סיפורים ובדיחות › בדיחות יהודיות ›
בדיחות יהודיות: כסף · חלק 1 מתוך 4
בדיחות יהודיות קצרות ונקיות, מקובצות לפי נושא.
גבאי ניגש לאורח בבית הכנסת ואומר: "אני רוצה לתת לך עלייה. מה שמך?" האיש עונה: "אסתר בת משה." "לא, אני צריך את השם שלך," אומר הגבאי. "אסתר בת משה," חוזר האיש. "איך זה יכול להיות השם שלך?" "יש לי בעיות כספיות רציניות," מסביר האיש, "אז הכול רשום על שם אשתי."
איש עסקים עשיר ומצליח נזקק לסכום כסף גדול, מיליוני דולרים, למיזם החדש שלו. כשהכסף לא הגיע מהמקורות הרגילים, כשהבנקים והמוסדות הפיננסיים סירבו לעזור ומועד סגירת העסקה התקרב במהירות, הוא החליט לפנות למלווה האחרון שנותר: לה׳.
הוא נכנס לבית הכנסת, עמד מול ארון הקודש ושפך את לבו לפני הקב״ה. "אני צריך כך וכך מיליוני דולרים, ובדחיפות," התחנן.
פתאום הבחין שלידו עומד יהודי נוסף, איש עני שמבקש מה׳ כמה דולרים כדי להביא לחם הביתה למשפחתו הגדולה והגדלה. איש העסקים הוציא את ארנקו, שלף שטר של מאה דולר ונתן אותו לעני, שיצא מבית הכנסת שמח וטוב לב על מזלו הטוב.
איש העסקים חזר למקומו ופנה אל הקב״ה: "עכשיו, ברשותך, אפשר לקבל את תשומת לבך המלאה?"
ג׳ו גרינברג היה מעשירי העיר. לכל ארגון צדקה שהתקשר אליו, דפק על דלתו או שלח לו מכתב בקשה, הייתה לו תמיד אותה תשובה: "בקרוב, בקרוב. אל תדאגו, עוד תראו." חודש אחרי חודש, שנה אחרי שנה, ג׳ו התעשר יותר ויותר, אבל תשובתו לא השתנתה: "בקרוב, בקרוב. אל תדאגו, עוד תראו."
בשיבה טובה ג׳ו נפטר. הוא מעולם לא קיים אף אחת מהבטחותיו הרפויות. למעשה, הוא לא נתן פרוטה אחת לצדקה בכל חייו.
כשהגיע לשערי שמים, השומרים בדקו את רשימת מעשיו הטובים. "ומה עם כל ה׳בקרוב, בקרוב׳ וה׳עוד תראו׳ שאמרת לארגוני הצדקה, לבתי הכנסת ולישיבות?" שאלו.
"אין בעיה," אמר ג׳ו, שלף בשלווה את פנקס הצ׳קים שלו והתחיל לכתוב צ׳קים לכל ארגון שאי פעם פנה אליו. "אני מסדר הכול מיד," הכריז בביטחון.
"מצטער," אמר המלאך. "כאן למעלה אנחנו מקבלים רק קבלות."
מר בלום מתפלל בבית הכנסת בדבקות אמיתית: "בבקשה, ריבונו של עולם, אני זקוק נואשות למאה לירות. בבקשה שלח לי אותן." הרב שומע אותו. לרב יש רק חצי מהסכום, אבל אף שזה לא מאה לירות שלמות, הוא מחליט לתת אותן למר בלום כדי לעזור לו.
למחרת מר בלום מוצא מעטפה עם חמישים לירות ופתק מהרב שאומר שהכסף בשבילו. הוא מתפלל לה׳: "תודה על הכסף. אבל בפעם הבאה, אל תשלח אותו דרך הרב. הגנב השאיר חצי אצלו!"
