סיפורים ובדיחות › בדיחות יהודיות ›
בדיחות יהודיות: נישואין · חלק 3 מתוך 3
בדיחות יהודיות קצרות ונקיות, מקובצות לפי נושא.
חתן וכלה פגשו את הרב כדי למלא את הניירת לקראת החתונה. החתן קרא בקול את השאלות. השאלה האחרונה הייתה: "האם אתה נכנס לנישואין מרצונך החופשי?"
הוא לא ידע מה לענות והסתכל על ארוסתו.
"תכתוב כן," אמרה.
אישה קשישה ביקשה מצייר לצייר את דיוקנה. "תצייר אותי עם עגילי יהלום, שרשרת פנינים, צמידי אזמרגד וסיכת רובי."
"אבל את לא עונדת אף אחד מהם," אמר הצייר.
"אני יודעת," אמרה. "אם אמות לפני בעלי, הוא בטח יתחתן מחדש מיד. אני רוצה שהאישה החדשה תשתגע בחיפושים אחרי התכשיטים."
אברהם נכנס לחנות כלבו ופנה ישר למחלקת הבשמים. "היום יום ההולדת של אשתי, ואני רוצה בקבוק בושם צרפתי יפה."
"איזו הפתעה נעימה תהיה לה," אמרה המוכרת.
"בהחלט," אמר אברהם. "היא מצפה לשרשרת יהלומים."
חיים שכב בבית החולים אחרי התקף לב, ואשתו ינטה לצדו. לאט לאט התעורר. "ינטה, את זוכרת את הניתוח של התוספתן?"
"בטח."
"ישבת ליד המיטה שלי."
"איפה עוד הייתי יכולה להיות?"
"ואת ניתוח הבקע הדחוף, כשכמעט לא שרדתי?"
"הייתי שם," אמרה ינטה וניגבה דמעה.
"ועכשיו התקף לב, ושוב את לצדי." חיים הרכין מבט. "ינטה, אולי את מביאה לי מזל רע?"
ארבע נשים ישבו מעל קפה והשוו מה בעליהן קנו להן: מעיל פרווה, מכונית ספורט, וילה לקיץ. אחרי כל אחת אמרה גברת לוי: "איזה יופי."
לבסוף פנו אליה. "ומה בעלך קנה לך?"
"הוא שלח אותי לקורס נימוסים."
"ומה למדת?"
"שכשאנשים מדברים שטויות, אומרים: 'איזה יופי.'"
שאלתי חבר מה הוא עושה. "אני עובד על טיפול אקווה-תרמי בקרמיקה ופלדה בסביבה מבוקרת."
התרשמתי מאוד. אחר כך שאלתי עוד כמה שאלות וגיליתי שהוא שוטף כלים, במים חמים, בפיקוח אשתו.
זה היה פסח, ותכננתי לבלות אותו מול משחק כדורגל. לאשתי היו תוכניות אחרות, ומצאתי את עצמי בסדר המשפחתי. כשהחוף היה פנוי, התגנבתי והדלקתי את המשחק.
כעבור כמה דקות אשתי הביאה לי כוס קפה. "מה התוצאה?"
"אפס אפס בסוף הרבע השלישי."
"נו," אמרה. "לא פספסת כלום."
תשמעו, חברים: טעות הקלדה אחת קטנה יכולה להרוס לכם את החיים. כשהייתי בטיול דיג שלחתי לאשתי הודעה רומנטית קצרה, ושיבשתי אות אחת.
עכשיו אני צריך הגנת משטרה כדי להיכנס לביתי. כתבתי: "מותק, כל כך טוב לי כאן, הלוואי שהייתה כאן!" - במקום "הלוואי שהיית כאן".
מקס וסלמה נסעו לאורך המדינה, סלמה ישבה מאחורי ההגה, כשרכב משטרה עצר אותם. "גבירתי, את יודעת שנסעת מהר מדי?"
סלמה, כבדת שמיעה, שאלה את מקס: "מה הוא אמר?"
"הוא אומר שנסעת מהר מדי!"
"אפשר לראות את הרישיון?"
