ו׳ כסלו תשפ״ז · נרות שבת יום ו׳, 20 בנוב׳ 16:35 · פרשת ויצא
חב״ד למורינדה

סיפורים ובדיחות › בדיחות יהודיות ›

בדיחות יהודיות: תפילה ובית הכנסת · חלק 1 מתוך 2

בדיחות יהודיות קצרות ונקיות, מקובצות לפי נושא.

יהודי ירא שמים שהגיע לגיל 105 הפסיק פתאום לבוא לבית הכנסת. הרב, מודאג מהיעדרותו אחרי כל כך הרבה שנים של נוכחות קבועה, הלך לבקר אותו ומצא אותו בריא לגמרי. "איך זה שאחרי כל השנים האלה כבר לא רואים אותך בתפילה?" שאל הרב. הזקן הנמיך את קולו. "אני אגיד לך, הרב," לחש. "כשהגעתי לגיל 90, ציפיתי שה׳ ייקח אותי בכל יום. אבל אז הגעתי ל-95, אחר כך ל-100, אחר כך ל-105. אז הבנתי שה׳ מאוד עסוק וכנראה שכח ממני, ואני לא רוצה להזכיר לו!"

שתפו את הבדיחה #

איש לבוש בהידור עולה במדרגות של בית כנסת גדול בראש השנה. בדלת הכניסה עוצר אותו מאבטח. "אדוני, אתה חבר בבית הכנסת הזה?" "לא." "קנית כרטיס לתפילות ראש השנה ויום כיפור כאן?" "לא, לא קניתי." המאבטח מתנצל. "אני מצטער, אבל אז אני לא יכול להכניס אותך לבית הכנסת." האיש נואש. "אבל יש לי הודעה חשובה מאוד למר בריאן גולדשטיין. זה עניין בעל חשיבות עליונה, למעשה מקרה חירום. אתה חייב לתת לי להיכנס לדבר איתו!" המאבטח מתרכך. "טוב, טוב, אני אכניס אותך. אבל אם אני תופס אותך מתפלל..."

שתפו את הבדיחה #

עיתונאית אמריקאית בירושלים שמעה על רב זקן שבא לכותל המערבי להתפלל פעמיים ביום, כל יום, יותר מחמישים שנה. כדי לבדוק את הסיפור היא הלכה למקום הקדוש, והנה הוא שם. היא צפתה בו מתפלל כ-45 דקות, וכשפנה ללכת ניגשה אליו. "אני רבקה סמית מ-CNN. אדוני, כמה זמן אתה בא להתפלל בכותל?" "בערך 50 שנה," אמר לה. "מדהים! על מה אתה מתפלל?" "אני מתפלל לשלום בין יהודים לערבים. אני מתפלל שכל השנאה תיפסק, ואני מתפלל שכל הילדים שלנו יגדלו בביטחון ובידידות." "ואיך אתה מרגיש, אדוני, אחרי 50 שנה של זה?" "כאילו אני מדבר אל הקיר!"

שתפו את הבדיחה #

שני דייגים היו בלב ים כשפתאום פרצה סערה נוראה משום מקום. נראה היה שהם עומדים להתהפך, כמעט בלי סיכוי לשרוד. אמר דייג אחד לשני: "כדאי שנתחיל להתפלל!" "מה זאת אומרת להתפלל?" אמר השני. "לא התפללתי לה׳ כבר שנים!" "אז כדאי שתתפלל קצת עכשיו, כי אנחנו צריכים נס כדי לא לטבוע!" וזאת הייתה התפילה שלו: "ריבונו של עולם, אני יודע שלא דיברתי איתך חמש עשרה שנה, אבל אם תחזיר אותי ליבשה בחיים, אני מבטיח שבחמש עשרה השנים הבאות לא אטריד אותך שוב!"

