סיפורים ובדיחות › בדיחות יהודיות
הקבלה היא שקובעת
ג׳ו גרינברג היה מעשירי העיר. לכל ארגון צדקה שהתקשר אליו, דפק על דלתו או שלח לו מכתב בקשה, הייתה לו תמיד אותה תשובה: "בקרוב, בקרוב. אל תדאגו, עוד תראו." חודש אחרי חודש, שנה אחרי שנה, ג׳ו התעשר יותר ויותר, אבל תשובתו לא השתנתה: "בקרוב, בקרוב. אל תדאגו, עוד תראו."
בשיבה טובה ג׳ו נפטר. הוא מעולם לא קיים אף אחת מהבטחותיו הרפויות. למעשה, הוא לא נתן פרוטה אחת לצדקה בכל חייו.
כשהגיע לשערי שמים, השומרים בדקו את רשימת מעשיו הטובים. "ומה עם כל ה׳בקרוב, בקרוב׳ וה׳עוד תראו׳ שאמרת לארגוני הצדקה, לבתי הכנסת ולישיבות?" שאלו.
"אין בעיה," אמר ג׳ו, שלף בשלווה את פנקס הצ׳קים שלו והתחיל לכתוב צ׳קים לכל ארגון שאי פעם פנה אליו. "אני מסדר הכול מיד," הכריז בביטחון.
"מצטער," אמר המלאך. "כאן למעלה אנחנו מקבלים רק קבלות."
עוד: בדיחות יהודיות
- דוד חולץ אחרי עשרים שנה לבדו על אי בודד. "איך שרדת? איך שמרת על שפיות?" שאלו המחלצים…
- תלמיד חכם צעיר מניו יורק הוזמן לכהן כרב של קהילה קטנה וותיקה בשיקגו. כבר בשבת הראשונה שלו…
- יוסי הקטן ומשפחתו אכלו ארוחת ערב אצל סבתא. כשכולם התיישבו הוגש האוכל, וברגע שיוסי קיבל את…
- טליה רוזנברג, אמא צעירה, הכינה ארוחת בוקר לשני בניה הקטנים, מוישי בן החמש ושמואלי בן…

