סיפורים ובדיחות › בדיחות יהודיות ›
בדיחות יהודיות: ישראל · חלק 2 מתוך 2
בדיחות יהודיות קצרות ונקיות, מקובצות לפי נושא.
הביסטרו של איציק בתל אביב היה מלא, כמו תמיד בערב במה פתוחה. להקה ניגנה, ושוקי וחברו דודו ישבו ליד הבמה, לא מרוצים בכלל.
בסוף קרא שוקי לראש הלהקה: "אלו, אפשר לנגן משהו לפי בקשה?"
ראש הלהקה קרן. "בטח! מה שתרצה."
"אז שבו ותשחקו שש-בש," אמר שוקי, "שאוכל לסיים את הארוחה."
ארכאולוג במדבר בישראל מצא ארון ובו מומיה. "מצאתי זה עתה מומיה בת 3,000 שנה של אדם שמת מאי ספיקת לב!" הכריז. בדיקות אישרו זאת.
"איך ידעת שזו אי ספיקת לב?" שאל עיתונאי.
"פשוט. בידו היה פתק שכתוב בו: '10,000 שקל על גוליית.'"
מקס, יושב ראש ועד העובדים בחברה ממשלתית בישראל, פנה אל אסיפת העובדים. ”חברים! הגענו להסכם חדש עם ההנהלה. מעכשיו לא נעבוד חמישה ימים בשבוע.“
”הידד!“ קרא הקהל.
”נסיים בשלוש במקום בארבע.“ ”הידד!“ ”נתחיל בתשע במקום בשבע.“ ”הידד!“ ”נקבל העלאה של 150 אחוז.“ ”הידד!“
”ונעבוד רק בימי רביעי.“
שתיקה. ואז קול מהשורה האחורית: ”בכל יום רביעי?“
ארכאולוגים צרפתים חפרו אלף מטר ומצאו חוט נחושת. "אבותינו היו להם רשת טלפונים!" הכריזו.
האנגלים חפרו אלפיים מטר ומצאו סיב אופטי. "לאבותינו הייתה רשת דיגיטלית עוד לפני הצרפתים!"
הישראלים חפרו חמשת אלפים מטר בשוק בירושלים ולא מצאו כלום. המסקנה: "לפני חמשת אלפים שנה אבותינו כבר היו אלחוטיים."
בתרגיל לילי ישב צנחן ליד סגן צעיר שנראה חיוור למדי.
"מפחד, סגן?"
"לא," אמר הסגן. "מודאג."
"מה ההבדל?"
"אין. זה פשוט נשמע יותר טוב."
הצופר נשמע בחיפה, ואישה מיהרה למקלט. באמצע הדרך שמה לב שבעלה לא מאחוריה.
"סידני, בוא כבר!"
"דקה! אני צריך לקחת את השיניים!"
"עזוב את השיניים!" צעקה. "מה אתה חושב שהם מפילים, כריכי פסטרמה?"
יוסי, מותש אחרי משמרת של עשרים שעות, נעל את עצמו בחוץ מהדירה שלו בתל אביב, אז החנה ברחוב שקט ונרדם. במקרה זה היה מסלול ריצה פופולרי.
דפיקה בחלון העירה אותו. "יש לך שעה?" שאל רץ. "חמש וחצי," אמר יוסי. עד מהרה עוד דפיקה: "חמש ארבעים וחמש."
כדי לקבל קצת שקט כתב יוסי שלט ותלה אותו על החלון: "אני לא יודע מה השעה."
הוא נרדם. ואז שוב דפיקה. רץ התכופף ואמר: "אגב, השעה שש."
אדם נכנס למאפייה ומבקש בייגל. "עשרים דולר," אומר האופה. "עשרים?!" "דולר אחד על הבייגל ותשעה עשר לישראל." האיש לא רוצה להיראות קמצן, ומשלם.
לפני שבת הוא חוזר לקנות חלה. ארבעים דולר. שוב הוא משלם.
ביום שני הוא מבקש עוגת גבינה. שבעים דולר. הפעם נמאס לו. "זה מגוחך! אני רוצה לדבר עם הבעלים!"
"בטח," אומר האופה וקורא לכיוון המשרד: "ישראל! לקוח רוצה לדבר איתך!"
תייר מסין נוחת בנמל התעופה בן גוריון ולוקח מונית לתל אביב. כשהם עוקפים כמה אוטובוסים הוא אומר: "האוטובוסים שלכם כל כך איטיים. בסין האוטובוסים מהירים מאוד." הנהג שותק.
הם עוקפים רכבת. "הרכבת שלכם איטית. בסין הרכבות מהירות מאוד." הנהג שותק.
בתל אביב הוא מביט באנשים ההולכים. "כולם הולכים כל כך לאט. בסין אנשים הולכים מהר מאוד." שוב שתיקה.
במלון אומר הנהג: "זה חמש מאות שקל."
"מה?!" אומר התייר. "בישראל האוטובוסים איטיים, הרכבות איטיות, האנשים איטיים. למה המונה הוא הדבר היחיד שרץ מהר?"
"כי," אומר הנהג, "הוא מיוצר בסין."