מנכ״ל חברת העופות הכשרים ״אמפייר״ ביקר אצל הרב של בית כנסת מכובד. אחרי כמעט שעה של שיחה, המנכ״ל הגיע סוף סוף לעניין שלשמו בא. "רבי," אמר, "אני מוכן לתרום לבית הכנסת הזה חמישה מיליון דולר. אבל לפני כן, אני מבקש שהברכה המסורתית על היין בשבת תוחלף בברכה על עוף."
הרב הופתע. "אלפי שנים אנחנו מברכים על היין," אמר למנכ״ל, "ועכשיו, ברגע אחד, אתה רוצה שאלך נגד המסורת העתיקה הזאת? אני לא חושב שאני יכול."
המנכ״ל לא נרתע. "רבי, אתה מתמקח קשה. בסדר, אתן לכם עשרה מיליון דולר. אבל לא סנט אחד יותר."
הרב הביט במנכ״ל, ואחרי כמה רגעים ענה: "אני אחזור אליך בעניין."
המנכ״ל הלך, והרב כינס מיד ישיבה של הנהלת בית הכנסת. כשכל החברים הגיעו, הרב קם לדבר. "רבותיי, יש לי חדשות טובות וחדשות רעות." החברים הבינו שמשהו גדול קורה; הרב תמיד פתח כך כשעמד על הפרק עניין גדול.
"זה עתה נפלו לידינו עשרה מיליון דולר!" חברי ההנהלה נשמו עמוק למשמע הסכום, וההתרגשות גברה. "אלה החדשות הטובות," המשיך הרב. "החדשות הרעות: זה עתה איבדנו את החשבון של מנישביץ."
היום הוא היום שרחל חיכתה לו: יום חתונתה. בתחילת הטקס אביה מלווה אותה במעבר אל החופה. היא נראית מהממת, וכל העיניים נשואות אליה. הם מגיעים אל החתן, ורגע לפני שאביה נפרד ממנה, רחל מחייכת ושמה משהו בידו. היושבים בשורה הראשונה רואים מה עבר מיד ליד ומתחילים לצחוק בשקט. בתמורה לכך שהוא מוסר את בתו לחתונה, היא מחזירה לאביה את כרטיס האשראי שלו.
הארי התקשר לחברו הוותיק ברני. "אפשר להיפגש בשבת בבוקר?"
"אני עסוק," אומר ברני.
"מה אתה עושה?"
"אני הולך עכשיו לבית הכנסת בשבת בבוקר!"
"באמת? אתה? אתה הולך לבית הכנסת?" שואל הארי. "אתה אתאיסט! ואתה בדיאטה, אז אתה אפילו לא יכול ליהנות מהקידוש."
"אני אגיד לך," אומר ברני. "אתה זוכר את החבר שלנו יענקל מילר? מספרים שהוא התחיל ללכת לבית הכנסת בשבת בבוקר, ונהיה מיליארדר. אז גם אני התחלתי ללכת לבית הכנסת בשבת בבוקר."
"באמת, ברני? ומה אתה עושה בבית הכנסת? מדבר עם ה׳? אתה אפילו לא מאמין שהוא קיים!"
"לא," אומר ברני. "בחיים לא! זה מה שיענקל עושה בבית הכנסת. הוא מדבר עם ה׳. אני הולך לבית הכנסת כדי לדבר עם יענקל!"
בניין בית כנסת ישן ומתפורר היה זקוק לשיפוץ, ולכן בדרשתו נשא הרב קריאה נרגשת לתרומות, כשהוא מביט ישר בעשיר העיר. בסוף הדרשה קם העשיר והכריז: "רבי, אני אתרום אלף דולר." באותו רגע נפל טיח מהתקרה ופגע בכתפו. הוא קם מיד ושאג: "רבי, אני מגדיל את התרומה לחמשת אלפים דולר!" לפני שהספיק לשבת נפל עליו טיח שוב, ושוב הוא כמעט צרח: "רבי, אני מכפיל את ההתחייבות האחרונה שלי!" הוא התיישב, וגוש טיח גדול יותר נפל על ראשו. הוא קם שוב וצעק: "רבי, אני נותן עשרים אלף דולר!" ואז צעק החזן: "תכה בו שוב, ריבונו של עולם! תכה בו שוב!"
