ה׳ כסלו תשפ״ז · נרות שבת יום ו׳, 20 בנוב׳ 16:35 · פרשת ויצא
חב״ד למורינדה

פרשת השבוע ›

פרשת משפטים

שמות · Exodus 21:1-24:18

פרשת משפטים

מיד אחרי עשרת הדיברות נותנת התורה מגוון רחב של דינים אזרחיים וחברתיים. ביניהם דיני עבד עברי, היוצא לחופשי בשנה השביעית, דיני חבלה, נזקי שור ובור, גניבה, ואחריות של שומרים על פיקדון. התורה מצווה שלא להונות גר, אלמנה ויתום, להלוות לעני בלי ריבית, לעזור אפילו לשונא שחמורו רובץ תחת משאו, ולשפוט בצדק בלי שוחד. היא מלמדת גם את דיני שנת השמיטה, השבת, שלושת הרגלים, ואת האיסור לבשל גדי בחלב אמו, היסוד להפרדה בין בשר לחלב. השם מבטיח לשלוח מלאך לפני ישראל ולברך את לחמם ואת מימיהם. העם מכריז: נעשה ונשמע, ומשה עולה להר סיני ארבעים יום וארבעים לילה.

לקח להיום

כשקיבלו ישראל את התורה אמרו נעשה ונשמע, והקדימו עשייה להבנה. הרבי לימד שאין פירוש הדבר שמפסיקים לשאול שאלות. לימוד התורה הוא מסע של הבנה לכל החיים. אך המחויבות שלנו לעשות טוב אינה צריכה לחכות עד שנבין הכל. מצוה שנעשית היום, עוד לפני שתפסנו את עומקה, יש לה ערך מלא, ופעמים רבות ההבנה באה דווקא דרך העשייה.

תורת הרביסיפוררעיונות לשולחן השבתמסה

תורת הרבי

הרבי מלמד שגילוי ה' בסיני בא מלמעלה ועבר, אבל השינוי המתמשך בא ממעשי עם ישראל עצמם, עולים מלמטה, ושזה מה שגורם לקדושה להישאר.

הרבי פותח בתמיהה על הסדר. סמוך לסוף משפטים חוזרת התורה לסיני במילים "ואל משה אמר עלה אל ה'". רש"י אומר שהפרשה הזאת נאמרה קודם עשרת הדברות, ולכן היא מוצבת שלא בסדר. למה מניחה אותה התורה כאן? למה אומר רש"י "קודם עשרת הדברות" ולא "קודם מתן תורה"? ולמה סיפור סיני נראה כחתוך לשניים, עם דינים אזרחיים באמצע?

תשובתו היא שלמתן תורה היו שתי מטרות. הראשונה הייתה גילוי מלמעלה: ה' נתן לעם ישראל את המצוות. זה נושא פרשת יתרו, עם עשרת הדברות והדינים שקיבל משה בארבעים יום. השנייה הייתה התעלות מלמטה: באמצעות ברית נעשה עם ישראל עבדי ה'. זה נושא משפטים, עם הברית שלה, המזבח, הקרבנות והכרזת העם "נעשה ונשמע". פרשת "עלה" פותחת את הנושא השני, שהתחיל לפני שהראשון הושלם. המילה "עלה" מתאימה, כי נושא זה עוסק בעולם התחתון העולה אל ה'.

אחר כך מסיק הרבי לקח. הגילוי בסיני היה זמני: כשהסתיים, חזר ההר למצבו הרגיל. אבל העלייה שעם ישראל השיג במעשיו בעולם הגשמי נעשתה חלק מהם, ולכן היא מתמשכת. המשכן הוא הדוגמה. במאמץ אנושי הוטבעה קדושתו במבנה גשמי, ולכן יכלה שכינת ה' לשכון בין העם לצמיתות.

מה זה אומר עבורנו: השראה שבאה מלמעלה יקרה, אבל היא עוברת. צמיחה מתמשכת באה מהעבודה הקונקרטית והמתמשכת של הכנסת קדושה לחיי היומיום הגשמיים שלנו.

סיפור

הרב מאיר פלוטקין, איש עסקים שניהל אחר כך פעילויות חב"ד רבות במונטריאול, מספר את הסיפור הזה מימי לימודיו. כשבא לראשונה ממונטריאול לניו יורק ללמוד בישיבת תורה ודעת בברוקלין, גר במעונות. מעבר למסדרון גר נער שלמד בבית הספר של חב"ד במונטריאול. הוא היה תלמיד שקדן שרצה להמשיך ללמוד תורה, אבל אמו רצתה שיעזוב את הישיבה לטובת קולג'. היא האמינה שהרבי מליובאוויטש יסכים איתה, שכן הרבי עצמו למד באוניברסיטה, ולכן סידרה למשפחה יחידות, פגישה פרטית עם הרבי.

אחרי שהסבירה את דאגתה, התפלא הרבי. בנה מצליח בישיבה, אז למה שתרצה שיעזוב? "איך אוכל להסכים לזה?" שאל. הוא בחן את הנער בכמה נושאי תורה, והנער נשאר בישיבה.

