ה׳ כסלו תשפ״ז · נרות שבת יום ו׳, 20 בנוב׳ 16:35 · פרשת ויצא
חב״ד למורינדה

פרשת השבוע ›

פרשת פינחס

במדבר · Numbers 25:10-30:1

פרשת פינחס

השם גומל לפנחס, נכד אהרן, על קנאתו שעצרה את המגפה, ונותן לו את בריתו שלום וברית כהונת עולם לזרעו. ישראל מצטווים לצרור את המדיינים. מניין חדש נערך בערבות מואב, ונמנים 601,730 איש, והארץ תחולק לשבטים בגורל, לפי גודלם. חמש בנות צלפחד, שלא היו להן אחים, באות לפני משה ומבקשות לרשת את חלק אביהן בארץ. השם אומר: כן בנות צלפחד דוברות, וניתנים דיני הירושה. השם אומר למשה לעלות אל ההר ולראות את הארץ שלא ייכנס אליה. משה מבקש מהשם למנות איש על העדה, כדי שלא תהיה כצאן אשר אין להם רועה, ויהושע נבחר; משה סומך את ידיו עליו לפני אלעזר וכל העדה. הפרשה מסתיימת בקרבנות התמיד, השבת, ראש החודש וכל מועד.

לקח להיום

בנות צלפחד אהבו את ארץ ישראל ולא רצו לוותר על חלקן בה. בקשתן הכנה הביאה לפרשה חדשה בדיני התורה. הרבי הצביע עליהן כדוגמה לאמונה העמוקה וליוזמה של נשות ישראל, ולכך שקול כן אחד יכול להביא ברכה לכל העם. כשאכפת לנו מדבר שבקדושה, אל לנו לשתוק. שאלה, לימוד ופעולה מתוך שכנוע יכולים לפתוח דלתות חדשות לרבים.

תורת הרביסיפוררעיונות לשולחן השבתמסה

תורת הרבי

הרבי מלמד שהקשר שלנו עם ה׳ אינו רק מוּרווח ואינו רק ניתן: הוא ירושה, כי בעומק אנו אחד עמו.

הרבי פותח בשאלה על הרמב״ם. הרמב״ם מסיים את רשימת מצוות העשה במצוות הדין בדיני ירושה, מן הפסוק שבפרשתנו ״איש כי ימות ובן אין לו״. למה לסיים שם? רוב המצוות חלות בחיים, וזו חובת בית דין, ואפילו לא של האדם עצמו. והפסוק נראה לא קשור לתוכן.

תשובת הרבי עוסקת ביחס בין עם ישראל לה׳. התורה מתארת את חלוקת ארץ ישראל בשלושה אופנים: כחלק, כגורל וכירושה. כל אחד מתאר קשר עמוק יותר.

  • חלק הוא כמו דבר שנרכש. הקשר מוּרווח בעבודתנו, שמורידה את טובו של ה׳ ״מלמטה״.
  • גורל הוא כמו מתנה או הגרלה. ה׳ בחר בעם ישראל מרצונו, ״מלמעלה״, לא בגלל זכויותיו, ונשמותינו הן ״חלק אלוק ממעל ממש״.
  • ירושה עמוקה אף יותר. היורש עומד במקום מי שנפטר והוא בעצם אחד עמו, ולכן הוא מקבל את העיזבון באופן טבעי. זה מתאר קשר עם עצמותו של ה׳, שבו עם ישראל והקב״ה הם, כביכול, אחד.

הרבי מציין שהרמות הללו מקבילות גם לשלוש תקופות: לפני מתן תורה, כשהעבודה נמדדה ביכולת האדם; אחרי מתן תורה, כשעבודתנו נושאת את כוחו של ה׳; ולעתיד לבוא, כשהאחדות תתגלה. זה מסביר גם את הביטוי ״ובן אין לו״: עצמות ה׳ למעלה אפילו מיחס אב ובן, שהוא לשון שתי הרמות הראשונות.

עבורנו המסר אינו כלל אלא דרך להסתכל. החיים היהודיים שלנו אינם רק רשימת משימות שמרוויחים עליהן קרדיט, ואינם רק מתנה שמקבלים. הם מי שאנחנו. הרבי מלמד שהקיום שלנו יכול לנבוע מתחושת שייכות, מהרגשה שזו ירושת משפחתנו, ולא רק מקבלת שכר. (לקוטי שיחות, כרך כ״ח, פרשת פינחס, שיחה א׳.)

סיפור

בשנת 1979 השתתפו כעשרים נשים בכנס נשים של חב״ד בדטרויט. הוא היה מעורר השראה, אך בשדה התעופה, בעוד הקבוצה ממתינה לטוס הביתה, נודע להן שסופת שלגים ביטלה את הטיסה.

הן מיהרו לטלפון ציבורי והתקשרו למטה חב״ד בניו יורק כדי לדווח על העיכוב. מנהיגתן, גב׳ מרים פופק, דיברה עם מזכירו של הרבי והסבירה שהן ״תקועות״ בדטרויט. המזכיר ביקש ממנה להמתין על הקו, ואז חזר ואמר שהרבי אינו מבין את המילה ״תקועות״. גב׳ פופק הסבירה מה פירושה. המזכיר השיב שהרבי יודע מה זה תקוע, ושה״רבי אומר שיהודי לעולם אינו תקוע״.

