סיפורים ובדיחות › סיפורים על הרבי
תהיה שחקן, לא אוהד
היה זה ליל חורף קר בשנת 1955 כשהרב שמשון סטוק הכניס מכר קרוב ואת בנו, שעמד לחגוג בר מצווה, אל 770 איסטרן פארקוויי, המרכז העולמי של חב"ד ליובאוויטש. הם באו לקבל ברכה מהרבי מליובאוויטש. באותן שנים, לפני שנער הגיע לגיל שלוש-עשרה, היה נכנס ליחידות, פגישה פרטית עם הרבי, כדי לקבל את ברכתו לפני בר המצווה. הרבי לא תמיד נכנס לשיחה עם נערי בר המצווה, אבל יש אינספור סיפורים על הרבי שבחן אותם במה שלמדו.
הרבי בירך בקצרה את הנער שיגדל להיות מקור גאווה לעם היהודי ולמשפחתו. ואז הפתיע הרבי את שלושת האמריקאים שבחדר כששאל את הנער: "אתה אוהד בייסבול?"
נער בר המצווה ענה שכן.
"יאנקיז או דודג'רס?" דודג'רס, ענה הנער.
"לאבא שלך יש אותה תחושה כלפי הדודג'רס כמו לך?" לא.
"הוא לוקח אותך למשחקים?" ובכן, מדי פעם אבא שלו לוקח אותו למשחק. הם היו במשחק לפני חודש.
"איך היה המשחק?" שאל הרבי. מאכזב, הודה בן השלוש-עשרה. בסיבוב השישי הדודג'רס הפסידו תשע-שתיים, אז החליטו ללכת.
"גם השחקנים עזבו את המשחק כשאתם הלכתם?"
"רבי," קרא הנער בהפתעה, "השחקנים לא יכולים לעזוב באמצע המשחק!"
"למה לא?" שאל הרבי. "תסביר לי איך זה עובד."
יש שחקנים ויש אוהדים, הסביר אוהד הבייסבול. האוהדים יכולים ללכת מתי שהם רוצים; הם לא חלק מהמשחק, והמשחק יכול להימשך בלעדיהם, וגם נמשך. אבל השחקנים חייבים להישאר ולנסות לנצח עד שהמשחק נגמר.
הרבי חייך אל הנער. "במשחק החיים," הסביר, "יש שני סוגי אנשים. יש כאלה שרק צופים מהיציע, אבל לעולם לא נעשים חלק מהמשחק. זה הלקח שאני רוצה שתיקח לחיים," אמר הרבי בחיוך. "אתה יכול להיות אוהד או שחקן. תבלה את חייך כשחקן."
מקור: Chabad.org, 'אוהדים ושחקנים'; COLlive (דוד זקליקובסקי, Hasidic Archives)