שתפו את הבדיחה #

אדם הולך ביער ופתאום נתקל בדוב. מפוחד עד מוות, הוא רץ כמה שיותר מהר ומתחבא במערה. לחרדתו, הדוב נכנס אחריו, ועכשיו הוא לכוד. הוא עוצם את עיניו ומתחיל לומר "שמע ישראל", בטוח שאלה רגעיו האחרונים.

כשהוא מסיים, הוא פוקח את עיניו ונדהם לראות את הדוב עומד מולו בעיניים עצומות – גם הוא מתפלל. האיש חושב לעצמו: "איזה מזל יש לי, הדוב היחיד בעולם שהוא יהודי! אנחנו משפחה – ניצלתי!" ואז הוא מקשיב טוב יותר לתפילת הדוב: "...המוציא לחם מן הארץ."

שתפו את הבדיחה #

תארו לעצמכם: עיירה קטנה במערב הפרוע, היום החם ביותר אי פעם. ענק של אדם, שני מטר גובה, נכנס לסלון, ניגש לדלפק, מכה עליו באגרופו ונוהם: "שמעתי שיש יהודי בבר הזה." אין תשובה. הוא מכה שוב: "שמעתי שיש יהודי בסלון הזה."

באחת הפינות, חיים הקטן מתחיל לרעוד. "אוי," הוא חושב, "מה אני עושה עכשיו? למה הוא רוצה דווקא אותי? איך הוא בכלל יודע שאני כאן?" בפעם השלישית יורד האגרוף. "בפעם האחרונה – איפה היהודי בבר הזה?" נוהם הענק.

חיים מחליט להודות. "א-א-אדוני, אני חיים, היהודי שאתה מחפש." הענק מסתובב, מביט לחיים ישר בעיניים ואומר, בשקט: "חיים, למה לא יצאת כבר בפעם הראשונה? בוא, מהר, אנחנו צריכים אותך למניין. עוד רגע מתפללים מנחה."

שתפו את הבדיחה #

נעמי, בקי וג'וי באו לבקר את חברתן גיטל, אם לארבעה, שהייתה מרותקת למיטה בגלל כאבי גב. "אוי, איזה צער," נאנחה נעמי. "נכון," הסכימה בקי. "הכאבים, ועכשיו גם הניתוח. איזה צרות." "יקירתי," אמרה ג'וי, והאחרות הנהנו, "אנחנו נתפלל עלייך כל לילה!" אמרה גיטל: "תשטפו לי את הכלים. להתפלל אני יכולה לבד."

שתפו את הבדיחה #

אדם עובר ליד בית כנסת חדש שהוא שוקל להצטרף אליו. הוא רואה מישהו בכניסה ופותח בשיחה. "סליחה, הדרשות של הרב חשובות לי מאוד. אולי תוכל לדרג אותן בשבילי?" "מצטער, ידידי, אבל אני בעצם החזן כאן. פשוט לא יהיה ראוי שאביע דעה." "בסדר. אז לפחות תוכל לספר לי על הנוכחות? כמה אנשים מגיעים אצלכם?" "או, בשבת טובה אנחנו מרדימים 350."

שתפו את הבדיחה #

בוקר אחד, כשפטריק וג׳ון עוברים ליד בית הכנסת הגדול ברחוב גרייט פורטלנד, פטריק שואל: "נו, כמה אנשים לדעתך נמצאים בבית הכנסת הגדול הזה, ג׳ון?"

"בדיוק תשע מאות תשעים ותשעה אלף תשע מאות תשעים ותשעה אנשים," עונה ג׳ון.

"וואו!" אומר פטריק. "איך אתה יודע את זה?"

"כי אתמול בבוקר," עונה ג׳ון, "שמעתי אחד מהם יוצא ואומר לעובר אורח שחסר להם אחד למיליון."

