סיפורים ובדיחות › בדיחות יהודיות ›
בדיחות יהודיות: ישראל · חלק 1 מתוך 2
בדיחות יהודיות קצרות ונקיות, מקובצות לפי נושא.
איזי כהן רצה לשרת בחיל הים הישראלי, ולכן נפגש עם הפסיכיאטר של החיל. "נניח שאתה מסתכל מהחלון הזה ורואה ספינת קרב מתקדמת ברחוב. מה תעשה?"
"אקח טורפדו ואטביע אותה," אמר איזי.
"ומאיפה תשיג טורפדו?"
"מאותו מקום שבו השגת אתה את ספינת הקרב!"
דייב וסמנתה לוי היו בטיול הראשון שלהם בישראל, עם רכב שכור, מדריכים ולוח זמנים עמוס. בדוכן פלאפל שאל דייב: "מהי הדרך המהירה ביותר לים המלח?"
בעל הדוכן גירד בראשו. "אתה הולך או נוסע?"
"נוסע."
"אז זו הדרך המהירה ביותר!"
דוד עלה מלונדון לישראל. בתל אביב הלך לאופטיקאי: "קשה לי לקרוא. אפשר לבדוק לי את העיניים?"
האופטיקאי הושיב אותו מול לוח האותיות. "אתה יכול לקרוא את השורה התחתונה?"
"לא."
"את זו שמעליה?"
"לא."
"אז את השורה העליונה, בבקשה."
"אני לא יכול."
"אולי אתה קצת עיוור?"
"בשום פנים! פשוט אף פעם לא למדתי לקרוא עברית!"
שמואל, שטס הרבה בין ניו יורק לתל אביב, החליט לנסות את אל על לשם שינוי. הוא נאבק להכניס את תיק היד העצום שלו לתא העליון, כשדיילת אמרה לו שיצטרך להפקיד אותו.
"כשאני טס בחברות אחרות," אמר שמואל בעצבנות, "אין לי את הבעיה הזאת."
היא חייכה. "כשאתה טס בחברות אחרות, גם לי אין את הבעיה הזאת!"
נהג מונית ישראלי לקח את המונית למוסך לתקן בלמים. המכונאי בדק הכול ונענע בראשו. "יש לי חדשות רעות. הבלמים במצב גרוע, זו עבודה גדולה, 6,000 שקל."
"אם כך," אמר הנהג, "עזוב את הבלמים. תתקן לי רק את הצופר!"
שעת העומס בתל אביב, והרכב של איציק מת ברמזור אדום. הנהג שמאחוריו לחץ על הצופר בלי הפסקה.
לבסוף יצא איציק, ניגש אליו ואמר בחיוך: "אני לא מצליח להניע את האוטו. תנסה אתה בשבילי? אני אשב באוטו שלך ואלחץ לך על הצופר."
בבית חולים בתל אביב אחות שואלת כל מאושפז חדש על אלרגיות וקושרת לו צמיד מיוחד כדי שכל הצוות ידע. כששאלה זקנה אחת, היא ענתה שאינה יכולה לאכול בננות.
בהמשך היום יצא בנה, איציק, בסערה מהמחלקה. "מי אחראי שכתבו על אמא שלי 'בננות'?"
שלושה גברים ישבו בחדר ההמתנה של המיילדות בהדסה. רופא אמר לראשון: "מזל טוב! אשתך ילדה רביעייה." אמר האיש: "איזה צירוף מקרים! אני גר בקרית ארבע. ארבע זה ארבע."
רופא אחר אמר לשני: "מזל טוב! שביעייה." "לא ייאמן! אני גר בבאר שבע. שבע זה שבע."
אז השלישי התעלף על הרצפה. הרופאים החיו אותו. "אדוני, מה קרה?"
הוא חייך חלושות. "אני גר במאה שערים."
דייוויד ובטי גולדשטיין טיילו בתרמילים בישראל כשהבחינו במסעדה קטנה בצד הדרך. על הלוח נכתב: "המנה המיוחדת של היום: מרק ירקות, שניצל עוף וירקות על האש." שניהם הזמינו את המיוחדת.
כשהאוכל הגיע, קרא דייוויד למלצר בזעם. "במרק אין ירקות! הירקות לא על האש, הם אפויים! וזה לא שניצל עוף, אלה קציצות!"
המלצר לא התרגש. "חביבי, אתה צודק לגמרי. בגלל זה היא כל כך מיוחדת."
בפינת רחוב סואנת בתל אביב עמדו זקן, זוג מבקרים ובחור ישיבה צעיר וחיכו שהרמזור יתחלף. חסר סבלנות, רץ הצעיר מעבר לכביש נגד התנועה.
הזקן נענע בראשו ואמר לזוג: "תראו אותו. מאות שנים הוא מחכה למשיח, ולרמזור הוא לא מסוגל לחכות."
דייב עלה זה עתה לישראל ועדיין למד איך הדברים עובדים כאן. יום אחד הגיעה אליו "התראה שנייה" בנוסח חריף מרשות המסים: המסים שלו באיחור.
דייב מיהר למשרד, שילם והתנצל: "כנראה פספסתי את ההתראה הראשונה."
הפקיד חייך. "אצלנו לא שולחים התראה ראשונה. גילינו שההתראות השניות עובדות הרבה יותר טוב."
יקר תכנן נסיעה ברכבת מתל אביב לירושלים. שבועות מראש הוא אמר לסוכן הנסיעות בדיוק איפה הוא רוצה לשבת: עם הפנים לכיוון הנסיעה.
ביום הנסיעה הכול היה מושלם, חוץ מזה שהמושב שלו פנה אחורה. כשהגיע לירושלים התקשר בכעס לסוכן.
הסוכן התנצל ושאל: "למה לא ביקשת מהנוסע שמולך להחליף איתך?"
"הייתי מבקש," אמר יקר, "אבל המושב היה ריק."
אייב ביקר בישראל לראשונה. נהג המונית היה ידידותי ומלא עצות, אז אייב שאל: "תגיד, ישראל זה מקום בריא?"
"בטח, מאוד," אמר הנהג. "כשהגעתי לכאן לא יכולתי להגיד אפילו מילה אחת, כמעט לא היה לי שיער, לא היה לי כוח לחצות חדר, ובכל יום הייתי צריך עזרה לצאת מהמיטה."
"מדהים!" אמר אייב. "כמה זמן אתה כאן?"
"נולדתי כאן."
תייר אמריקאי עמד מול היכל התרבות על שם מן בתל אביב, לפני קונצרט של הפילהרמונית הישראלית, והתפעל מהכניסה המרשימה. "הוא נקרא על שם תומאס מאן, הסופר המפורסם?" שאל את חברו.
"לא, על שם פרדריק מן מפילדלפיה."
"לא שמעתי עליו. מה הוא כתב?"
"צ'ק."