ה׳ כסלו תשפ״ז · נרות שבת יום ו׳, 20 בנוב׳ 16:35 · פרשת ויצא
חב״ד למורינדה

פרשת השבוע ›

פרשת ראה

דברים · Deuteronomy 11:26-16:17

פרשת ראה

משה אומר: ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה; את הברכה אשר תשמעו אל מצוות השם. כשישראל ייכנסו לארץ, יש לתת את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל. קרבנות יובאו רק במקום אשר יבחר השם, ויש לאבד את כל מקומות עבודת האלילים. בשר מותר לאכול בכל מקום, אך לא את הדם. התורה מזהירה מפני נביא שקר ומפני מסית לעבודה זרה. בנים אתם להשם אלוקיכם, אומר משה, וחוזר על דיני בהמות, עופות ודגים כשרים. הפרשה מלמדת את דיני המעשרות, שמיטת כספים בשנה השביעית, ומצוות הצדקה: פתוח תפתח את ידך לאחיך לעניך ולאביונך בארצך. עבד עברי יוצא לחופשי עם הענקה נדיבה. הפרשה מסתיימת בשלושת הרגלים, פסח, שבועות וסוכות, ובציווי ושמחת בחגך.

לקח להיום

פרשה זו מצווה: לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון; כי פתוח תפתח את ידך לו. הרבי עורר לתת צדקה בכל יום חול, ולהעמיד קופת צדקה בכל בית, משרד ואפילו בחדרו של כל ילד. חז״ל מלמדים שגדולה צדקה שמקרבת את הגאולה. נתינה קבועה, אפילו מטבע קטן, מחנכת את הלב להיות פתוח, ומזכירה לנו שמה שיש לנו הופקד בידינו על ידי השם כדי שנחלוק בו.

תורת הרביסיפוררעיונות לשולחן השבתמסה

תורת הרבי

הרבי לימד שיש קשר בין קריאת התורה ללוח השנה: פרשת ראה נקראת בראשית חודש אלול, ולכן זו העת לתת צדקה בראש ובראשונה.

פרשת ראה נפתחת במילים "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה", ובה המצווה לפתוח את ידנו לנזקק. היא נקראת בשבת שבה מברכים את חודש אלול, או בראש חודש אלול עצמו. תורת החסידות מלמדת שכל פרשה מדברת אל הזמן שבו אנו קוראים אותה. אם כן, מדוע צדקה היא המסר המיוחד של אלול?

התשובה נשענת על הרמב"ם. תקיעת השופר בראש השנה, הוא כותב, היא קריאה להתעורר ולהשתפר. הוא גם מלמד שכל אחד מאיתנו צריך לראות את עצמו, ואת העולם כולו, כמאוזן בין זכויות לעוונות, כך שמעשה טוב אחד יכול להכריע את הכף לטובה עבורנו ועבור כולם. לכן נוהגים להרבות בנתינה ובמעשים טובים ככל שהשנה החדשה מתקרבת. עלינו לחזק את כל התורה והמצוות בעת הזאת, אבל לפי תורת הרבי, צדקה באה קודם.

מה זה אומר לנו: אלול הוא זמן להחלטות קטנות וקונקרטיות, לא רק לרגשות גדולים. מטבע ביום חול בקופת הצדקה, צ'ק לעמותה שאנו סומכים עליה, החלטה משפחתית לתת סכום קבוע: כל אלה מעשים שיכולים להכריע את הכף. איננו צריכים להרגיש מושלמים כדי להתחיל. אנו פשוט נותנים, והנתינה עצמה משנה אותנו.

ראו גם המדריך שלנו על צדקה ועל חודש אלול.

סיפור

סיפור ידוע, המופיע בספר הקלאסי "פנינים יקרים"; את פרטיו אי אפשר לאמת.

אדם שהיה פעם עשיר נפל לעוני. עוני ומחלה פקדו אותו ואת משפחתו, והוא הלך אל אחד מאנשי הקהילה האמידים כדי לתאר את מצוקתו. העשיר התרגש מאוד ונתן לו תרומה נדיבה.

העני הודה ויצא. אבל העשיר רץ אחריו והגיש לו סכום נוסף. האיש התפלא. למה מתנה שנייה?

העשיר הסביר שצדקה צריכה להינתן בשמחה ובנדיבות, כי הכסף שייך לה', לא לנותן. הוא הודה שהמתנה הראשונה לא הייתה אך ורק לשם המצווה. הוא התרגש ממצבו של האיש וחש כאב בעצמו, וחלק ממניעיו היה להקל על אי־הנוחות של עצמו. המתנה השנייה, אמר, ניתנה אך ורק לשם המצווה.

