פרשת ויחי
בראשית · Genesis 47:28-50:26
פרשת ויחי
יעקב חי את שבע עשרה שנותיו האחרונות במצרים. כשקרבים ימיו למות, הוא משביע את יוסף לקברו בארץ כנען עם אבותיו. כשיוסף מביא את בניו מנשה ואפרים, יעקב מברך אותם, משכל את ידיו ושם את ימינו על ראש אפרים הצעיר, ואומר שבהם יברך ישראל לאמר: ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה. יעקב אוסף את שנים עשר בניו ונותן לכל אחד ברכה המתאימה לאופיו, ובכלל זה ההבטחה שלא יסור שבט מיהודה. הוא נפטר בן מאה ארבעים ושבע. יוסף ואחיו, יחד עם מחנה כבד ממצרים, מביאים אותו למערת המכפלה. לאחר מכן חוששים האחים שיוסף ינקום בהם, אך הוא מרגיע אותם: אתם חשבתם עליי רעה, אלוקים חשבה לטובה. יוסף חי מאה ועשר שנים ומשביע את בני ישראל להעלות את עצמותיו לארץ המובטחת.
לקח להיום
בכל ליל שבת מברכים הורים את בניהם בברכה ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה, ואת בנותיהם כשרה, רבקה, רחל ולאה. אפרים ומנשה היו הראשונים מנכדי יעקב שגדלו במצרים, מוקפים בתרבות זרה, ובכל זאת נשארו גאים ונאמנים. הרבי ציין שזו הברכה שכל הורה מייחל לה: ילדים שנשארים חזקים בזהותם בכל מקום שבו הם חיים. יד על ראש הילד וברכה מכל הלב בכל שבת בונות את הכוח הזה.
תורת הרביסיפוררעיונות לשולחן השבתמסה
תורת הרבי
הרבי מלמד שכל יהודי צריך שני כוחות כדי לחיות היטב בעולם שאינו תמיד יהודי: לזכור מאין באנו, וליצור אור בדיוק במקום שבו אנו נמצאים.
הרבי פותח בברכה שיעקב נותן לבני יוסף. יעקב משכל את ידיו ומניח את ימינו על אפרים, הצעיר. יוסף מתנגד, כי מנשה הבכור. יעקב משיב שאפרים יהיה גדול יותר. הרבי שואל: אם מעלת אפרים גבוהה יותר, למה מנשה הוא הבכור בכלל? ולמה הפסוק מדגיש שהבנים נולדו "לך בארץ מצרים עד בֹאי אליך"?
תשובתו היא שיוסף ויעקב צדקו שניהם, כל אחד מנקודת מבטו. יוסף קרא למנשה על שם "כי נשני אלוקים" את עמל בית אביו, וזה מבטא כמיהה להישאר קשור לשורשים. הוא קרא לאפרים על שם "כי הפרני אלוקים בארץ עניי", וזה חוגג הישג בתוך הגלות. הרבי מסביר שאלה שתי דרכים לעבוד את ה' בגלות. דרכו של מנשה שומרת מפני בליעה בסביבה, על ידי זכירת המקור. דרכו של אפרים הולכת רחוק יותר ופועלת להפוך את החושך עצמו לאור. תכלית הירידה לגלות היא העלייה, ולכן המטרה הגדולה יותר היא של אפרים, ולכן נתן לו יעקב קדימה.
הרבי מציין גם דבר מופלא בשני הנערים. אפרים ומנשה נולדו במצרים וגדלו בין המצרים, בלי קשר חיצוני ליעקב, ובכל זאת הראו שהם באמת נכדיו.
מה זה אומר עבורנו: התחילו בכמיהה ל"בית אביכם", וסרבו להיות מעוצבים רק על ידי התרבות שסביבכם. אבל אל תעצרו שם. התכלית היא להאיר את העולם סביבנו בנר מצווה ובאור תורה, עד שגם החושך יזהיר.
סיפור
הרב בן ציון וישדסקי, שניהל אחר כך מוסד חינוך בכפר חב"ד בישראל, מספר את הסיפור הזה על משפחתו בברית המועצות. אחרי חתונתם בשנות השלושים נשלחו הוריו, הרב משה וחאשה וישדסקי, על ידי האדמו"ר השישי של חב"ד לעיר גורקי כדי לחזק חיים יהודיים תחת דיכוי סובייטי. הם עבדו בסתר: שיעורי תורה, בתי ספר, בשר כשר ומקוואות. אחרי המלחמה עברה המשפחה לצ'רנוביץ, שם המשיך משה.
שנים מאוחר יותר עצרה המשטרה החשאית את משה וחאשה על שעזרו לצעירים יהודים שניסו לחצות את הגבול. סוכנים חיפשו בבית המשפחה והילד בן ציון התבונן. משה ניסה להסתיר פתק אל הרבי ובו בקשת ברכה, ואחותו הגדולה של בן ציון בלעה אותו לפני שהסוכנים הספיקו לקרוא. משה נידון לחמש שנות עבודת פרך. במחנה שמר כשרות, נמנע מעבודה בשבת בכך שנתן סיגריות למשגיח, והוגלח בכוח כשסירב לגלח את זקנו. הוא שוחרר ב-1955.
