ו׳ כסלו תשפ״ז · נרות שבת יום ו׳, 20 בנוב׳ 16:35 · פרשת ויצא
חב״ד למורינדה

סיפורים ובדיחות › בדיחות יהודיות ›

בדיחות יהודיות: עוד בדיחות · חלק 5 מתוך 8

בדיחות יהודיות קצרות ונקיות, מקובצות לפי נושא.

סמל מאמן סיים לנזוף בצוער. כשהלך אמר: "מן הסתם כשאמות תבוא לרקוד על הקבר שלי."

"לא אני, סמל," אמר הצוער. "הבטחתי לעצמי שכשאשתחרר מהצבא לא אעמוד יותר בשום תור."

שתפו את הבדיחה #

אחרי עשרים שנות חיסכון הזמין משה מכונית ונאמר לו שתגיע בעוד שנתיים. בדלת הוא חזר. "באיזה שבוע בדיוק?"

המוכר בדק. "בשבוע הזה."

משה חזר שוב. "ובאיזה יום?"

"ביום חמישי," אמר המוכר, קצת מוטרד.

שוב בדלת: "בבוקר או אחר הצהריים?"

"אחר הצהריים!" התפרץ המוכר.

"תודה לאל," אמר משה. "בבוקר מגיע האינסטלטור."

שתפו את הבדיחה #

גנרל נשא הרצאה בפני קצינים זרים ובילה שלוש דקות בסיפור הבדיחה האהובה עליו. המתרגם שלו תרגם אותה בשמונה מילים בערך, וכל האולם פרץ בצחוק.

אחר כך שאל הגנרל: "איך תרגמת בדיחה כל כך ארוכה כל כך מהר?"

"ובכן, אדוני," אמר המתרגם, "חשבתי שלא יבינו את הפואנטה, אז אמרתי: 'הגנרל סיפר בדיחה. בבקשה לצחוק.'"

שתפו את הבדיחה #

המנכ"ל עמד מול מגרסת הנייר ונראה מבולבל.

"צריך עזרה?" שאלה מזכירה שעברה שם.

"כן, איך זה עובד?"

"פשוט," אמרה, והכניסה פנימה את הדו"ח העבה שלו.

"תודה," אמר המנכ"ל. "אבל איפה יוצאים העותקים?"

שתפו את הבדיחה #

בקפטריה צפופה היה שלט: "שימו לב לכובע ולמעיל." מאיר לקח את זה ברצינות. כל דקה הסתובב לאחור, כמעט נחנק מהאוכל.

חברו משה המשיך לאכול ברוגע. לבסוף אמר: "טיפש, תפסיק לשמור על המעילים שלנו!"

"אני שומר רק על שלי," אמר מאיר. "שלך נעלם לפני חצי שעה."

שתפו את הבדיחה #

סופר מפורסם שימש מנחה בערב ספרותי. הוא ביקש מפרופסור לספרות אנגלית להסתפק בעשר דקות.

"עשר דקות!" מחה הפרופסור. "איך אוכל לספר להם בעשר דקות את כל מה שאני יודע על הספרות האנגלית?"

"אדוני," אמר הסופר, "אני ממליץ לך לדבר לאט מאוד."

שתפו את הבדיחה #

"ג'יימס," אמרה הדוכסית, "כמה זמן אתה אצלנו?"

"כשלושים שנה, גבירתי."

"לפי הרישומים שלי נשכרת כדי לטפל בכלב."

"כן, גבירתי."

"ג'יימס, הכלב הזה מת לפני עשרים ושבע שנה!"

"כן, גבירתי," אמר ג'יימס. "מה תרצי שאעשה עכשיו?"

שתפו את הבדיחה #

אדם שכר עגלה ועגלון לטיול. בעלייה התלולה הראשונה אמר העגלון: "כולם יורדים, צריך לעזור לסוס למשוך." בפסגה: "כולם יורדים, צריך לעזור לסוס לרדת לאט." זה חזר שוב ושוב.

לבסוף הגיעו, עייפים ומכוסי אבק. הנוסע אמר: "אני מבין למה אתה יצאת לדרך, זו הפרנסה שלך. ואני יודע למה באתי אני. אבל תגיד לי, בשביל מה הבאנו את הסוס?"