שתפו את הבדיחה #

רוכב יהודי קנה סוס מיהודי אחר. הסוס היה מושלם, אבל אילפו אותו בדרך משונה: הוא רץ רק לפקודה "ברוך ה׳" ועוצר רק לפקודה "שמע ישראל". הקונה שינן את הקוד ונפרד מהמוכר. ב"ברוך ה׳" רם הוא נעץ את עקביו בצידי הסוס ויצא בדהרה.

הבעיה התבררה מהר מאוד: הוא לא זכר את הקוד לעצירת הסוס. הוא ניסה כל מה שעלה בדעתו. "שבת שלום!" "שנה טובה!" שום דבר לא עזר. הסוס טיפס על צוק, והוא ידע שבעוד שניות יעוף מעבר לקצה אל מותו. בייאוש ניסה להיזכר בקוד, ולא הצליח. מול פני המוות עצם את עיניו וזעק את מה שכל יהודי זועק על ערש דווי: "שמע ישראל!" הסוס נעצר בחריקה ממש בקצה הצוק.

הרוכב פקח את עיניו בהיסוס והביט למטה. מזועזע מכמה קרוב היה למוות, הוא קרא בקול: "ברוך ה׳!"

שתפו את הבדיחה #

אחרי שהתחלתי דיאטה חדשה שיניתי את הדרך לחדר הכושר כדי לא לעבור ליד המאפייה האהובה עליי. הבוקר עברתי לידה בטעות, וכשהתקרבתי ראיתי בחלון שלל מעדנים. הרגשתי שזה לא מקרה, אז התפללתי: "ריבונו של עולם, זה בידיך. אם אתה רוצה שאוכל מהמעדנים האלה, תסדר לי חנייה ממש מול המאפייה." ואכן, הוא ענה לתפילתי: בסיבוב השמיני סביב הבלוק, הנה היא.

שתפו את הבדיחה #

איך להישאר בטוחים בעולם של היום:

  1. הימנעו מנסיעה במכוניות: הן אחראיות ל-20% מכל התאונות הקטלניות.
  2. אל תישארו בבית: 17% מכל התאונות קורות בבית. (כבר 37%.)
  3. הימנעו מהליכה ברחובות ובמדרכות: 14% מכל התאונות קורות להולכי רגל. (הגענו ל-51%.)
  4. הימנעו מנסיעה באוויר, ברכבת או בים: 16% מכל התאונות קשורות לאמצעי תחבורה אלה. (זה מביא אותנו ל-67%.)
  5. מתוך 33% הנותרים, 32% מכל מקרי המוות קורים בבתי חולים. יותר מכול, הימנעו מבתי חולים.

ועכשיו תשמחו לשמוע שרק 0.01 אחוז מכל מקרי המוות קורים בבית הכנסת, ואלה בדרך כלל קשורים למחלות קודמות. ההיגיון אומר, אם כן, שהמקום הבטוח ביותר להיות בו בכל רגע נתון הוא בית הכנסת. לימוד תורה בטוח עוד יותר: מספר מקרי המוות בזמן לימוד תורה בבית הכנסת קטן מכדי להירשם בסטטיסטיקה. למען הבטיחות, לכו לבית הכנסת כמה שיותר.

שתפו את הבדיחה #

בשכונה דתית בניו יורק עזב רב את הרבנות ופתח עסק. אחרי כמה שנים של עבודה קשה, כשסוף סוף הרוויח קצת כסף, החליט לקנות מכונית חדשה. ברגע שנכנס לסוכנות המקומית, איש המכירות זיהה אותו. "יש לי בדיוק את המכונית בשבילך!" קרא, בלי להסתיר את שמחתו על שמצא אדם דתי בעליל.

הרב שהפך לאיש עסקים, בחליפה כהה ובזקן ארוך, הביט במוכר בחשש. "למה אתה מתכוון?"

"אהה," אמר המוכר ושפשף את ידיו. "תן לי להראות לך את ההמצאה הטכנולוגית האחרונה: מכונית אמריקאית עם פקודות דיגיטליות ממוחשבות בתכנון ישראלי. אחת ויחידה, אני אומר לך. לא תאמין למראה עיניך." הוא פתח את דלת המכונית החדשה והמבריקה. "שב בבקשה. אתה רואה, למכונית הזאת אין דוושות. נכון: אין דוושת גז ואין דוושת בלם."