מאוחר יותר שלח משה פתקים מקודדים הממוענים ל"סבא" כדי לשאול את הרבי החדש, הרב מנחם מנדל שניאורסון, אם עליו לבקש לצאת מברית המועצות. הרבי יעץ לו לבקש אשרות יציאה לכל המשפחה. הן ניתנו, והמשפחה הגיעה לישראל בדצמבר 1965. בשנה שלאחר מכן הוזמנו בן ציון ואחיו לבלות את הימים הנוראים עם הרבי.
זו משפחה ששמרה על אמונתה במקום שבו זה היה מסוכן, והמשיכה לבנות שם חיים יהודיים.
רעיונות לשולחן השבת
- שאלו: מה אנחנו עושים במשפחה שמגיע מההורים או מהסבים? מה אנחנו רוצים לשמר לתמיד?
- שאלו: היכן בשבוע שלנו אנחנו מביאים מעט אור למקום שאינו יהודי, כמו העבודה, בית הספר או השכונה?
- לילדים: מנשה זוכר, אפרים בונה. מי מהם אתם היום? האם אפשר להיות שניהם?
- דברו על ברכת הילדים בליל שבת: מה הייתם רוצים לילד שלכם, או לעצמכם?
- שוחחו: האם קשה יותר להחזיק במי שאנחנו או לשתף בזה אחרים? למה?
- למבוגרים: נקבו במסורת אחת מעברה של משפחתכם שהייתם רוצים להחזיר לביתכם.
מסה
בכל ליל שבת מברכים הורים יהודים את בניהם: "ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה". זו בחירה מפתיעה. יעקב בירך שנים עשר בנים משלו. למה אנו בוחרים בשני הנכדים האלה כדוגמה?
תשובת הרבי היא שהם היו הילדים היהודים הראשונים שגדלו כולם בגלות, ונשארו יהודים. זו התקווה של כל הורה בלאפייט, במוראגה, באורינדה ובעולם כולו: שילדינו יחיו בנוחות בעולם הרחב ועדיין יהיו גאים במי שהם.
תורת הרבי נותנת לתקווה הזאת שתי צורות. האחת של מנשה, הזכירה. ילד שמכיר את הסיפורים, השירים והחגים יש לו שורשים. בית עם נרות שבת ומעט מילים בעברית הוא דרך שקטה לומר "מכאן באנו". השנייה של אפרים, הבאת אור אל הסביבה. יהודי בוגר שעובד בחסד, נותן לנזקקים ומדבר ברכות הופך מקום עבודה או שכונה למקום שבו ה' נוכח יותר.
הרבי מלמד ששניהם נחוצים, ושמנשה בא ראשון. לפני שנוכל להאיר, עלינו להיות מושרשים. אבל שורש שלעולם אינו גדל לכיוון השמש אינו ממלא את תכליתו.
יש בזה משהו משחרר. איננו צריכים לבחור בין להיות יהודים לבין להיות חלק מהעולם. תורת הרבי אומרת שתכליתנו בעולם היא להאיר אותו, ואנו עושים זאת בכך שאנחנו בדיוק מי שאנחנו.
אם תרצו שילדיכם, או אתם, תרגישו מושרשים בחיים יהודיים, אתם מוזמנים לשבת בבית חב"ד למורינדה בלאפייט (התקשרו 925-384-7242), או לשיעור התניא ביום רביעי בשעה 1:00 אחר הצהריים בבית הרב (התקשרו לקבלת הכתובת).
שאלות נפוצות
על מה פרשת ויחי?
פרשת ויחי (בראשית מז:כח-נ:כו) מספרת איך יעקב מברך את בני יוסף, אפרים ומנשה, ואחר כך את שנים עשר בניו, ואיך יעקב ואחר כך יוסף נפטרים. היא מסיימת את ספר בראשית. עוד ביעקב אבינו.
מה הרבי מלמד על פרשת ויחי?
הרבי מלמד שמנשה ואפרים הם שתי דרכים לחיות בגלות: לזכור את השורשים, ולהפוך את החושך סביבנו לאור. קראו עוד על ברכת הילדים.
למה מברכים את בנינו להיות כאפרים וכמנשה?
מברכים כך כי הם היו הראשונים מנכדי יעקב שגדלו במצרים, בתרבות זרה, ונשארו נאמנים, ברכה שכל הורה רוצה לילדיו. בנות מתברכות להיות כשרה, רבקה, רחל ולאה. ראו שבת עם ילדים לדרכים להביא את הברכה הביתה.
למידע נוסף
פרשת השבוע: איך קוראים בתורה בכל שבועמהי פרשת השבוע, איך 54 הפרשות מתחלקות לאורך השנה היהודית, ודרכים קלות ללמוד את הפרשה ולשוחח עליה בכל שבוע.
קריאת התורה בבית הכנסת: מתי, למה ואיךמתי קוראים בתורה בבית הכנסת, איך עובד המחזור השבועי, מה קורה בזמן הקריאה, ומה עושים בזמן שהיא מתקיימת.
ההפטרה: מה היא ולמה קוראים אותהמהי ההפטרה, איך התחילה, איך היא קשורה לפרשת השבוע, מי קורא אותה, ומה כדאי לדעת לקראת בר מצווה.