שתפו את הבדיחה #

המשא ומתן בין העובדים למעסיק נתקע. הנציגים טענו שאיש לא מנצל לרעה את ימי המחלה. בבוקר אחד הניף נציג החברה עיתון. "האיש הזה התקשר אתמול להודיע שהוא חולה!"

בעמוד הספורט הופיעה תמונתו של העובד, שזה עתה זכה בטורניר גולף מקומי בתוצאה מצוינת.

החדר שתק, עד שנציג העובדים אמר: "וואו. תארו לכם איזו תוצאה היה מקבל אילו לא היה חולה!"

שתפו את הבדיחה #

ארתור, בן תשעים, שיחק גולף כל יום מאז שפרש. יום אחד חזר הביתה זעוף. "אני מפסיק לשחק גולף. הראייה שלי כל כך גרועה שאני לא רואה לאן הכדור הולך."

אשתו אמרה: "קח איתך את אחי. הוא בן מאה ושלוש, אבל הראייה שלו מושלמת."

למחרת הכה ארתור את הכדור וצמצם עיניים לאורך המסלול. "ראית לאן זה הלך?"

"כמובן," אמר האח. "הראייה שלי מושלמת."

"אז איפה זה?"

"אני לא זוכר."

שתפו את הבדיחה #

אחרי משחק גולף המכונית של שמואל לא נדלקה, והטרמפ היחיד הביתה היה עם גולדברג, שמואל לא סבל אותו כי אף פעם לא הפסיק להתרברב. "אשמח לעזור," אמר גולדברג. "ותיסע ברולס רויס החדשה שלי!"

שמואל התפעל מהמכשירים. "מה זה?"

"ה-GPS שלי."

"ומה המספרים האלה?"

"המחשב המובנה," אמר גולדברג והוסיף בשחצנות, "אני מניח שמעולם לא נסעת ברולס רויס?"

"נסעתי," אמר שמואל. "רק לא במושב הקדמי."

שתפו את הבדיחה #

הבוס חזר מארוחת צהריים במצב רוח מצוין וכינס את העובדים כדי לשמוע כמה בדיחות שלמד. כולם פרצו בצחוק גדול, חוץ מצעירה אחת.

"מה קרה?" אמר הבוס. "אין לך חוש הומור?"

"אני לא חייבת לצחוק," אמרה. "אני עוזבת ביום שישי."

שתפו את הבדיחה #

בעשר בלילה צלצל הטלפון בביתו של ד"ר כהן. "זה ד"ר גולדברג," אמרה אשתו. "אני מקווה שזה לא מקרה חירום נוסף."

"אל תדאג, הכול בסדר," אמר ד"ר גולדברג. "אני כאן עם ד"ר כץ וד"ר שוורץ. אנחנו משחקים פוקר וחסר לנו רביעי. רוצה להצטרף?"

"כן, בהחלט," אמר ד"ר כהן בקול רציני. "אני יוצא מיד."

"מה קרה?" שאלה אשתו.

"זה חמור מאוד," אמר ד"ר כהן. "כבר זימנו שלושה רופאים."

שתפו את הבדיחה #

סימור קפלן, חייט מניו יורק, חסך כסף לנסיעה אל העיירה ברוסיה שבה נולד. לא היה לו דרכון, והוא קנה אחד בחמישה עשר דולר מאדם ש"מבין בדברים כאלה". "תזכור," הזהיר אותו האיש, "שמך עכשיו יצחק ליבוביץ. תשכח את השם האמיתי שלך ותהיה בסדר."

סימור חזר על השם כל הדרך עד הגבול. שם פקיד חמור סבר בחן את התמונה, בחן את סימור ושאל: "שם?"

סימור היה כל כך מבוהל שראשו התרוקן. "שמי... שמי... נו, אני..."

"נו, בטח אתה יודע את שמך!"

"אדוני," התחנן סימור, "תקרא לי איך שתרצה, רק בבקשה, אל תקרא לי סימור קפלן!"

שתפו את הבדיחה #

← עוד בדיחות 4עוד בדיחות 6 ←

כל הסיפורים והבדיחות

כל שבוע, בחינם

קבלו את המייל השבועי

זמני שבת, אירועים קרובים, פרשת השבוע בשתי דקות, מדריך לקריאה, מצווה וחיוך. אפשר להפסיק בכל עת.