ה׳ כסלו תשפ״ז · נרות שבת יום ו׳, 20 בנוב׳ 16:35 · פרשת ויצא
חב״ד למורינדה

פרשת השבוע ›

פרשת ויגש

בראשית · Genesis 44:18-47:27

פרשת ויגש

יהודה ניגש אל יוסף ומתחנן על בנימין. הוא מתאר כיצד נפש אביהם קשורה בנפש הנער, ומציע להישאר עבד תחת בנימין. יוסף אינו יכול עוד להתאפק. הוא מוציא את כל המצרים ואומר לאחיו: אני יוסף, העוד אבי חי? האחים נבהלים ואינם יכולים לענות, אך יוסף מנחם אותם: אלוקים הוא ששלחו לפניהם למחיה. הוא שולח עגלות להביא את יעקב ואת כל המשפחה למצרים. כשיעקב שומע שיוסף חי, תחי רוחו. בדרך אומר לו השם במראות הלילה שלא יירא מרדת מצרימה, כי הוא יהיה עמו. יעקב שולח את יהודה לפניו גושנה להורות את הדרך. יעקב ויוסף נפגשים ומתחבקים. שבעים נפש בית יעקב מתיישבים בארץ גושן. יעקב מברך את פרעה, ויוסף מנהל את מצרים בשנות הרעב.

לקח להיום

לפני בוא המשפחה שלח יעקב את יהודה לפניו גושנה. רש״י מביא את המדרש שיהודה נשלח לתקן שם בית תלמוד שממנו תצא הוראה. הרבי הדגיש שלפני ההתיישבות בכל מקום, הדבר הראשון שיש לבנות הוא מקום של לימוד תורה וחינוך יהודי. למשפחה, לקהילה או לבית חדש, הקצאת מקום וזמן לתורה היא היסוד שמחזק את כל השאר, אפילו בארץ הגלות.

תורת הרביסיפוררעיונות לשולחן השבתמסה

תורת הרבי

הרבי מלמד שדמעות יכולות להקל על הכאב, אך הן אינן בונות דבר, ולכן כשהעבודה היא שלנו, עלינו לפעול ולא רק להיאנח.

הרבי פותח ברגע שבו יוסף ובנימין נפגשים שוב, נופלים זה על צווארי זה ובוכים. חז"ל אומרים שיוסף בכה על שני בתי המקדש שיעמדו בחלקו של בנימין ויחרבו, ובנימין בכה על משכן שילה שיעמוד בחלקו של יוסף ויחרב. הרבי שואל: למה על הצוואר ולא על הראש? למה כל אחד בכה על המקדש של אחיו ולא על שלו? ולמה יעקב לא בכה כלל, אלא קרא קריאת שמע?

תשובתו מתחילה בצוואר. הראש גבוה יותר, אבל הצוואר מחבר, והוא מעביר חיים ומחשבה מהמוח אל הגוף. המקדש הוא כך: תכליתו להוריד את אור השמים אל החיים היומיומיים, וכל אחד מאיתנו עושה זאת בעבודה המעשית של זיכוך התנהגותו.

למה בוכים על המקדש של האחר? כשעולמו של מישהו אחר חרב, דמעות, מילים טובות ותפילה הם מה שאנו יכולים לתת. שובו תלוי בבחירתו שלו. אבל על המקדש שלנו, הבית שלנו, האופי שלנו והחיים היהודיים שלנו, אנחה אינה מספיקה. דמעות עלולות אפילו להפוך למלכודת, כי הן גורמות לנו להרגיש שכבר עשינו את חלקנו. יעקב, שהחזיק בתוך משפחתו את שני המקדשים, לא בכה. הוא קרא קריאת שמע, מסר את עצמו כולו לה', ובכך בנה בפועל.

הרבי מוסיף שהתייאשות איננה התשובה לעולם. כשנאמר למלך חזקיהו שימות, הוא התפלל, ונוספו לחייו חמש עשרה שנה.

מה זה אומר עבורנו: טבעי להרגיש כאב על העולם או על אדם אחר. תנו לו להניע אתכם להתפלל ולעזור. וכשיש דבר שתיקונו עליכם, מערכת יחסים, הרגל, בית עם מעט חיים יהודיים, עשו דבר קונקרטי אחד.

סיפור

סיפור אמיתי זה לקוח מיומנו של רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"צ, הרבי השישי של חב"ד, שמתאר נסיעה בכרכרה עם אביו, האדמו"ר החמישי, רבי שלום דובער.

בדרך לאחוזה בשם סרברינקה עברו על פני שני חסידים שנחו בצד הדרך בעיניים עצומות. אלה היו ר' פרץ ור' מנחם מענדל, מלמדים מבשנקוביץ'. ר' פרץ אמר בקול מאמר חסידות ור' מנחם מענדל הקשיב. הם לא הבחינו כלל בכרכרה שחלפה. האדמו"ר הסביר שהם חוזרים על מאמר שאמר בשבועות. שני האנשים הלכו ברגל לליובאוויטש שלושים ושלוש שנה, מאז 1871, וחזרו הביתה ברגל אחרי החג.