אדם חולה מאוד, ומפוחד בעליל, אמר לרב שלו: "תתפלל עליי, ואם אבריא אתרום עשרים וחמישה אלף דולר לקרן הבניין של בית הכנסת."
כמה חודשים אחר כך פגש אותו הרב ברחוב. "מה שלומך?" שאל.
"נפלא, רבי," ענה האיש.
"רציתי לדבר איתך," המשיך הרב, "על הכסף לבית הכנסת."
"על מה אתה מדבר?"
"ביקשת שאתפלל עליך, ואמרת שאם תבריא תתרום עשרים וחמישה אלף דולר לקרן בית הכנסת החדש."
"אם אמרתי את זה," קרא החולה לשעבר, "אז כנראה באמת הייתי חולה."
אדם נתן לעני עשרה מטבעות כל יום במשך שנה. ואז ירד הסכום לשבעה וחצי. העני משך בכתפיו: עדיין עדיף מכלום. כעבור שנה ירד הסכום לחמישה.
"מה קורה?" שאל העני.
"הבן הבכור שלי התחיל ללמוד באוניברסיטה, אז נאלצתי לצמצם," אמר האיש. "עכשיו גם הבת הבכורה שלי התחילה, ואני צריך לצמצם עוד."
"כמה ילדים יש לך?"
"ארבעה."
"טוב," אמר העני, "אני מקווה שאתה לא מתכוון ללמד את כולם על חשבוני!"
מארק טוויין סיפר פעם על נאום גיוס כספים ששמע. הדובר היה כל כך מרגש, שתרומת חמישים הסנט של טוויין גדלה לדולר, אחר כך לחמישה דולרים, ואחר כך לצ'ק גדול.
אבל הדובר המשיך. והמשיך. הצ'ק התכווץ לעשרה דולרים, אחר כך לחמישה, לשניים ולאחד.
כשהצלחת סוף סוף הגיעה אליו, סיפר טוויין, הוא הוציא ממנה עשרה סנט.
גברת גולדמן, מורה לכיתה ו', נתנה לתלמידים תרגיל. "אדם עשיר מת ומשאיר עשרה מיליון דולר. שליש לאשתו, חמישית לבנו, שישית לשרת, שמינית למזכירו, והשאר לצדקה. כמה מקבל כל אחד?"
אחרי שתיקה ארוכה הרים מוריס הקטן את היד.
"עורך דין טוב!"
קבצן נודד הגיע לעיירה קטנה בערב שבת, ובכל בית כבר היה אורח לשבת. היחיד שנשאר היה לנדאו, האיש העשיר ביותר בעיירה והקמצן הגדול שבה.
הקבצן דפק בדלתו. "ר' לנדאו, כמה תשלם על יהלום מושלם בגודל ביצה?"
עיניו של לנדאו נדלקו. "תישאר אצלי לשבת, ואחר כך נדבר עסקים!"
הקבצן זכה ליחס של מלך. במוצאי שבת אמר לנדאו: "עכשיו, היהלום!"
"איזה יהלום? רק שאלתי כמה היית משלם אילו היה לי. אסור לשאול שאלה תיאורטית?"
בארוחת חנוכה הציע סבא לתומי בן השש לבחור בין שטר של עשרה לשטר של עשרים. תומי לקח את העשרה. סבא ניסה שוב, ותומי לקח עוד עשרה. סבא הראה לכל הדודים ובני הדודים את הילד שבוחר בעשרה על פני עשרים.
לבסוף לקח אבא את תומי הצידה. "אתה יודע איזה שטר שווה יותר?"
"ברור," אמר תומי וחייך. "אבל אילו לקחתי את העשרים, אתה חושב שסבא היה משחק איתי את המשחק הזה עוד חמש עשרה פעמים?"