיפורים ובדיחות › בדיחות יהודיות ›
בדיחות יהודיות: הורים וסבים
בדיחות יהודיות קצרות ונקיות, מקובצות לפי נושא.
בשטעטל, שבו מעטים ידעו לקרוא, קיבל ינקלה מכתב ורץ אל המלמד, משהלה, שיקרא לו אותו. משהלה קרא, וינקלה התעלף. אביו נפטר.
הרשל, שראה עצמו פילוסוף, שאל: "מוזר! משהלה קרא את המכתב ולא התעלף. ינקלה רק שמע, והתעלף. למה?"
ינקלה, שהתעורר, ענה: "אבל זה אבא שלי!"
שרה כהן הודיעה שהיא נוסעת להודו. סוכן הנסיעות התחנן שתשנה את דעתה: החום, הרכבות הארוכות, האוכל, המים. "אני נוסעת להודו," אמרה.
היא עמדה שלושה ימים בתור באשרם, ונאמר לה שמותר לה לומר לגורו רק שש מילים. "בסדר."
כשהגיעה אליו, שילבה ידיים, הביטה לו בעיניים ואמרה:
"מלווין, זאת אמא. תחזור הביתה!"
בלילה קר וגשום עמד האופה לסגור, כשמשה הקטן נכנס, ספוג מים, עם מטרייה הרוסה. "שני בייגלים לקחת, בבקשה."
"רק שניים?"
"אחד בשבילי ואחד בשביל מרים."
"מרים היא אשתך?"
"מה אתה חושב?" נזף משה. "אמא שלי לעולם לא הייתה שולחת אותי החוצה בלילה כזה! במיוחד בלי סוודר נוסף!"
ליונל לא דיבר עם אמו שבוע שלם, אז התקשר אליה. "שלום אמא! מה שלומך?"
"בסדר, תודה, בסדר," נשמעה התשובה.
"אוי," אמר ליונל, "טעיתי במספר. סליחה על ההפרעה, גברתי!"
יוסף עבר זה עתה את מבחן הנהיגה ושאל את אביו אם יוכל להשתמש באוטו. "תעלה את הציונים, תלמד קצת תורה, תסתפר, ונדבר," אמר האב.
חודש אחר כך שאל יוסף שוב. "אני גאה בך," אמר האב. "הציונים עלו ולמדת. אבל לא התספרת."
אמר יוסף: "אבא, לשמשון היה שיער ארוך, לאברהם היה שיער ארוך, לנח היה שיער ארוך, אפילו למשה היה שיער ארוך."
"נכון," אמר האב, "והם הלכו ברגל לכל מקום."
בחנוכה אחד החליטה אמא להפסיק לרדוף אחרי הילדים בעניין מכתבי התודה. וכך קרה שסבתא לא שמעה מילה על הצ'קים הנדיבים שנתנה להם.
השנה שאחרי הייתה שונה. סבתא סיפרה בגאווה לחברתה: "הילדים באו אליי בעצמם להגיד תודה!"
"איזה יופי! מה השתנה?"
"אה, פשוט," אמרה סבתא. "השנה לא חתמתי על הצ'קים."
המורה שמה לב שג'יי נראה מדוכדך. "מה קרה, ג'יי?"
"אמא שלי בבית החולים ואבא שלי בתחנת המשטרה."
"אוי, כל כך צר לי, יקירי. רוצה ללכת הביתה?" ג'יי אמר שכן ויצא.
המורה פנתה לכיתה. "למה אבא של ג'יי בתחנת המשטרה ואמא שלו בבית החולים?"
"כי אבא שלו שוטר," אמר חבר לכיתה, "ואמא שלו אחות."
שתי נשים שלא התראו שנים נפגשו ברחוב.
"מה שלום הבת שלך, זאת שהתחתנה עם הכירורג?"
"הם התגרשו."
"אוי, כל כך צר לי."
"אבל אחר כך היא התחתנה עם עורך דין."
"מזל טוב!"
"גם הם התגרשו. אבל עכשיו הכול בסדר. היא נשואה לרואה חשבון מצליח מאוד."
הראשונה הנידה בראשה. "מממ, כל כך הרבה נחת מבת אחת..."
משה'לה ושלומי'לה, חברים הכי טובים, שוחחו בהפסקה.
"אני ממש מודאג," אמר שלומי'לה. "אבא שלי עובד שתים עשרה שעות ביום כדי לתת לי בית נחמד ואוכל טוב. אמא שלי מנקה ומבשלת בשבילי כל היום. אני חולה מדאגה!"
"על מה יש לדאוג?" אמר משה'לה. "נשמע שסידרת את עצמך!"
"מה אם הם ינסו לברוח?"
קוורטרבק יהודי באוניברסיטת מישיגן הזמין את הוריו, מהגרים, לראות אותו משחק. הם לא הבינו מה הבן שלהם עושה באוניברסיטה, אבל התפקעו מגאווה.
מקו החמישים יארד הם צפו באימה כששחקנים ענקיים ושריריים שוב ושוב נפלו על הבן שלהם. בהפסקה הוא ניגש אליהם. ”נו, אמא ואבא, מה אתם חושבים?“
האב אמר: ”מוישלה, תן להם כבר את הכדור, ואני אקנה לך חדש!“
משה ביקש מחברו חיים להשאיל לו את מכסחת הדשא.
”הייתי שמח,“ אמר חיים, ”אבל הרגע השאלתי אותה לבני.“
”לעולם אל תשאיל שום דבר לילדים שלך,“ אמר משה. ”הם אף פעם לא מחזירים.“
”זה בסדר,“ אמר חיים. ”הסולם שהשאלתי לו הוא לא שלי. הוא של אבא שלי!“
הרב פרידמן שואל את אסתר מה שלום אמה.
"היא אדם קשה, הרב," אומרת אסתר ומספרת לו את כל הבעיות. ואז היא נאנחת. "נו, לכולנו יש בעיות."
"בעיות?" אומר הרב. "לפי מה שתיארת, לאמך יש מנוי לשנה שלמה."