זמן מה אחר כך צלצל טלפון ציבורי במסדרון המעונות כעשרים דקות. מאיר ענה לבסוף, מתוסכל. המתקשר היה הרב חודקוב, מזכיר הרבי, שרצה לדבר עם הנער ממול. הנער לא האמין, עד שמאיר שכנע אותו. הוא חזר עם בשורה מפתיעה: הרבי יזכיר את שמו למחרת בציון האדמו"ר הקודם, בתנאי אחד, שיקבל על עצמו לומר חת"ת, הלימוד היומי של חומש, תהילים ותניא. הוא הסכים מיד.

מאיר אומר שהיה לו ניסיון משלו. כשמצא שהתניא קשה ושאל אם עליו להמתין עד שיבין טוב יותר, ענה לו הרבי במכתב ארוך. המכתב עודד אותו ללמוד בשקידה ובהתמדה, גם כשמשהו אינו מובן במלואו, כי ההבנה באה עם הזמן והמאמץ.

קודם עושים, ומבינים תוך כדי.

רעיונות לשולחן השבת

  • שאלו: מה דבר שאתם עושים כל יום בלי להבין לגמרי למה? מה קורה כשממשיכים לעשות אותו?
  • שאלו את הילדים: "נעשה ונשמע". למה זה עשוי להיות טוב לומר "כן" למשהו טוב לפני שמבינים הכול?
  • שוחחו: השראה באה והולכת. מה עוזר לנו לשמור על הטוב שהרגשנו ברגע מיוחד?
  • דברו על חת"ת ותניא: האם יש הרגל יומי קצר, חמש דקות לימוד או מזמור תהילים, שתוכלו להתחיל יחד כמשפחה?
  • למבוגרים: איזו שאלה על היהדות אתם נושאים? האם הייתם רוצים להמשיך לשאול אותה תוך כדי צעד קטן?
  • הדליקו נר או אמרו ברכה יחד, ושוחחו איך מעשה גשמי יכול להכיל קדושה.

מסה

"נעשה ונשמע". המילים האלה, שאמר עם ישראל בסיני, מקדימות עשייה להבנה. לפעמים לוקחים אותן כאומרות "אל תשאלו שאלות". הרבי מלמד את ההפך. לימוד תורה הוא מסע של הבנה לכל החיים, ושאלות רצויות. אבל המחויבות שלנו לטוב אינה צריכה להמתין עד שנבין הכול.

חשבו על האופן שבו אנו לומדים כמעט הכול. ילדה אינה מבינה למה היא מצחצחת שיניים. מוזיקאית מנגנת סולמות הרבה לפני ששומעת את יופי המוזיקה. הבנה גדלה מעשייה.

תורת הרבי על משפטים הולכת צעד נוסף. יש שני סוגי קדושה. אחד יורד כמתנה: רגע השראה בחתונה, ביקור בישראל, תפילת יום כיפור שפותחת את הלב. הוא יפה, והוא דועך. השני נבנה מלמטה, במעשינו היציבים: הדלקת נרות בכל ערב שבת, נתינת צדקה, לימוד מעט כל יום. הסוג הזה נשאר, כי הוא נעשה חלק ממי שאנחנו.

לכן הדינים בפרשה זו כה רגילים: יחס הוגן לעובדים, בתי דין ישרים, חסד לגר, דאגה לעני. הם אינם נראים כמו סיני. ובכל זאת הם הדרך שבה סיני נשאר איתנו, במשרדינו, במטבחינו ובשיחותינו.

בסיפור, הרבי ביקש מנער אחד לקבל על עצמו לימוד יומי, ועודד את מאיר להמשיך ללמוד תניא גם כשלא היה מובן במלואו. שניהם הוזמנו לבנות משהו מתמשך מצעדים קטנים ומסודרים.

מקום טוב להתחיל בו הוא מעשה קטן ויציב אחד שתוכלו לחזור עליו השבוע. אם תרצו חברה בדרך, אתם מוזמנים לשבת בבית חב"ד למורינדה בלאפייט (התקשרו 925-384-7242), או לשיעור התניא ביום רביעי בשעה 1:00 אחר הצהריים בבית הרב (התקשרו לקבלת הכתובת). משפחות בלאפייט, במוראגה ובאורינדה מוזמנות כולן.

שאלות נפוצות

על מה פרשת משפטים?

פרשת משפטים (שמות כא:א-כד:יח) נותנת דינים אזרחיים ומוסריים רבים, כמו יחס הוגן לעובדים, דאגה לגר, לאלמנה וליתום, וישרות בבתי הדין. היא מסתיימת בקבלת הברית של עם ישראל ב"נעשה ונשמע". ראו עשרת הדברות וספר שמות.

מה הרבי מלמד על פרשת משפטים?

הרבי מלמד שהגילוי בסיני היה זמני, ואילו העלייה שעם ישראל השיג במעשיו מתמשכת, ולכן צמיחה מתמשכת באה ממעשים קונקרטיים. קראו עוד על למה אנו מקיימים מצוות.

מה פירוש "נעשה ונשמע"?

פירושו שעם ישראל התחייב לקיים את התורה לפני שהבין אותה במלואה, והרבי מסביר שזה אינו אומר שאנו מפסיקים לשאול שאלות. זה אומר שמחויבותנו לעשות טוב אינה צריכה להמתין להבנה מלאה. ראו לימוד תורה יומי ואת דף הפרשה.

למידע נוסף

← יתרותרומה ←

כל שבוע, בחינם

קבלו את המייל השבועי

זמני שבת, אירועים קרובים, פרשת השבוע בשתי דקות, מדריך לקריאה, מצווה וחיוך. אפשר להפסיק בכל עת.