"מה הוא אמר?"
"הוא רוצה לראות את הרישיון!"
השוטר הביט בו. "ניו יורק? הייתי שם פעם. יצאתי לדייט עיוור עם האישה הכי מעצבנת שפגשתי."
"מה הוא אמר?" שאלה סלמה.
"הוא אומר שהוא חושב שהוא מכיר אותך!"
משה הלך לרב עם שאלה. "רבי, האם ראוי שאדם ירוויח מטעותו של אדם אחר?"
"לא, משה. לא ראוי."
"אתה בטוח?"
"בטוח לגמרי."
"אם כך, רבי," אמר משה, "אולי תחזיר לי את מאתיים הדולר ששילמתי לך על שחיתנת אותי לאשתי?"
בלילה אחד מצאה אישה את בעלה עומד מעל עריסת התינוק שלהם. היא צפתה בשקט איך רגשות עוברים על פניו: פליאה, ספק, שמחה, התפעלות.
נרגשת עד עומק לבה, חיבקה אותו. "אתן פרוטה תמורת מחשבותיך," לחשה.
"זה מדהים," אמר. "איך אפשר לבנות עריסה כזאת בשביל 46.50 דולר בלבד?"
שרה והארי חגגו שלושים ושתיים שנות נישואין במסעדה שקטה כשפיה זעירה הופיעה על השולחן שלהם. "על שהייתם זוג מסור כל כך, אמלא לכל אחד מכם משאלה."
"אני רוצה לטייל בעולם עם בעלי היקר," אמרה שרה. פוף! הופיעו שני כרטיסים לשייט מפואר.
הארי חשב רגע. "זה מאוד רומנטי, אבל הזדמנות כזאת לא תחזור. סליחה, אהובתי, אבל המשאלה שלי היא אישה צעירה ממני בשלושים שנה."
הפיה נופפה בשרביטה, ופוף! הארי היה בן תשעים ושתיים.
שרון וטסה נפגשו לקפה. "מה נשמע?" שאלה טסה.
"לא טוב," אמרה שרון. "נדמה לי שסטיבן כבר לא מוצא אותי יפה. ככל שאני מזדקנת, הוא מסתכל עליי פחות."
"אני כל כך מצטערת," אמרה טסה. "דוד שלי אומר שאני נעשית יפה יותר משנה לשנה."
"כן," אמרה שרון, "אבל אל תשכחי, דוד הוא סוחר עתיקות!"
אדם הגיע לתחנת המשטרה וביקש לדבר עם הפורץ שפרץ לביתו בלילה הקודם.
"תקבל הזדמנות בבית המשפט," אמר הקצין התורן.
"לא, לא," אמר האיש. "אני רוצה לדעת איך הוא נכנס בלי להעיר את אשתי. אני מנסה לעשות את זה שנים!"
בתשע בבוקר סיידי מתעוררת ודוחפת קלות את בעלה מלווין. "אוי, יקירי, איזה חלום יפה חלמתי."
"נו, תספרי כבר."
"חלמתי שנתת לי טבעת יהלום יפהפייה של חמישה קראט לכבוד יום הנישואין."
"מזל טוב על החלום."
"אז מה לדעתך זה אומר? מחר יום הנישואין שלנו!"
"סבלנות," אומר מלווין. "הערב כשאחזור הביתה, תביני."
כל היום סיידי לא חושבת על שום דבר חוץ מהטבעת. בערב מלווין מגיש לה חבילה קטנה עטופה. היא קורעת את העטיפה, ובפנים ספר: "פתרון חלומות למתחילים."
שתי נשים קשישות, רות ונעמי, משוחחות על בעליהן מעל כוס תה.
"הלוואי שארני שלי יפסיק לכסוס ציפורניים," אומרת רות. "זה מעצבן אותי כל כך."
"גם שלומי שלי נהג כך," אומרת נעמי. "אבל גמלתי אותו מזה."
"איך? ניסיתי הכול. אפילו שאלתי את חתני הרופא, ושום דבר לא עזר!"
נעמי עונה בחכמת השנים: "החבאתי לו את השיניים."