המסר הפתיע את הנשים, אך הן הבינו מהר. הן לא ישבו בתסכול. הן התפזרו ברחבי שדה התעופה והציעו נרות שבת לנשים יהודיות שפגשו. מרים סוורדלוב הייתה אחת הנשים בקבוצה. לפי הסיפור, משפחות ברחבי ארצות הברית מדליקות היום נרות שבת משום שהנשים הללו נשארו בדטרויט.

הסיפור קשור לפרשתנו. בנות צלפחד היו חמש נשים שלא קיבלו שיישארו מחוץ לחלק אביהן בארץ. הן באו קדימה ושאלו, והתורה נתנה פרשה שלמה של הלכה בגלל בקשתן. הרבי הצביע על אומץ ליבן ויוזמתן כדוגמה לנשים יהודיות. בשני הסיפורים, נשים שנתקעו הפכו דלת סגורה לדלת עבור אחרים.

רעיונות לשולחן השבת

  • שאלו את הילדים: חמש האחיות ביקשו ממשה את מה שחשבו שהוא הוגן. האם זה אמיץ לבקש? מתי דיברתם בעד משהו שאכפת לכם ממנו?
  • לכולם: מתי הייתם ״תקועים״, כמו בטיסה מעוכבת או בשבוע קשה? מה אולי חיכה לכם שם?
  • שאלו: מה ההבדל בין דבר שמרוויחים, דבר שמקבלים בנתינה ודבר שיורשים? מה מתאר את חיינו היהודיים?
  • לילדים: בנות צלפחד אהבו את ארץ ישראל. מה אתם אוהבים כל כך שהייתם מדברים בעדו?
  • דונו: הרבי אמר ״יהודי לעולם אינו תקוע״. איך זה יכול לשנות את אופן התגובה שלנו לעיכוב?
  • פעילות: אם אתם מדליקים נרות שבת, בקשו ממישהו ליד השולחן לספר מדוע. אם עדיין לא, הזמינו מישהו להדליק איתכם ביום שישי הקרוב. ראו נרות שבת.
  • קראו יחד על נשים יהודיות ובנות מדליקות נרות שבת.

מסה

כשבנות צלפחד באו לפני משה, היו להן כל הסיבות לשתוק. אביהן מת בלי בנים, והדין כפי שהבינו אותו השאיר אותן מחוץ לירושה. הן יכלו לקבל זאת כ״ככה זה״. במקום זאת אמרו: ״למה יגרע שם אבינו?״ ושאלו.

תשובת התורה מרשימה: ״כן בנות צלפחד דוברות״. פרשה חדשה של הלכה נכנסה לעולם משום שלכמה נשים היה אכפת מדבר קדוש עד כדי כך שאמרו זאת בקול.

רובנו הרגשנו, בזמן כלשהו, מחוץ למשהו. אולי הרגשנו שהיהדות היא ״בשביל אחרים״, יותר משכילים, יותר שומרי מצוות, יותר בבית בבית הכנסת. תורת הרבי על ירושה מדברת אל ההרגשה הזו ישירות. ירושה אינה ניתנת למוכשר ביותר. היא ניתנת לילד, משום שהוא הילד. הקשר שלנו עם ה׳ אינו פרס למי שלומד הכי הרבה. הוא שייך לכל יהודי, מכל רקע, פשוט משום שאנו חלק מהמשפחה.

וכמו האחיות, גם אנו מוזמנים לשאול. לשאול שאלה על שבת, לשאול מאיפה להתחיל, לבקש מקום בשיעור. אלה ששואלים פותחים לעתים דלת עבור רבים שמאחוריהם. הנשים התקועות בדטרויט הציעו נרות לנשים שפגשו, ועיכוב הפך למצווה.

אם תהיתם אם בחיים היהודיים ״יש מקום״ בשבילכם, התשובה היא שיש. נשמח לקבל אתכם לשבת בחב״ד למורינדה בלאפייט (התקשרו 925-384-7242), או לשיעור התניא ביום רביעי בשעה 1:00 אחר הצהריים בביתו של הרב (התקשרו לקבלת הכתובת).

שאלות נפוצות

על מה פרשת פינחס?

פרשת פינחס (במדבר כ״ה–ל׳) מספרת כיצד ה׳ גמל לפינחס בברית שלום, כיצד נערך מפקד חדש, כיצד בנות צלפחד ביקשו את חלק אביהן בארץ, וכיצד מונה יהושע לממשיך משה. היא מסתיימת בקרבנות החגים.

מה מלמד הרבי על פרשת פינחס?

הרבי מלמד שהארץ חולקה כחלק, כגורל וכירושה, וירושה מתארת את הקשר העמוק ביותר: עם ישראל אחד עם עצמותו של ה׳. אנו יכולים לעבוד את ה׳ מתוך תחושת שייכות, ולא רק מתוך שכר.

מהו הלקח המרכזי של פרשת פינחס?

הלקח המרכזי הוא שקול כן אחד יכול להביא ברכה לעם כולו, כפי שעשו בנות צלפחד, ושלכל יהודי יש ירושה בתורה. קראו על נשים יהודיות, ואת פרשת השבוע תמצאו בדף הפרשה.

למידע נוסף

← בלקמטות ←

כל שבוע, בחינם

קבלו את המייל השבועי

זמני שבת, אירועים קרובים, פרשת השבוע בשתי דקות, מדריך לקריאה, מצווה וחיוך. אפשר להפסיק בכל עת.