סיפורים ובדיחות › בדיחות יהודיות ›
בדיחות יהודיות: עוד בדיחות · חלק 8 מתוך 8
בדיחות יהודיות קצרות ונקיות, מקובצות לפי נושא.
אדם מוזמן לארוחת ערב אצל חבר. החבר נותן לו עצה. "אם יגישו לך מרק והוא טעים, קח מנה שנייה כשיציעו, כי שאר הארוחה אולי לא תהיה טובה כל כך. ואם המרק נורא, קח בכל זאת מנה שנייה, כי שאר הארוחה אולי תהיה גרועה יותר!"
שלושה ילדים בחצר בית הספר מתפארים באבות שלהם.
"אבא שלי הכי מהיר," אומר הראשון. "הוא יורה חץ ומתחיל לרוץ, ומגיע לפני החץ."
"זה כלום," אומר השני. "אבא שלי צייד. הוא יורה ברובה ומגיע לפני הקליע."
השלישי מנענע בראשו. "אתם לא מבינים כלום במהירות. אבא שלי עובד במשרד ממשלתי. הוא מסיים בארבע וחצי, והוא בבית כבר בשלוש ארבעים וחמש!"
שני עמיתים יושבים לארוחת צהריים בקפטריה של המשרד. "מה קרה לפיט מהמשכורות?"
"הוא קיבל רעיון מטורף לבנות סוג חדש של מכונית."
"איך?"
"הוא לקח מנוע מוולוו, צמיגים מפורשה, מושבים מלנד רובר, מראות מטסלה, ובכן, אתה מבין את הרעיון."
"ומה יצא לו בסוף?"
"עשר שנות מאסר."
משה פינקלשטיין, חייט מכפר קטן באוקראינה, מגיש בקשה להצטרף למפלגה הקומוניסטית בקייב.
"מי היה קרל מרקס?" שואל הפקיד. "מעולם לא שמעתי עליו."
"מי הוא סטלין?" "לא פגשתי אותו."
"מי היה לנין?" "לא יכול להגיד שאני זוכר את השם."
"אתה מחשיב אותנו לטיפשים?"
"לא לרגע, חבר. אתה מכיר את יוסל פייגנבוים?" "לא." "את מנדלה לוינסקי?" "לא." "את שפילקי בייזלי?" "מעולם לא שמעתי."
"נו," אומר פינקלשטיין, "ככה זה. לך יש את החברים שלך ולי יש את שלי."
ברית המועצות, שנות השלושים. הטלפון מצלצל במטה הק.ג.ב.
"זה הק.ג.ב.? אני מתקשר לדווח על שכני, יענקל רבינוביץ', אויב המדינה. הוא מסתיר יהלומים בעצי הסקה שלו."
"זה יירשם."
למחרת מגיעים סוכנים לבית יענקל, מחפשים בסככה, מבקעים כל בול עץ, לא מוצאים יהלומים, מקללים אותו והולכים.
הטלפון מצלצל בביתו של יענקל. "שלום, יענקל! הק.ג.ב. הגיע?"
"כן."
"בקעו לך את כל עצי ההסקה?"
"כן."
"מצוין. עכשיו תורך להתקשר. אני צריך שיחרשו לי את ערוגת הירקות."
שירלי מחליטה לטפט את חדר השינה אבל לא בטוחה כמה גלילים לקנות. שכנתה דבי עשתה זה עתה את אותה עבודה בחדר זהה, אז היא מתקשרת. "דבי, כמה גלילים קנית?"
"עשרה."
שירלי קונה עשרה גלילים ועושה את העבודה. כשהיא מסיימת נשארים שני גלילים. מבולבלת היא מתקשרת שוב. "קניתי עשרה גלילים כמו שאמרת, ונשארו לי שניים!"
"כן," אומרת דבי. "גם לי."
איזי מעולם לא נסע ברכבת. ביום שמש אחד יצא לדרך עם כיפה על הראש וארוחת צהריים בשקית: נקניק, לחם שחור ודג מלוח.
הוא התיישב בתא מפואר, ושרת הציץ פנימה. "אדוני, תצטרך לעזוב. התא שמור לארכיבישוף מקנטרברי."
"ומאיפה אתה יודע," אמר איזי כשהוא פותח את הדג, "שאני לא הארכיבישוף מקנטרברי?"