סיפורים ובדיחות › בדיחות יהודיות ›
בדיחות יהודיות: עוד בדיחות · חלק 3 מתוך 8
בדיחות יהודיות קצרות ונקיות, מקובצות לפי נושא.
כמה שבועות אחרי שצעיר התקבל לעבודה, זימן אותו מנהל כוח האדם. "מה פירוש הדבר? אמרת לנו שיש לך חמש שנות ניסיון, ועכשיו מתברר שזו העבודה הראשונה שלך."
"נו," אמר הצעיר, "במודעה שלכם כתוב שאתם מחפשים מישהו עם דמיון."
שרלוק הולמס ודוקטור ווטסון חנו באוהל. באמצע הלילה העיר הולמס את חברו. "ווטסון, הבט למעלה. מה אתה רואה?"
"מיליוני כוכבים."
"ומה זה אומר לך?"
"שעכשיו בערך שתיים בלילה, לפי הכוכבים. שהיום ה-15 בחודש, לפי הירח..."
"ווטסון," אמר הולמס, "זה אומר שמישהו גנב לנו את האוהל."
אדם ניסה בכל כוחו להשתחרר מחובת חבר מושבעים, לעצבנות השופט.
"תגיד לי," נזף השופט, "יש סיבה טובה שאתה לא יכול לשרת?"
"אני לא רוצה להיעדר מהעבודה כל כך הרבה זמן."
"הם לא יכולים להסתדר בלעדיך?"
"כן," הודה האיש. "אבל אני לא רוצה שהם יבינו את זה."
לכל רב יש לפחות אחד כזה, מתפלל שנרדם בדרשה כל שבוע. לרב אחד הייתה תחרות ארוכת שנים עם המתפלל שלו, ובדרך כלל המתפלל ניצח.
בשבת אחת, כשהרב התעצבן מהבעת האושר על פניו של האיש, הרים את קולו: "כל מי שרוצה ללכת לגיהינום, שיקום עכשיו!"
המתפלל התעורר בבהלה, שמע קריאה, והיות שהיה אדם טוב לב קם על רגליו. הוא הביט סביב ואמר: "אני לא יודע על מה אתה מבקש, רבי, אבל נראה שרק שנינו מצביעים בעד."
בשביל אלה מאיתנו שלא מבינים פייסבוק, אני מנסה לעשות חברים באותה שיטה, רק בלי מחשב. כל יום אני הולך ברחוב ומספר לעוברים ושבים מה אכלתי, איך אני מרגיש, מה עשיתי אתמול בלילה ומה אעשה אחר כך. אני מחלק תמונות של המשפחה ושל החתול שלי, וסלפי שלי מול ציוני דרך. אני מקשיב לשיחות שלהם, נותן להם אגודל למעלה ואומר להם שאני "אוהב" אותם.
זה עובד בדיוק כמו פייסבוק! כבר יש לי ארבעה עוקבים: שני שוטרים, חוקר פרטי ופסיכיאטר.
מוסקוביץ ופינקלשטיין ישבו בקפיטריה עם כוס תה. מוסקוביץ בחן את הכוס ונאנח: "אה, ידידי, החיים הם כמו כוס תה."
פינקלשטיין חשב על זה. "אבל למה החיים הם כמו כוס תה?"
"מאיפה אני יודע?" אמר מוסקוביץ. "אני פילוסוף?"
רוז וסיידי היו חברות יותר מחמישים שנה, ועכשיו הפעילות שלהן הצטמצמה למשחק קלפים פעמיים בשבוע. בזמן שרוז חילקה קלפים, אמרה סיידי: "אל תכעסי עליי. אנחנו חברות כל כך הרבה זמן, אבל אני לא מצליחה להיזכר בשם שלך. ניסיתי חמש דקות. בבקשה, תגידי לי איך קוראים לך."
רוז בהתה בה רגע ארוך. "עד מתי את צריכה לדעת?"
שני חברים עמדו להתחיל לשחק גולף כששם אחד לב שלשני יש כדור אחד בלבד. "אין לך כדור רזרבי? מה אם תאבד אותו?"
"זה כדור מיוחד. אני לא אאבד אותו."
"ומה אם הוא ייפול לאגם?"
"הוא צף."
"ומה אם הוא יאבד בין העצים?"
"יש בו משדר איתור."
"ומה אם נשחק עד החשיכה ותפגע בבור חול?"
"הוא זוהר בחושך."
לבסוף, כשהיה מרוצה, שאל החבר: "איפה השגת כדור כזה?"
"מצאתי אותו."
נהג בכביש בטקסס פגע והרג עגל שחצה את הכביש. הוא הלך אל בעל החווה, הסביר מה קרה ושאל כמה שווה החיה.
"בערך 200 דולר היום," אמר בעל החווה. "אבל בעוד שש שנים הוא היה שווה 900. אז הפסדתי 900."
הנהג התיישב, כתב צ'ק על 900 דולר ומסר אותו. "בבקשה. הוא דחוי בשש שנים מהיום."
לראש צוות בבנייה היו עשרה פועלים עצלנים מאוד, אז יום אחד ניסה תחבולה. "יש לי היום עבודה קלה בשביל העצלן שבכם. העצלן ביותר, בבקשה להרים יד."
תשע ידיים עלו.
"למה אתה לא הרמת?" שאל את העשירי.
"יותר מדי טרחה," ענה.
אדם נרדם בבית הכנסת והתחיל לנחור. השמש טפח על כתפו: ”בבקשה, אדוני, אתה מפריע לאחרים.“
”תשמע,“ אמר האיש בכעס, ”שילמתי את דמי החבר לכל השנה, ואני אעשה מה שבא לי!“
”ודאי, אדוני,“ אמר השמש ברכות. ”אבל אתה מונע מכל השאר להירדם.“
ילד קטן החליט שכשיגדל הוא רוצה להיות רב, ולכן הוריו שלחו אותו לראיין את הרב שלהם. ”שאל אותי כל שאלה על הרבנות,“ אמר הרב בהתנשאות.
”טוב,“ אמר הילד, ”חוץ מדרשה של רבע שעה בשבת בבוקר, מה אתה עושה כל השבוע?“
הרב כמעט צעק: ”אתה לא רוצה להיות רב! עם שאלות כאלה, כדאי לך להיות יו״ר בית הכנסת!“
חנה מינתה את עצמה לשומרת המוסר של בית הכנסת, ותמיד תקעה את האף בעניינים של אחרים. כולם סבלו אותה. אבל אז טעתה: היא ראתה יום אחד אחר הצהריים את מכוניתו של משה, חבר חדש, חונה ליד הבר היחיד בעיירה, והכריזה בקול רם שכל מי שעובר שם יידע מה הוא עושה.
משה, איש של מעט מילים, הביט בה רגע והלך. הוא לא הסביר ולא התגונן.
בערב הוא חנה בשקט את מכוניתו מול ביתה של חנה, הלך הביתה ברגל, והשאיר אותה שם כל הלילה.
שני חיילים יהודים שירתו ביפן אחרי המלחמה. בוקר אחד התעורר אחד מהם ואמר ביידיש: ”אייב, שטיי אויף, דער זון שיינט!“ כלומר: ”אייב, קום, השמש זורחת!“
חייל מיחידה אחרת שמע את זה והניד בראשו בהערצה. ”השניים האלה מדהימים,“ אמר. ”עשרה ימים במדינה הזאת, וכבר הם מדברים יפנית!“