"א-אבל איך עוצרים ומתניעים?"

"אה, זה היופי. עם הטכנולוגיה הישראלית הממוחשבת, כל מה שצריך זה לדבר, והמעבד הדיגיטלי הופך את הקול שלך לאות אלקטרוני שאומר למנוע מה לעשות. תכנתו אותה בשביל הצרכן הדתי. כדי להתניע, פשוט תגיד 'ברוך ה׳'." כשהמוכר אמר את המילים, המכונית התחילה לנסוע.

הרב נדהם. "וואו, אני לא מאמין! איך עוצרים?"

"אין בעיה. כל מה שצריך להגיד זה 'שמע ישראל' והמכונית תעצור." כשאמר את המילים, המכונית נעצרה. "פשוט מאוד: 'ברוך ה׳' כדי להתניע, וכשרוצים לעצור, 'שמע ישראל'."

הרב התרשם מאוד וקנה את המכונית בו במקום. הוא נכנס, אמר את מילות הקסם "ברוך ה׳", ועד מהרה היה בדרכו לכביש המהיר. עד מהרה השאיר את העיר מאחור והביט בנוף הכפרי היפה. תוך כדי נסיעה לא שם לב לשלט שאמר שהכביש סגור, והמכונית עלתה על גשר חצי בנוי. "אוי לא! אנחנו עומדים להתרסק!" רגליו חיפשו בלי משים את דוושת הבלם, אבל לא הייתה כזאת.

"מה אני אומר? מה אני אומר?!" בבהלתו לא הצליח להיזכר במה שאמר לו המוכר. ראשו היה ריק, והמכונית התקרבה לקצה הגשר הלא גמור ולצניחה אדירה אל ערוץ בעומק מאות רגל. "זה הסוף," חשב הרב. בהכנה למוות התחיל להכריז על ייחוד ה׳: "שמע ישראל!" ובן רגע המכונית נעצרה בחריקה, חציה נוטה בסכנה מעבר לקצה הגשר.

הרב, רטוב מזיעה, אמר: "ברוך ה׳!!"

שתפו את הבדיחה #

מספרים על טיסה של SAA מלונדון ליוהנסבורג. זמן קצר לפני הנחיתה הודיע הקברניט שבגלל מזג אוויר סוער ביוהנסבורג הטיסה מופנית לקייפטאון. דיילת ראתה איש עם זקן וכיפה מוציא מכיסו ספר קטן עם אותיות מוזרות ומתחיל להתפלל. "איש טיפש," חשבה, "הוא חושב שהתפילות שלו ישפרו את מזג האוויר ביוהנסבורג?" אבל כמה דקות אחר כך הודיע הקברניט שמזג האוויר ביוהנסבורג השתפר והם ינחתו שם בכל זאת.

מלאת חרטה, ניגשה הדיילת אל האיש. "אדוני, אני חייבת לך התנצלות. כשהקברניט הודיע בפעם הראשונה וראיתי אותך מתחיל להתפלל, פקפקתי אם התפילות שלך יעזרו למזג האוויר. ברור שהן עזרו. אנא קבל את התנצלותי."

האיש ענה: "אין צורך להתנצל, גברתי הצעירה. התפילות שלי לא היו על מזג האוויר. את מבינה, אני גר בקייפטאון!"

שתפו את הבדיחה #

← הורים וסביםתפילה ובית הכנסת 2 ←

כל הסיפורים והבדיחות

כל שבוע, בחינם

קבלו את המייל השבועי

זמני שבת, אירועים קרובים, פרשת השבוע בשתי דקות, מדריך לקריאה, מצווה וחיוך. אפשר להפסיק בכל עת.