הסיפור מסופר בהקשר לפסוק בפרשתנו: כשאתה נותן לנזקק, "וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ". אם הלב כואב, מלמד הסיפור, אפשר לתת פעם שנייה, אך ורק לשם המצווה.

רעיונות לשולחן השבת

  • שאלו כל אחד: האם נתתם פעם כי חשתם אי־נוחות, ואחר כך הרגשתם שמחה גדולה יותר כשנתתם שוב? מה היה ההבדל?
  • לילדים: אם היה לכם מטבע אחד לתת היום, למי הייתם נותנים ולמה? נשים יחד מטבע בקופת הצדקה לפני שבת.
  • למבוגרים: הפרשה אומרת "פתח תפתח את ידך". מה מונע מהידיים שלנו להיפתח, ומה עוזר?
  • דונו: האם עדיף לתת הרבה פעם אחת, או סכום קטן בכל יום? מדוע הרבי עודד נתינה קבועה?
  • שיחה: ראה מתחילה ב"ברכה וקללה", והבחירה בידינו. היכן בשבוע שלנו אנו רואים בחירה כזאת?
  • נסו זאת: החליטו כמשפחה על סכום שבועי קבוע לצדקה, ותנו לילדים לבחור לאן הוא הולך. ראו צדקה כמשפחה.

מסה

נתינה אינה פשוטה כפי שהיא נשמעת. רובנו הכרנו את שני סוגי הנתינה. סוג אחד נובע מאי־נוחות: אנו רואים את מצוקת הזולת וזה כואב לנו, והנתינה היא דרך לעצור את הכאב. הסוג השני נובע מבהירות: אנו יודעים שמה שיש לנו הופקד בידינו, ואנו נותנים כי זה הדבר הנכון לעשות בו.

שני הסוגים עוזרים למקבל. אבל סיפור המתנה השנייה רומז שיש דרגה גבוהה יותר, והתורה עצמה רומזת לה כשהיא אומרת שלבנו לא ירע כשאנו נותנים. מצווה שנעשית רק כדי להקל על הרגשתנו היא אמיתית, אבל היא במידה מסוימת עניין שלנו. מצווה שנעשית לשמה מאפשרת למקבל להיות במוקד.

תורת הרבי על אלול מתאימה למחשבה הזאת. כשאנו נותנים באופן קבוע, גם סכומים קטנים, אנו מאמנים את עצמנו לתת בלי צורך ברגע דרמטי של כאב או רחמים. הנתינה הופכת לחלק מהיום, כמו ארוחה או תפילה. מטבע שנופל לקופת צדקה ביום שלישי רגיל הוא סימן שהנתינה הפכה להרגל של הלב ולא לתגובה.

יש גם לקח מלא תקווה בתמונת הרמב"ם של עולם המאוזן בין זכויות לעוונות. שום דבר אינו קטן מדי. מעשה נדיב אחד, מילה טובה אחת, החלטה אחת לעזור, עשויים להיות המעשה שמטה הכול לטובה. ככל שהשנה החדשה מתקרבת, זה רעיון עוצמתי: איננו אף פעם רק צופים מהצד.

אם תרצו לתת בדרך שעוזרת לקהילה שלנו בלאפייט, מוראגה ואורינדה, או פשוט לשוחח על בניית הרגל קבוע של נתינה, התקשרו 925-384-7242 והצטרפו אלינו לשבת בחב"ד למורינדה בלאפייט, או לשיעור התניא בימי רביעי בשעה 1:00 אחר הצהריים בבית הרב (התקשרו לכתובת).

שאלות נפוצות

על מה פרשת ראה?

פרשת ראה (דברים יא:כו-טז:יז) מציבה לפני ישראל ברכה וקללה, מלמדת את דיני בהמות כשרות, מעשרות ושנת השמיטה, מצווה עלינו לתת צדקה, ומסתיימת בשלוש הרגלים.

מה הרבי מלמד על פרשת ראה?

הרבי מלמד שמכיוון שפרשת ראה נקראת בראשית אלול, זו העת לתת צדקה בראש ובראשונה, שכן מעשה טוב אחד יכול להכריע את הכף עבורנו ועבור העולם.

מהו הלקח המרכזי של פרשת ראה?

אנו חופשיים לבחור בברכה, ודרך מעשית לבחור בה היא לפתוח את היד לנזקקים, לתת בשמחה ובקביעות. ראו מעשר לדרך הקלאסית לתת עשירית.

למידע נוסף

← עקבשופטים ←

כל שבוע, בחינם

קבלו את המייל השבועי

זמני שבת, אירועים קרובים, פרשת השבוע בשתי דקות, מדריך לקריאה, מצווה וחיוך. אפשר להפסיק בכל עת.