כשהכרכרה הגיעה לכפר רודניה, יצאו לקבל את האדמו"ר רבנים מקומיים, בעלי בתים, שלושה מלמדים וכחמישים תלמידים. הוא ברך אותם ודיבר ארוכות. הוא אמר שהארץ עצמה חיכתה ששני האנשים האלה ישבו וילמדו שם תורה, ושיבח את המלמדים החסידיים כ"אברהמים" של דורותיהם, המכניסים אלוקות לבתי ישראל. אביו, הוסיף, העריך מלמדים אפילו יותר מרבנים.

היומן מסתיים בשקט. בסרברינקה הנפח, ר' גרשון, הגיש לנוסעים מרק וחלב.

שני מלמדים הלכו ברגל לליובאוויטש שנה אחר שנה, כדי להמשיך ללמוד כדי שיוכלו להמשיך ללמד.

רעיונות לשולחן השבת

  • שאלו: האם יש משהו בחדשות או בקהילה שמעורר בנו רצון לבכות? מה אפשר לעשות בנידון, ולא רק להרגיש?
  • שאלו את הילדים: מה ההבדל בין להצטער בשביל חבר לבין לעזור לחבר? האם אפשר גם וגם?
  • דברו על הצוואר: מי במשפחה, בבית הספר או בקהילה הוא "צוואר", שמחבר בין הרעיונות הגדולים לחיי היומיום?
  • שוחחו: יעקב קרא קריאת שמע במקום לבכות. מה אתם אומרים או עושים כשאתם נסערים?
  • בקשו מכל אחד לנקוב במורה אחד שהשפיע עליו, ולומר מה אותו מורה עשה.
  • למבוגרים: האם יש צעד קונקרטי קטן אחד השבוע, שיעור, שיחת טלפון או מצווה, שיהפוך דאגה למעשה?

מסה

בכל משפחה ובכל קהילה יש רגעים שבהם אנו מרגישים את כובד מה ששבור. חבר מתקשה. נכד לא יודע דבר על החיים היהודיים. עולם שנראה כמתפרק. התגובה הראשונה היא דמעות, והדמעות טובות. הן מראות שאכפת לנו.

הרבי מלמד שדמעות הן התחלה ולא סוף. הן מקלות על הכאב, אבל דמעה מעולם לא תיקנה גג. כשהדבר השבור נמצא בחייו של אחר, אנו יכולים להתפלל עבורו, לדבר בנעימות וברכות, ולהיות שם. איננו יכולים לבחור במקומו. אבל כשהדבר השבור הוא שלנו, הזמן שלנו ללימוד, השבת שלנו, הסבלנות שלנו בבית, מבקשים מאיתנו לגלגל שרוולים.

יש בכך אזהרה עדינה. קל להתרגש, לאנוח, לשתף פוסט עצוב ולהרגיש שעשינו משהו. הרבי מציין שדמעות יכולות להטעות אותנו בדיוק כך. התשובה האמיתית קטנה וקשה יותר: שיעור אחד שהשתתפנו בו, שיחה אחת שהתקשרנו, נר אחד שהדלקנו.

יש גם צד מעודד. הרבי מלמד שאסור לנו להתייאש לעולם, כי תפילתו ומאמצו של אדם יכולים לשנות אפילו גזירה שנראית סופית. שני המלמדים מבשנקוביץ' לא חיכו לתנאים מושלמים. הם הלכו, למדו, לימדו, ורבי אמר שהארץ עצמה חיכתה להם.

ביתנו, חינוך ילדינו וקהילתנו הם המקדש שלנו לבנות. בלאפייט, במוראגה ובאורינדה, בית יהודי גדל צעד קונקרטי אחר צעד, וכל צעד נחשב. התחילו השבוע במעשה קטן אחד, ותנו לעצב שלכם להיות הדלק שלו.

אם תרצו לעשות את הצעד הזה יחד עם אחרים, אתם מוזמנים בחום לשבת בבית חב"ד למורינדה בלאפייט (התקשרו 925-384-7242), או לשיעור התניא ביום רביעי בשעה 1:00 אחר הצהריים בבית הרב (התקשרו לקבלת הכתובת).

שאלות נפוצות

על מה פרשת ויגש?

פרשת ויגש (בראשית מד:יח-מז:כז) מספרת איך יהודה ניגש להתחנן על בנימין, יוסף מתוודע לאחיו, ויעקב ומשפחתו יורדים למצרים. עוד במדריך יוסף ואחיו.

מה הרבי מלמד על פרשת ויגש?

הרבי מלמד שבכי יכול להקל על הכאב אך אינו מתקן דבר, ולכן היכן שהעבודה שלנו, עלינו לפעול. יעקב, שקרא קריאת שמע במקום לבכות, מראה לנו איך. ראו גם את המדריך על סליחה ועשיית שלום.

מהו הלקח המרכזי של פרשת ויגש?

הלקח המרכזי הוא להפוך רגש למעשה, בתפילה, בחסד ובצעד קונקרטי אחד. את פרשת השבוע תמצאו בדף הפרשה, ורעיונות ללימוד בלימוד תורה יומי.

למידע נוסף

← מקץויחי ←

כל שבוע, בחינם

קבלו את המייל השבועי

זמני שבת, אירועים קרובים, פרשת השבוע בשתי דקות, מדריך לקריאה, מצווה וחיוך. אפשר להפסיק בכל עת.